תוכנית חילוץ לביטקוין - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
קריפטו

תוכנית חילוץ לביטקוין

הקריסה של המטבע הדיגיטלי הפנתה את תשומת הלב למציאות הלא זוהרת שמקשה עליו - טכנולוגיה שלא הבשילה, מסחר אטי ויקר, האקרים נלהבים ורגולציה בחיתולים. אבל זה בטיפול

הבועה התפוצצה? בשלב זה נראה שהשמועות על מות הביטקוין והמטבעות הדיגיטליים האחרים היו מוגזמות. אבל אחת הסיבות לקריסה החדה בשוק הקריפטו לאחרונה היא המשקיעים הרבים שנכנסו לתחום בהתלהבות לקראת סוף 2017, כשהמטבעות נסקו ושברו שיאים, וגילו להפתעתם שיש פער גדול בין הבשורה על מפץ מתקרב במערכת הפיננסית העולמית למציאות של מסחר אטי, יקר ונתון למתקפות האקרים.

המסחר במטבעות דיגיטליים תקוע בגלל חבלי לידה טכנולוגיים ותפעוליים. רבים מהכשלים האלה מתקבלים על הדעת מאחר שהתחום נמצא עדיין בשלבי פיתוח. לחלק מהסוגיות יש פתרונות בקנה, והתעשייה הלא קטנה שנוצרה בתחום משקיעה בכך משאבים רבים. אבל עד שהפתרונות הללו יתממשו, אין כל ודאות כי הם אפשריים טכנולוגית, תפעולית או כלכלית.

הנה סקירה של כמה מהבעיות הבולטות של שוק הקריפטו, המעכבות בינתיים את מימוש הפוטנציאל שטמון בו.

בלומברג

האקרים, פריצות ובורסות משותקות

הבורסות לקנייה ולמכירה של מטבעות דיגיטליים נחשבות אחת מנקודות התורפה הרגישות ביותר בתחום. בעוד שרשת הליבה של הביטקוין, הבלוקצ׳יין, מתפקדת כבר תשע שנים בלי תקלות משמעותיות – חלק מזירות המסחר מתקשות להתמודד עם נקודות שיא של פעילות אינטנסיבית, רגולציה הפכפכה ובעיקר – מתקפות האקרים.

לאורך שנים נגנבו מהבורסות העוסקות בקריפטו סכומים שהצטברו למיליארדי דולרים. הנה תזכורת לכמה מהאירועים הבולטים שהתרחשו בחודשיים האחרונים: בורסה יפנית (Coincheck) התמודדה עם אחת הפריצות המקוונות הגדולות אי פעם, בשווי חצי מיליארד דולר; זירת מסחר דרום קוריאנית (Youbit) הגיעה לפשיטת רגל בעקבות מתקפת האקרים; אתר סלובני המספק שירותים לכריית מטבעות דיגיטליים (NiceHash) איבד את רוב נכסיו; ובאיטליה נפרצה בורסה (BitGrail) שממנה נגנבו מטבעות בשווי של 170 מיליון דולר.

כל אירוע מטלטל כזה פוגע ישירות במשקיעים, מפחית את האמון בזירות המסחר ומגביר את הביקורת הציבורית כלפי שוק הקריפטו. כדי להתמודד עם איומים אלה, נדרשות הבורסות להשקיע מאמצים יקרים בפיתוח טכנולוגיה ואבטחה. משקיעים שרוצים להשיג הגנה מקסימלית על המטבעות שלהם, צריכים להעביר אותם לשליטתם ולשמור אותם בארנקים דיגיטליים שונים – וגם זה מהלך שדורש ידע, מאמץ וכסף.

בדרך לשיפור רמת הביצועים שלהן, הבורסות נאלצות לעתים להפסיק את פעילותן – ובכך מעוררות מיד שמועות וחששות לגורלן. כך, בורסת Binance ההונג־קונגית, שנפתחה רק לפני כמה חודשים וקנתה לעצמה במהירות מוניטין והיקף מסחר גדול, ירדה מהאוויר בפברואר למשך יומיים. בזמן אמת הבורסה לא סיפקה הסברים ברורים להפסקת המסחר או מועד חזרה לפעולה. משקיעים חששו כי הסיבה היא התקפה של האקרים, בדומה לזו ממנה סבלה Coincheck היפנית. רק בדיעבד נמסר באופן לא פורמלי כי הסיבה לירידה מהאוויר היא שדרוג מערכת שנמשך מעבר למתוכנן. כמובן שבשוק תנודתי כמו הקריפטו, הפסקות מסחר פתאומיות כמו זו עלולות לגרום למשקיעים נזק רב.

בזמן שמצמצת, השער זז ב–1,000 דולר

אם בנכסים שגרתיים כמו מניות או אג״חים שינוי של 2% או 4% נחשב אירוע משמעותי, בביטקוין תנועות בשיעור דו־ספרתי מתרחשות מדי כמה ימים. רק לדוגמה, בשבוע הראשון של דצמבר הביטקוין נסק ב־70%, ובהמשך החודש קרס בשליש בתוך שבוע בלבד.

העניין בביטקוין מטפס עם השוק

הסיבות לתנודתיות הקיצונית ברורות: מסחר ספקולטיבי חסר מעצורים ושמועות על המטבע המהפכני הבא, או על ממשלה שהחליטה לחסל את שוק הקריפטו, מטלטלות את הקונים והמוכרים. משקיעים לא מנוסים שמוצאים עצמם לכודים בשוק פראי ייטו למהר לצאת ממנו.

בעיה נוספת שמקשה על המסחר במטבעות דיגיטליים היא השוק הלא־משוכלל. בעוד ששער הדולר, למשל, אחיד למדי בכל העולם ברגע נתון – הרי שבביטקוין, ובוודאי במטבעות קטנים יותר ממנו, שבהם היקפי המסחר אפסיים לעתים, יש פערי מחיר עצומים בין מדינות ובורסות שונות, ולעתים אף בתוך זירת מסחר יחידה.

בתקופות מסוימות, הדרום־קוריאנים הלהוטים למטבעות דיגיטליים היו מוכנים לשלם על הביטקוין עשרות אחוזים יותר מאשר במדינות אחרות. להבדיל, בכלכלה הקורסת של ונצואלה נהפך הביטקוין למפלט פיננסי – ומחירו האמיר בהתאם.

גם בחלק מזירות המסחר בישראל ישנם מצבים שבהם המחיר בשקלים שונה ב־5%־10% לעומת המחיר בבורסות הגדולות בעולם. מאחר שבורסות גלובליות אינן נגישות לכל המשקיעים, פערי המידע עדיין עצומים מבחינת משקיעים חדשים רבים והשוק בישראל קטן ומוגבל – יש מי שמנצל זאת כדי ליצור ארביטראז׳ים לטובתו.

 

העמלות בבנק כבר זולות יותר

רשת אינטרנטית מהירה וזולה? לא בדיוק. בדצמבר ובינואר העומס בפעילות גרם לזינוק בעמלות על כל העברת ביטקוין – עד לשיא של יותר מ־35 דולר. במטבעות אחרים עלויות ההעברות לעתים נמוכות הרבה יותר, או אפילו אפסיות, אלא ששם עדיין לא התמודדו עם עומסי מסחר כמו בביטקוין.

העמלות הן אחד התמריצים המרכזיים של מי שמכונים כורי הביטקוין להשקיע בתפעול המערכת. נזכיר בקצרה: בייסודו של המטבע המבוזר והמוצפן ניצבת טכנולוגיית הבלוקצ׳יין. שמה נובע מכך שהיא מורכבת משרשרת של בלוקים, ובכל עשר דקות בממוצע מצטרף אליהם בלוק חדש. כל בלוק כולל תיעוד ואישור של חלק מההעברות שבוצעו בזמן האחרון. על רישום כל בלוק מתחרים ביניהם הכורים, כשעצם התחרות וכוח המחשוב הגדול המושקע בה מסייעים באבטחה של המערכת כולה. התמריץ של הכורים להשתתף בתחרות הזו כולל את הכרייה של 12.5 ביטקוינים מדי בלוק – ואת העמלות של כל ההעברות שאותן הם בחרו לרשום בבלוק.

כמובן שברגע שיש ביקוש רב לרישום עסקות בביטקוין – גם העמלות מטפסות. אגב, עלות כל העברה אינה קשורה כלל לסכום, אלא לנפח הקובץ, שמושפע מגורמים כמו היקף המקורות שמהן נמשך הכסף או היעדים שאליו הוא נשלח.

בינתיים נרגע הבאזז סביב הביטקוין, ועמו העומס על הבלוקצ׳יין והעמלות. עדיין לא משתלם לקנות כך כוס קפה, בהנחה שבכלל יימצא בית הקפה שיסכים לקבל ביטקוין, אבל העמלה כיום היא 1־2 דולרים.

קל לדבר על ביטקוין, קשה לקנות

ג'יי פי מורגן צ'ייס, בנק אוף אמריקה וסיטיגרופ, הבנקים הגדולים בארצות הברית, הבהירו בתחילת פברואר כי לא יאפשרו רכישת מטבעות דיגיטליים באמצעות כרטיסי האשראי שלהם. גם בישראל הבנקים מקשים לעתים קרובות על העברת כספים אל חשבונות שמזוהים עם חברות קריפטוגרפיות, אף שלבנק ישראל אין בינתיים מדיניות רשמית בנושא.

בקהילת הקריפטו נוטים להעריך כי בטווח הארוך הבנקים לא יוכלו להתמודד עם האיום מצד שוק המטבעות הדיגיטליים באמצעות חרם. המערכת הפיננסית והרגולטורים ייאלצו למצוא את המסלולים שיאפשרו פעילות תוך הפחתת הסיכונים להעלמות הון, ולמעשה הם כבר עושים זאת בניסיונות לפתח מערכות מסחר מבוזרות ומוצפנות שיהיו בשליטתם.

גם כעת, המשקיעים יכולים לעקוף את האיסורים וההגבלות בדרכים רשמיות יותר או פחות. אבל חסימת הגישה באמצעות כרטיסי אשראי מטרפדת את אחת האפשרויות הנוחות ביותר לכניסה לשוק הקריפטו, וההודעות בנושא בארצות הברית הובילו למכה נוספת לשערי המטבעות.

ההחרמות האלה מצד בנקים מצטרפות לגורמים נוספים שמביאים לכך שהמסחר בקריפטו עדיין מסורבל, דורש לעתים מיומנויות טכניות, נתקל באתגרי מיסוי – ומסתבך. למשל, המיסוי על מטבעות דיגיטליים הוא סוגיה שעדיין לא פוצחה. העובדה שרשויות המסים עדיין עושות את צעדיהן הראשונים בתחום מרתיעה משקיעים רבים מלהתמודד עם מימוש רווחים, אם היו, מהשקעה בקריפטו. בשנה האחרונה התקדמה ההסדרה של התחום במדינות רבות, כולל בישראל.

קהילות המפתחים של המטבעות השונים מפתחות פתרונות לסוגיות הטכניות שעדיין טעונים הוכחה בשטח. אחת הסיבות לקושי לבצע עסקות בביטקוין היא העובדה שגודל כל בלוק בביטקוין מוגבל ל־1 מ״ב – ולכן מספר העסקות המקסימלי בשנייה הוא שבע בלבד, היקף אפסי ביחס לאלפי פעולות בשנייה בכרטיסי אשראי למשל. הבעיה הזו יצרה פקקים כבדים ועיכבה עסקות דווקא בימים שבהם נרשם העניין הרב ביותר במסחר. לכן התוכנית היא להקים על גבי רשת הליבה של הביטקוין שכבה שנייה שתאפשר ניהול מאובטח ומוצפן של ערוצי תשלום מיידי בין משתמשים – בלי המאמץ והעלות של רישום על גבי הבלוקצ׳יין עצמו. אבל הפיתוח הזה נמצא עדיין בשלבי ניסוי ראשוניים ואף אחד לא יכול להתחייב מתי הוא יתממש.

הדיון על גודל הבלוק היה אחד הגורמים לפיצול ברשת הביטקוין באמצע 2017. המטבע שהתפצל, ביטקוין קאש, התיימר לפתור את הפקקים על גבי רשת הביטקוין הקלאסי באמצעות בלוקים גדולים יותר – אך בינתיים לא הצליח להשיג היקפי מסחר משמעותיים, למרות תמיכה מסיבית מצד חלק מהמשקיעים וחברות הכרייה הגדולות בתחום.

יותר מדי הנפקות, פחות מדי תוכן

1,500 מטבעות וטוקנים מתרוצצים בשוק הקריפטו – אבל בשדה הקרב הפראי והלא מפוקח הזה קשה להבחין בין שחקנים הגונים לבין ספקולנטים שבאו לעשות סיבוב מהיר. גם אחרי הקריסות האחרונות, מילות קסם כמו "בלוקצ׳יין" או "חוזים חכמים" משלהבות משקיעים וסקרנים בכל העולם שמקווים להיות החלוצים שיזהו ראשונים את הביטקוין הבא. מצד אחר, המנפיקים רוצים לגייס כסף במהירות, כשהטרנדים עדיין חמים, ומפיצים לעתים אשליות בדרך לגיוס.

למשקיע הלא מנוסה – ובעצם אין עדיין מי שממש מנוסה בשוק הקריפטו – יש מעט כלים כדי לפענח את כתבי החידה האלה. לא במקרה, המצב הזה מזכיר לרבים את התנפחות בועת הדוט.קום בסוף שנות ה־90, כשקשה היה להבדיל בין חברות עם טכנולוגיה מוצקה ותוכנית עסקית מבוססת לבין עסקי חלום.

החזון של מטבעות ואסימונים נארז בדרך כלל במסמך המכונה White Paper – מונח שאמור להעניק לפרויקט נופך אמין ורציני, כמעט מדעי. שימוש בביטוי הזה גם מהדהד את המניפסט שהוליד את הדרמה הקריפטוגרפית, ושאותו פרסם ב־2008 מייסד הביטקוין, סטושי נקומוטו. לעתים ה־White Papers צבעוניים ומלאי תמונות, לעתים הם כתובים ביובש אקדמי ועמוסים בנוסחאות מורכבות שמשקיע רגיל נטול ידע מתמטי או פיננסי יתקשה מאוד לפענח. חלקם מגיעים לעשרות רבות של עמודים, וספק עד כמה הרוכשים קוראים אותם לעומק.

ברשת יש כבר שפע מדריכים למנפיק הממהר, כיצד לכתוב White Paper: העתק־הדבק ממסמכים קודמים, ניפוח עמודים בסקירות על תחומים עסקיים שונים, המצאת מלים מפוצצות עם ניחוח טכנולוגי, תרשימי זרימה ענקיים והגדרת מסלול שאפתני שבסופו העסק שלך ימציא מחדש את התחום.

בחלק מהמקרים מסתתר במסמכים האלה ידע רב – במחקר, בטכנולוגיה או בעסקים. ייתכן גם שאחדים מהם יתבררו בעתיד כמשמעותיים וחדשניים ויממשו את ההבטחות הטמונות בהם. אבל בתנאים האלה, וכשהרגולטורים מסביב לעולם עדיין מנסחים את עמדותיהם בנושא, המשקיעים ממהרים לקנות גם סחורה שמוטב היה שתישאר על המדף הווירטואלי. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#