סוף העונה של תעשיית האופנה - מגזין TheMarker - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סוף העונה של תעשיית האופנה

מדפסות תלת ממד מחליפות את מכונות התפירה, רובוטים במערב תופסים את מקומם של עובדים זולים בעולם השלישי וקולקציות משווקות דרך הסמארטפון במקום בקניונים. הצעקה הבאה

תגובות

"היי טוויטר, קוראים לי שאמי אושון. אני בת 18, ולימדתי את עצמי איך להדפיס בתלת ממד בקיץ האחרון. נכון להיום, אני האדם הצעיר ביותר שעוסק בהדפסת תלת ממד לתעשיית האופנה, וגם האדם השחור הראשון. אני מקווה שזה יעורר השראה בצעירות שחורות אחרות לפתח קריירה בהייטק ובאופנה".

כשאושון שיגרה את הציוץ הזה בפברואר מביתה בקליפורניה, השם שלה כבר נלחש בתעשיית האופנה. חצי שנה קודם לכן, כשהיתה תיכוניסטית, עיצבה אושון את שמלת נשף הסיום שלה בעצמה. היא רכשה בד ב־15 דולר והדפיסה את השמלה במדפסת תלת ממד ביתית, יום לפני הנשף. השמלה, שהודפסה מבד סינתטי קליל בגווני סגול, נהפכה ללהיט ויראלי וזיכתה את אושון בשורה ארוכה של כתבות, בין השאר באתר מגזין האופנה "ווג" ובמגזין החדשנות "פאסט קאמפני".

STRINGER/רויטרס

מאז, אושון הקימה אתר שבו היא מוכרת את הקולקציה שלה בטווח מחירים נוח, מדגמנת את הבגדים בחשבון האינסטגרם שלה, ומצייצת פריטים נבחרים בטוויטר.

לציוץ ההוא בפברואר צירפה אושן סרטון קצר שבו היא מציגה בגדים שעיצבה באמצעות מדפסת תלת ממד. הסרטון זכה למיליון צפיות, ומיצב אותה כאישה צעירה ופורצת דרך בתעשיית האופנה. למעמד הזה היא הגיעה בזכות שימוש בטכנולוגיה חדשנית, וללא כל ניסיון או הכשרה בתעשיית האופנה המסורתית.

אולם נראה כי מה שנתפש כיום כפורץ דרך, ייהפך בתוך שנים אחדות לסטנדרטי גם בתעשיית האופנה. זה יקרה כשמדפסות תלת ממד יחליפו את מכונות התפירה; כשרובוטים ומכונות לייזר במדינות המערב יחליפו את עבודת הכפיים הזולה בעולם השלישי; כשבדים מחומרים חדשים ומתכלים יחליפו בדים זולים ומזהמים; וכשמעצבות כמו אושון ימכרו באינטרנט קולקציות ישירות לצרכנים במקום מותגי ענק שישווקו במרכזי קניות מלאי אדיר של סחורה.

מספר חנויות ההלבשה שנסגרו בארה"ב, באלפים

כך ייראה השינוי: במקום החולצת הטי מבד זול שאנחנו קונים כיום בחנות של רשת אופנה בקניון, אחרי שנתפרה על ידי פועלת קשת יום מבנגלדש, נוכל לרכוש חולצה מבד קליל, אקולוגי ונדיף, בהזמנה אישית. את הרכישה נבצע דרך הסמארטפון, ממותג קטן, שייצר אותה במדפסת תלת ממד בקליפורניה. בטווח הרחוק יותר נוכל להדפיס את הבגדים בעצמנו, כשאפליקציה תנחה את המדפסת הביתית לייצר בגד או אבזרים בעיצוב אישי.

אושון אמנם בולטת בשטח בגלל גילה הצעיר, אך היא חלק מגל של מעצבים ויזמים במדינות שונות המפתחים מודל חדש של ייצור ביגוד בטכנולוגיות חדשות. מעצבת האופנה ההולנדית אייריס ואן הארפן חשפה בשבוע האופנה של פריז בפברואר קולקציית שמלות שיוצרה מחומרים טבעיים ומתכלים בהדפסת תלת ממד, והוכתרה ב"ווג" כמעצבת המובילה בעולם בעיצוב בטכנולוגיות חדשות. הסטארטאפ האמריקאי SoftWear Automation, שגייס בשנה שעברה 4.5 מיליון דולר ומשתף פעולה עם חברות גדולות, פיתח מכונות תפירה אוטונומיות פורצות דרך, שלא מצריכות כמעט ידיים עובדות. חברת הטכנולוגיה Carbone, המתמחה בהדפסת תלת ממד, פיתחה בשיתוף אדידס טכנולוגיה מהפכנית לייצור נעליים באמצעות אור וחמצן בלבד. ובישראל, בוגרת שנקר דנית פלג כבר עשתה לה שם בעולם כמעצבת מהפכנית במדפסות תלת ממד, כולל עיצוב שמלה לסנובורדרית האולימפית איימי פורדי, שנלבשה בטקס הפתיחה של המשחקים הפראלימפיים בריו ב־2016.

ובזמן שאושון ומעצבים אחרים פורצים דרך למודל חדש בתעשייה, תאגידי ענק מובילים כמו H&M וזארה, ליווייס, נייקי ואדידס מנסים להתאים את עצמם לטכנולוגיות החדשות.

התפלגות ההוצאות האישיות בארה"ב

בבנגלדש, אחת מיצרניות הטקסטיל הגדולות, החליפה מתפרה גדולה העובדת בשירות H&M, זארה ומותגים נוספים כ־500 עובדים במכונות תפירה אוטונומיות של SoftWear Automation; אדם אחד מפעיל ארבע מכונות שיכולות לייצר 900 כריות בשמונה שעות. לאחרונה הודיעה החברה כי המכונות שלה יוטמעו במפעל בארצות הברית של יצרנית ביגוד סינית בשם טיניואן – איתות שמבשר על העתיד שבו מתהפכת שרשרת הייצור של התעשייה: במקום יצרני ביגוד אמריקאים שמייצרים בסין עם כוח אדם זול, יצרנים סינים מייצרים בארצות הברית באמצעות מכונות מתקדמות.

נייקי ואדידס כבר משתמשות במדפסות תלת ממד כחלק מתהליך הייצור של סוליות וריפוד הנעל. השימוש במדפסות כאלה, שמקבלות הוראות מתוכנות מחשב, מאפשר להגיע לדיוק מקסימלי בייצור הנעל, עם חומרים קלים במיוחד, כך שאתלטים מקצועניים יוכלו להגיע לביצועים טובים יותר. בעולם כה תחרותי כמו אתלטיקה וענפי ספורט אחרים, הדיוק הזה יכול להיות ההבדל בין מדליה לפסילה.

הדפסת תלת ממד כבר חדרה גם לייצור המוני. אדידס החלה למכור בינואר נעליים בהדפסת תלת ממד תמורת 300 דולר, וצופה מכירות של 100 אלף זוגות עד סוף 2018. לאחרונה הקימה אדידס בגרמניה ובארצות הברית מפעלי SpeedFactory לייצור מהיר במיוחד, שבהם טכנולוגיות תפירה ממוחשבות מחליפות עובדים בעלות נמוכה בעולם השלישי. נייקי וניו באלאנס כבר צועדות בעקבותיה.

ליווייס, יצרנית הג'ינסים האיקוניים, בישרה בפברואר כי בשנתיים הקרובות תגדיל משמעותית את השימוש במכונות לייזר תעשייתיות בייצור ג'ינסים, כדי לשפר את היעילות, המהירות והאיכות. בטכנולוגיה החדשה, לפי הודעת החברה, ליווייס תוכל לייצר ג'ינס ב־90 שניות במקום ב־20 דקות, להתאים את הגימור לדרישת הלקוח ולהפחית את מספר הכימיקלים המזהמים בתהליך הייצור. המכונות החדשות, בעלות בינה מלאכותית, יכולות ללמוד את העיצוב תוך כדי עבודה ולהטמיע את המאפיינים שלו בייצור. מנכ"ל החברה צ'יפ ברג תיאר את שיטת הייצור הזאת בתור "העתיד של ייצור הג'ינסים".

העתיד הזה אינו מביא בחשבון מיליוני פועלי טקסטיל בעולם השלישי שצפויים לאבד את עבודתם. תחזית של ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), צופה כי ככל שתהליך האוטומציה יאיץ, כמה מדינות באסיה עלולות לאבד יותר מ־80% מהמשרות שלהן בתעשיית הטקסטיל לטובת מכונות.

התופרות בבנגדלש כבר חשות בשינוי: היקפי הייצור גדלים כל הזמן, ויצוא הביגוד מהמדינה קפץ בשנים 2013־2016 בכמעט 20%. אבל תוספת המשרות בתעשייה מתכווצת – 60 אלף משרות בשנה בשנים האחרונות, לעומת קצב גידול גבוה פי חמישה בעשור שעבר, לפי נתוני הבנק העולמי. וככל שמדפסות תלת ממד, מכונות לייזר מתקדמות ומכשירי תפירה אוטונומיים יחדרו לתוך השוק, המגמה הזאת תחריף ותתפשט לשוקי טקסטיל אחרים באסיה.

במדינות המערב עוד מיליוני עובדים צפויים לאבד את עבודתם בחוליה הבאה של שרשרת הייצור – חנויות בקניונים שעתידות להיסגר בשנים הקרובות. התהליך הזה כבר נמצא בעיצומו בארצות הברית, באירופה וגם בישראל, וכולל סגירה של קניונים גוססים.

בשנה שעברה נרשם שיא כשיותר מ־2,300 חנויות בארצות הברית נסגרו. בין החברות שנפגעו היו רשתות ענק שבעבר הלא רחוק שגשגו, ובהן ג'יי.סי פני, סירס, מייסיז, אברקומבי אנד פיץ' ואורבן אאוטפיטרז.

לתהליך הזה יש כמה סיבות, ובראשן הזינוק ברכישות בגדים באינטרנט. ב־2017 ההכנסות מרכישות בגדים באינטרנט הסתכמו ביותר מ־80 מיליארד דולר בארצות הברית לבדה, והן עתידות לצמוח ל־123 מיליארד דולר עד 2022, לפי תחזית אתר סטטיסטה.קום. ככל שאנשים קונים יותר בגדים דרך הסמארטפון שלהם, הם קונים פחות בגדים בחנויות פיזיות.

סיבה נוספת היא ירידה כוללת בהיקף רכישות הבגדים. שיעור ההוצאה על בגדים בארצות הברית, למשל, נמצא בירידה מתמדת כבר עשרות שנים, והגיע לשפל של כ־2.5% מההכנסה ב־2016, לעומת כ־6% לפני 40 שנה. אנשים מעדיפים להוציא יותר כסף על טכנולוגיה, מסעדות וחוויות שונות במקום על שופינג.

סיבה אחרת היא השינויים בשוק התעסוקה: מקומות עבודה רבים לא מחייבים קוד לבוש, ולכן כבר אין צורך לרכוש מלתחה חדשה. בנוסף, מקומות עבודה אחרים מאפשרים לעובדיהם להישאר בטרנינג ולעבוד מהבית.

אושון אולי לבשה בעצמה כמה טרנינגים כשעיצבה בדירת הוריה את הקולקציה במדפסת תלת ממד. את הלקוחות שלה היא פוגשת באתר ובאינסטגרם, אבל גם היא יודעת שהצעירות שרוכשות ממנה שמלה סגלגלה ומתכלה ב־30 דולר, יוכלו בבוא היום לייצר אחת כזאת בעצמן, במדפסת תלת ממד ביתית משלהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם