ההון הלא נכון - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההון הלא נכון

חלק גדול מאלה שמכנים אותם בישראל "בעלי הון" הם למעשה "שליטי הון". כוחם העצום לא נובע מכישרונם אלא מהשתלטותם על כספם של אחרים

תגובות

הון ושלטון - שתי המילים האלה הפכו בשנים האחרונות לסיסמה כה קליטה, כה נדושה, כה מוכרת. אבל דווקא משום כך, כדאי לעצור רגע ולכפור בעיקר: מה בעצם כל כך רע בקשר החזק שבין הון ושלטון?

הקשר בין הון ושלטון צריך להיות מובן מאליו. בסופו של דבר, תפקידו של השלטון הוא להניח את התשתית, לספק את השירותים, ולהכשיר את הסביבה כדי לאפשר להון לעשות את מה שהון יודע לעשות: לייצר פעילות כלכלית, תוצר, יצוא, מקומות עבודה, ערך מוסף. ואיך יידע השלטון כיצד יוצרים את התנאים האלה? כיצד מעודדים עסקים, מסלקים את החסמים שעומדים בדרכם ומתמרצים אותם לפעול, ואיך הופכים אותם לתחרותיים יותר? פשוט, טבעי ומתבקש יותר לשבת יחד עם ההון, להקשיב, ללמוד ולהחליף דעות. ברוב המדינות בעולם שעשו קפיצות מדרגה ב-20-30 השנים האחרונות פעלו ההון, השלטון ואיגודי העובדים יחדיו כדי ליצור את התנאים לצמיחה מהירה ומתמשכת.

הכל נכון ומדויק: תפקידו של השלטון הוא אכן ליצור תנאים טובים שיאפשרו למגזר העסקי לפרוץ קדימה. אלא שה"הון" במקומותינו איננו המייצג של המגזר העסקי; ההון, לפחות במובן המקובל בישראל, רחוק מלהיות הגורם שיכול להשיא עצות אמיתיות לשלטון.

שורש הבעיה נעוץ בבלבול שיצרו כמה "אילי הון", בסיוע עורכי הדין שלהם ומשת"פיהם בעיתונות, בין 10 או 20 אנשי העסקים החזקים לבין "המגזר העסקי". אותם אנשי עסקים מתיימרים לייצג את האינטרסים של המגזר העסקי בישראל, על אף שהם מייצגים בעיקר את עצמם. למגזר העסקי אכן יש זכות להשמיע את דעותיו ועצותיו מול השלטון, אך בפועל, השחקנים היחידים שזוכים לאוזן קשבת בשלטון הם הטייקונים השולטים במונופולים, בקרטלים ובחברות הפיננסים, וכמה נציגים קולניים של ענפים השואבים את כל רווחיותם העודפת מהגנות ממשלתיות או מהיעדר תחרותיות בתחומם.

יו"ר ארגון העצמאים "להב", יהודה טלמון, מייצג מאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים, אבל אין לו כוח אמיתי בזירה הציבורית בישראל. הוא לא חולש על מיליארדים של כספי ציבור, הוא לא יכול להרים טלפונים ולארגן ג'ובים לקרובי משפחה של אנשי ממשל, רגולציה או תקשורת. לכן הוא מתקשה לקבוע פגישות עם שר האוצר, שלא לדבר על ראש הממשלה. לעומת זאת, כאשר הטייקונים רוצים לפגוש את שר האוצר, הם מרימים טלפון והפגישה נקבעת תוך דקות.

במקרה של אי.די.בי היה זה שר האוצר שהתייצב בלשכתו של יו"ר הקבוצה ולא להפך, ואיש לא הופתע: שרי אוצר באים והולכים, וכוחם האמיתי מוגבל. הטייקונים, לעומת זאת, יכולים להישאר בעמדות השליטה והכוח שלהם במשך עשרות שנים, ומאות מנהלים משחרים לפתחם בתקווה לקבל ג'וב בכיר שיהפוך גם אותם למולטי-מיליונרים.

הגיע הזמן לעשות סדר ברדיפה אחר הון ושלטון ולהסביר בדיוק איפה טמונה הבעיה: הטייקונים, הפיננסיירים, הבנקאים והמונופוליסטים אינם המגזר העסקי ואינם המייצגים של המגזר העסקי. לעתים האינטרסים הפרטניים שלהם הפוכים מאלה של המגזר העסקי. קרטלים, מונופולים וקבוצות עסקיות גדולות יכולים להיות האויב של העסקים הבינוניים והקטנים. הם חוסמים תחרות, מדכאים יזמות ויוצרים תנאים לא הגונים במגרש העסקי.

המילה "הון" מטעה במיוחד: חלק גדול מאלה שמכנים אותם בישראל "בעלי הון" הם למעשה "שליטי הון". כוחם העצום, וההתרפסות של התקשורת, עולם העסקים והממשל בפניהם לא נובעים מכישרונם. הוא נוצר מהשתלטותם על כסף של אנשים אחרים, גם של הציבור, באמצעות הלוואות בנקאיות והנפקות אג"ח, ומהשתלטות על חברות פיננסים או על פירמידות בורסאיות שבהן כסף קטן מקנה שליטה על חברות רבות.

הציבור הישראלי צריך להבין שהמגזר העסקי אינו האויב שלו. למעשה הציבור וכלי התקשורת צריכים לתמוך בהתחזקות המגזר העסקי ולעודד יזמים, תעשיינים, מנהלים ובעלי עסקים שמייצרים מקומות עבודה. אנשים אלה, יחד עם אנשי מדע ואקדמיה ומשרתי ציבור מוכשרים, צריכים להיות מושא החיקוי וההערצה שלנו. למצליחים ולישרים שבהם צריך להצדיע.

הבעיה היא שבשנים האחרונות חל בלבול נורא בשיח הציבורי, וקומץ פיננסיירים שהשתלטו על מונופולים, קרטלים וחברות פיננסים מנסים לקחת בעלות על המגזר העסקי. הגיע הזמן להפסיק את הבלבול הזה. הגיע הזמן שהאנשים שמייצרים מקומות עבודה, שמקימים מפעלים, שבונים עסקים, שמתחרים בשווקים הבינלאומיים, שלא משחקים בכסף של אנשים אחרים, שחושבים לטווח ארוך - הגיע הזמן שהאנשים האלה יהיו במרכז השיח הכלכלי. הבעיה היא שהם עסוקים בלעבוד, ויש להם פחות זמן להתעסק עם העיתונות והשלטון.

הופיע גיליון פברואר של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#