מה הדדליין שלך - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
טור עורכת

מה הדדליין שלך

נשים סובלות מעייפות פסיכולוגית עקב עבודה, בשיעור גבוה יותר מזה של גברים. זה נובע מכך שהן עובדות קשה מאוד או מהר מאוד, או שהרבה מונח על הצלחת שלהן

לפני כעשור הקדשנו את שער מגזין TheMarker Women ל"קריירה שנייה". מתוך שלל הסיפורים שהבאנו אז אפשר היה לזקק אמירה אחת בולטת – נשים בסביבות גיל 40 הרגישו שחוקות ונזקקו לחישוב מחדש של המסלול המקצועי שלהן. זה נשמע הגיוני. בעשור החמישי לחיים, אחרי שהתרוצצו בין הקריירה לגידול הילדים, וללא עזרה ממשית ממקומות העבודה ומהמדינה, רבות מהן הרגישו עייפות והיו זקוקות לשינוי.

מאז המצב אף הורע – בעוד שמקומות העבודה נהפכו לתובעניים יותר ויותר, נשים עדיין מתמודדות עם הג'ינגול ללא רגולציה תומכת. כתוצאה מכך, הגיל שבו נשים חשות את השחיקה היומיומית ירד דרמטית. מחקרים מהעולם מראים כי כבר בגילים 25 עד 35 נשים נוטות לסבול מתסמיני שחיקה, אפילו יותר מאשר בקבוצות גיל אחרות. הן מדווחות על מתח ותסכול באופן עקבי, מה שמשפיע בהתאם על הבריאות הנפשית והגופנית שלהן.

שער וומן 51

ברגע הראשון זה קצת קשה לעיכול. הנה, שוב המילניאלז המפונקים מתקשים להתמודד עם הדרישות האמיתיות של החיים, ומתלוננים על מר גורלם. אבל ניסיון לצלול פנימה ולהבין מדוע בני דור ה־Y חווים יותר שחיקה מדורות אחרים, מעלה תשובות מעניינות. רותי לוי מסבירה שהשחיקה של הנשים הללו אינה קשורה בהכרח לגידול הילדים, או לאיזון בית־עבודה, אלא בעיקר לציפיות גבוהות – של הסביבה מהן, ושלהן מעצמן. בארצות הברית קוראים לזה Millennial Burnout Syndrome.

באופן כללי ובכל הגילים נשים סובלות מעייפות פסיכולוגית עקב עבודה, בשיעור גבוה יותר מזה של גברים. לעתים קרובות זה נובע מכך שהן עובדות קשה מאוד או מהר מאוד, או שהרבה מונח על הצלחת שלהן. מחקרים גם מראים כי הן חשות שיש להן פחות מקום להגיד בגילוי לב מה הן חושבות על האופן שבו העבודה נעשית, קצב העבודה או סדר הדברים.

המתחים האלה לא פוסחים על נשים שרק נכנסות לשוק העבודה. בבחירת הכיוון לתואר יש לא מעט התלבטויות, אבל יש בתהליך הזה גורמים מקצועיים המסייעים להחלטה, וגם מחיר הטעות בבחירת הכיוון לא מאוד גבוה. אבל מה קורה כשאת מסיימת את התואר – אולי בהצטיינות ואולי לא, אולי בתחושה שזה המקצוע לחיים ואולי לא – וצריכה לצאת אל העולם? מה עושים? למי פונים? מה צריך להיות הצעד הראשון? יעל בלקין הלכה לגוגל. חיפוש של הצירוף year after graduation הוביל לעולם שלם של כתבות והתייחסויות לשאלה איך מתמודדים עם התקופה הראשונה לאחר סיום התואר. חיפוש מקביל בעברית העלה "יוק", ריק מוחלט.

ולמה זה סיפור של נשים? זה לא רק שלהן, כמובן, אבל נראה שנשים מתמודדות עם קושי פסיכולוגי עמוק יותר מזה של גברים. באוניברסיטה ברור מה אנחנו עושים ומה אנחנו מקבלים בתמורה, מסבירים לנו המומחים. אם נלמד קשה, נבין את החומר, ניבחן עליו ונקבל ציון גבוה – אז זו תהיה הצלחה. נשים מגיעות עם מערך מחשבתי שמותאם יותר לנישה הזו, אבל אז הן יוצאות לשוק העבודה, ופתאום לא ברור מה מגדיר שם הצלחה.

אושר

סיפוריהן של הצעירות שהתראיינו לכתבה, מעידים על תחושת חוסר הביטחון והבלבול. "היו לי רגעים שחשבתי שבטח ממש מתחרטים שלקחו אותי לעבודה"; "כל הזמן הרגשתי שאני צריכה להוכיח את עצמי"; "לא יכולתי להרפות אפילו לא לרגע", הן אומרות. איך משנים את הגישה? לבוא עם פחות אשליות, להתעקש על מה שרוצים ולהבין שלטעות זה אנושי כידוע, אבל גם הפיך.

* * *

לא מכבר ציינו את יום האישה הבינלאומי. למערכת הגיעה באותו יום ילדה בת שש לביקור כשהיא ממררת בבכי. בתשובה לשאלה למה היא בוכה, היא ענתה: "אני עצובה שיש יום רק לבנות. למה לא גם לבנים?". לפי פרסום עדכני של הפורום הכלכלי העולמי, שוויון מלא בהזדמנויות ובשכר בין גברים לנשים צפוי רק בעוד 217 שנה, אבל דמעות של ילדה מנערות את תבנית החשיבה שלנו, ומציעות לרגע את האפשרות שהעתיד הזה קרוב יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#