הפורשה הלא נכונה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נסיעת מבחן

הפורשה הלא נכונה

פורשה משתילה בהצלחה את ההילה הספורטיבית שלה בג'יפון החדש, מקאן GTS. אבל התוצאה היא מכונית שאינה יותר מרכב משפחתי חזק

תגובות

סוף סוף אני נוהג בפורשה. אבל במקום מכונית ספורט רגישה ומרגשת, הפורשה שבחנתי היא עוד ג'יפון, בדומה לניסאן קשקאי או יונדאי טוסון. יותר מכך, הג'יפון הזה מתבסס על שלדה של פולקסווגן, שמשמשת גם ג'יפון אחר – אאודי Q5.

נכון, גם המכונית הראשונה של פורשה התבססה על פולקסווגן – בשלהי שנות ה־40 של המאה קודמת, לקחו בחברה את החיפושית והסבו אותה למכונית ספורט. אבל הפעם, פורשה פשוט מייצרת עוד רכב פנאי אופנתי אך לא מיוחד. מקאן הוא ג'יפון יוקרתי־ספורטיבי, בגודל בינוני, שמתחרה בקטגוריה צפופה מול ב.מ.וו X3, ריינג' רובר איווק ומרצדס GLC.

אייל טואג

חובבי רכב מצפים מהיצרניות לשמור על אופי וייחודיות, ויש כאלה שאפילו ישתמשו במילה "נשמה"; אבל מנהלי החברות מעדיפים להרוויח כסף. כיום, כשלמבורגיני ובנטלי מציעות רכבי פנאי, ג'יפון של פורשה לא נראה מיוחד, אך החברה לא היססה לטבול ידיים וגלגלים בבוץ כבר לפני 15 שנה – אז נהפכה מיצרנית מכוניות ספורט ליצרנית יוקרה עם מגוון גדול יותר של דגמים. הראשון שבהם היה רכב הפנאי קאיין, שפותח בשיתוף פולקסווגן. הדגם הזה הציל את פורשה וסייע לה לרכוש את השליטה בקונצרן פולקסווגן.

על דגמי הפנאי האלה צריך לחשוב כמו על אלבום כריסמס של זמר מוערך או הופעה בסרט פעולה של שחקן אופי רציני – הוא מאפשר להם להמשיך לעסוק באמנות. פורשה ממשיכה לייצר מכוניות ספורט ממוקדות ומעניינות, אבל מקאן אינה אחת מהן.

אייל טואג

המקאן מיועד להיות אח קטן לקאיין – רכב פנאי קומפקטי ונגיש מעט יותר במחיר. נגיש, כמובן, זה עניין יחסי: הגרסה הבסיסית שלו מוצעת ב־485 אלף שקל. זה המון כסף, הרבה יותר ממה שאדם סביר יוציא על מכונית. אבל המחיר הזה ממשיך מגמה של ירידת מחירים מסוימת בשוק מכוניות היוקרה. הדגמים הבסיסיים של מרצדס, אאודי, וב.מ.וו נמכרים בפחות מ־180 אלף שקל, ומותגים שנחשבו יקרים בהרבה, כמו פורשה ומזראטי, מוצעים כעת בכ־500 אלף שקל – טווח מחירים שפעם היה נחלתם של מותגי היוקרה "הפשוטים" יותר.

בפורשה אוהבים לבלבל את הקונים שלהם עם שמות דגמים דומים (המקאן מוצבת באולם התצוגה לצד קאיין וקיימן), וגם במערך צפוף של גרסאות דומות. למקאן, למשל, יש גרסה בשם S עם 340 כ"ס וגרסת טורבו עם 400 כ"ס; ביניהן ניצבת מקאן GTS, עם 360 כ"ס, רק 20 כ"ס יותר מה־S – התוספת למחיר היא כ־111 אלף שקל. במחיר הזה תקבלו, חוץ ממנוע מעט יותר חזק, גם כמה נגיעות עיצוב ספורטיביות, והתנהגות כביש שאמורה להיות מתגמלת יותר עבור הנהג.

אייל טואג

בכל הנוגע לעיצוב, פורשה רושמת הצלחה: המקאן GTS נראה אתלטי ואצילי, עם קימורי הצד, הירכתיים עם החלון האחורי הנטוי והפנסים הצרים. הסגנון העיצובי שלו אופייני למכוניות ספורט אלגנטיות ולא לג'יפים מנופחים. החזית סתמית יותר ומזכירה את זו של קיה ספורטאז'. בתוך המכונית יש מרווח ראוי לארבעה נוסעים ותא מטען רחב ידיים – וגם אחד מלוחות המחוונים הטובים שבנמצא.

עיצוב הפנים של פורשה הוא לא בהכרח הנאה ביותר בתעשיית הרכב, אך הוא אחד היעילים והאיכותיים בה. במקאן קל למצוא כל פונקציה ותפקוד, אף שהנהג מוקף בכפתורים. רק עניין אחד נותר מוזר – ההתנעה במתג מצד שמאל להגה. זהו שריד למכוניות המרוץ, שבהן הנהגים היו צריכים לרוץ למכונית ולהתניע אותה תוך כדי קפיצה למושב; ואולם במקאן צריך להקליד קוד לפני ההתנעה, ולכן היא לא יכולה להיות מהירה ופשוטה. בורר ההילוכים מוגבה והתיבה שעליה הוא ניצב עוטפת את הנהג בסגנון מכונית ספורט טהורה. מעל הדשבורד יש אפילו גימיק נחמד, שעון עצר למדידת זמני הקפה. כעת רק נותר לברר אם המקאן מתנהג כמו מכונית ספורט – או כמו ג'יפון גבוה ומגושם.

אייל טואג

יש משהו כמעט אלכימי ביכולת לקחת רכב שמשקלו 1.9 טונות ולהפוך אותו לספורטיבי ומהודק. המקאן לא מהיר רק בקו ישר, אלא מצליח לספק התנהגות כביש מדויקת ונשלטת גם בסיבובים. האחיזה מצוינת, ההיגוי ישיר וחד וההתנהגות מאוזנת ומקנה ביטחון. למקאן יש הנעה לכל הגלגלים, אך מרבית הכוח נשלח לגלגלים האחוריים. רק כשאלה מאבדים אחיזה, הגלגלים הקדמיים מתערבים ומצילים את המצב. אם תבחרו לשלוט ידנית בהילוכים תוכלו להפוך את צליל המנוע למרגש, בייחוד בהורדת הילוכים מהירה לפני פנייה. תיבת ההילוכים, רובוטית כפולת־מצמד, משתפת פעולה בשמחה ומעבירה את ההילוכים במהירות הבזק. גם הבלמים מעולים. לגובה שבו יושב הנהג יש יתרון – הוא מאפשר ראות טובה יותר ותכנון מוצלח של הפנייה, בניגוד למכונית ספורט שבה הישיבה הנמוכה והמבט מופנה בעיקר למעלה. עם זאת, המקאן לא מהנה כמו מכונית ספורט של ממש, אלא יותר כמו מכונית נוסעים חזקה.

ואם כבר ג'יפון, אז מה לגבי יכולת השטח של המקאן? התשובה הקצרה היא שפשוט אין לו כזו. הגחון של גרסת ה־S נמוך, עם צמיגים נמוכי חתך (הם נראים דקים מהצד ומאכלסים חישוקים עצומים) – לא שילוב שמתאים לירידה מהכביש. בכל זאת, לקחנו את המקאן לכמה שבילים רטובים אחרי הגשם, ונחמד היה להחליק אתה בבוץ הטרי, גם אם הוא אינו נאה לפורשה נוצצת.

נהניתי בחברת פורשה מקאן, ואף הופתעתי לטובה. במכונית, כמו בקרמל מלוח, הטעם הטוב נוצר מהניגודים. במקאן, השילוב בין הגובה הרב יחסית לבין היומרות להתנהגות ספורטיבית יוצר מכונית מעניינת ומרגשת. אך המקאן לא נועדה לי, ותמיד אעדיף על פניה פורשה "אמיתית", מכונית ספורט כמו ה־911 הקלאסית או ה־718 הממוקדת. המקאן מיועד לאנשים שרוצים לשבת גבוה ולהיכנס בנוחות למכונית שלהם, וחשוב להם לדעת שהג'יפון שלהם מסוגל להקיף ממש מהר מסלול מרוצים. פורשה ניסתה ליצור רכב פנאי שאינו מתנהג כמו מכונית ספורט – והצליחה, אבל מי שיקנה אותו יהיו חובבי ג'יפונים, שוחרי האופנה והנראות, שעבורם המקאן יכול לשמש גם הצהרת עושר חלולה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#