האלגוריתם של התת מודע - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מדע וחדשנות

האלגוריתם של התת מודע

איך התודעה עושה סדר במציאות הכאוטית ובוחרת למה נהיה מודעים, ואילו פעולות היא יכולה לבצע בלי להטריד אותנו בפרטים

כשאנחנו נעים בעולם, חושבים, רואים ושומעים, נראה לנו שאנחנו חווים את עצמנו באופן ישיר. תודעתנו היא מה שאנו חווים בתור עצמיותנו. אנחנו "שומעים" את עצמנו חושבים, מעבדים מידע, קולטים מראות, צלילים ותחושות מהסביבה, ובאותו זמן מהרהרים באירוע כלשהו, טרודים במחשבות על עבודה, מקבלים החלטה, נזכרים במשהו שצריך לקנות בדרך, חשים רעב. זרם התודעה הזה הוא, בעינינו, המהות של להיות מי שאנחנו, והמרכיב הבסיסי ביותר בחוויה האנושית. רבים רואים בו את התכונה שמבדילה אותנו מבעלי החיים. מפתיע, אם כך, שכה מעט ידוע על התודעה האנושית, על התהליכים המוחיים שמאחוריה, ועל אופן פעולתה.

מיהו ה"עורך" של זרם התודעה, ואיך הוא מחליט לאיזה מידע נהיה ערים ולאיזה לא? בשאלה זו עוסק מחקר שבוצע לאחרונה באוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף אוניברסיטת פרינסטון ואוניברסיטת אוטרכט בהולנד, והתפרסם בכתב העת Nature Human Behavior. את המחקר הובילו פרופ' רן חסין מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית והדוקטורנט יניב אביר, והוא מסביר כיצד המוח מתעדף תחושות ומידע ומחליט מה חשוב מספיק כדי לפרוץ לתודעה, ומה יכול להישאר ברובד הלא מודע.

הניסויים שערכו חסין וצוותו התמקדו בגירוי יומיומי בעל חשיבות חברתית גבוהה: זיהוי פנים אנושיות. למשתתפים הוצגו בו־זמנית תמונות נפרדות לכל עין: בעין אחת צורות גיאומטריות המתחלפות בקצב מהיר, ובשנייה פרצופים מתוך מאגר של 300 תמונות שונות, שהתחלפו בקצב אטי הרבה יותר. המשתתפים התבקשו ללחוץ על כפתור ברגע שבו הם רואים פנים אנושיות.

איור תודעה
עיבוד תמונה: עדי עמנואל

הטכניקה הזו מבוססת על עיקרון פשוט: המוח מנסה ליישב בין שני ערוצי המידע הוויזואלי שהוא קולט, ובאופן טבעי מנסה לייצר משניהם תמונה אחת. שני הדימויים מתחרים זה בזה, אך בגלל "הפגזת" עין אחת בגודש של מידע מסיח, משתתפי המחקר רואים באופן מודע רק מעט מאוד ממה שמוצג לעינם השנייה. "אני לא יכול לדעת מה אתה חושב", מסביר חסין, "אבל אני בהחלט יכול לדעת מה אתה רואה. אני מציג לך דברים לא מודעים ובודק אילו מהם הגיעו לתודעה שלך ומתי. הרעיון הוא שכך אנחנו מסתכלים על הפונקציה של קביעת החוויות המודעות באופן הכי פשוט שלה – והיא קביעת החוויה הוויזואלית המודעת".

הממצאים הראו שלמשתתפים נדרשו כמה שניות לדווח שהם רואים פנים אנושיות, אך גם שסוגים מסוימים של פרצופים צפו לתודעתם מהר יותר מאחרים: פנים דומיננטיות ופנים מעוררות אמון. כלומר, פרצופים שנתפשים בעינינו כמאיימים או כאלה שמעידים בעינינו על אדם שניתן להיעזר בו או לסמוך עליו – הם אלה שימשכו את תשומת הלב שלנו.

הממצא הזה, אומר חסין, מעיד שבמוחם של המשתתפים התבצע תהליך קוגניטיבי מורכב מבלי שהם היו מודעים להתרחשותו. "התת־מודע שלנו נאלץ להתמודד עם משימה גדולה: להחליט איזה גירוי 'ראוי' לתשומת לבנו המודעת ואיזה לא", הוא אומר. "האלגוריתם המנטלי שגילינו מעדיף באופן משמעותי מאפיינים דומיננטיים ואיומים פוטנציאליים".

איך אתם קושרים בין סוגי הפרצופים שחדרו לתודעת הנחקרים שלכם ולתכונות כמו דומיננטיות?

"הפנים שהוצגו למשתתפי המחקר אינן פנים אמיתיות, אלא פנים שמיוצרות באמצעות תוכנה. החברה שפיתחה את התוכנה הזו סרקה פרצופים אמיתיים בתלת־ממד, ובנתה רשת קואורדינטות שממנה ניתן היה להסיק אילו נקודות בפנים משתנות ביחד עם אילו נקודות אחרות. נמצאו 50 ממדים שונים כאלה, ופרופ' אלכס טודורוב מפרינסטון עשה עבודה מחקרית גדולה כדי לגלות אילו מהם קשורים לדומיננטיות, לעוצמה או לתחושת אמון (Trustworthiness). הצגנו לנחקרים כ־300 פרצופים כאלה, שלכל אחד מהם יש מיקום ספציפי על פני 50 ממדים שונים. בדקנו לאילו מהם הם נעשו מודעים, ולאילו מהם הם נעשו מודעים הכי מהר. על בסיס הממצאים האלה ניתן לנבא כמה מהר פרצוף מסוים יגיע לתודעה, ובהמשך ניתן גם לומר מהן התכונות שאנשים מייחסים למאפיינים שונים של תווי פנים".

איליה מלניקוב

במה שונה המנגנון התודעתי שאתה מתאר ממנגנונים ידועים של תפישה וקשב?

"קשב ותודעה הם בני דודים קרובים, אבל קל להבדיל ביניהם. אני יכול לקבוע את המבט שלך שם ולקבוע את הקשב שלך בנקודה ההיא ולבחון למה אתה מודע. בספרות המחקרית יש ויכוח בשאלה אם השניים באמת נפרדים לגמרי באופן קונצפטואלי, כלומר אם אני יכול למצוא מקרים שבהם יש קשב ואין תודעה, תודעה בלי קשב. בסוגיה הזו העמדה שלי קיצונית מזו של הזרם המרכזי. אני חושב למשל שאפשר לעבור תהליך תיעדוף של אינפורמציה שמתבטא בקשב, בלי לקחת החלטה.

"אגב, חשוב לומר שבמושג 'לא־מודע' הכוונה לדבר אחר מזה שרוב האנשים חושבים עליו. הרבה פעמים כשאומרים 'לא־מודע', אנשים מיד רוצים לשכב על ספה ולהתחיל לספר על החלומות שלהם".

המושג הפרוידיאני.

"בדיוק, המושג הפרוידיאני והיונגיאני הוא המושג הבולט בהקשר הזה בדרך כלל. אלא שהמושג הזה לא הביא תועלת מדעית רבה. לפרויד יש מקום חשוב בתרבות ובוודאי שבעקבותיו חל שינוי חד ביחס הכללי למושג הלא־מודע, אבל דאטה עמוקה ומשמעותית על הלא־מודע האנושי לא יצאה מהעבודה שלו".

במה ההגדרה שלכם ללא־מודע שונה?

"הלא־מודע שאנחנו מדברים עליו הוא משהו שניתן לתאר במונחים של תוכנת מחשב. מה תוכנת המחשב של המוח יודעת לעשות בלי התכונות הנוספות של התודעה. רוב התהליכים המנטליים שקורים לנו אינם מודעים. הדוגמה הכי פשוטה היא תפישה: אור שפוגע ברשתית גורם ליצירת אות חשמלי שמועבר למוח, שם מתרחשים כל מיני תהליכי עיבוד וקידוד, ובסוף אתה יודע שאתה רואה משהו. אין לך שום מושג איך זה קורה, וגם אין לך שום יכולת לשלוט בזה. אם עיניך פקוחות ואתה מסתכל עלי, אתה תראה אותי. אתה יכול לבחור לא לשים אלי לב, אבל אתה לא שולט במה שאתה רואה. תהליכים כאלה הם לא מודעים.

"באופן דומה, תהליכים שקשורים לתובנה (Insight), שבהם פתאום מתחוורת לנו הבנה כלשהי שלא הבנו קודם לכן – כל המקרים האלה שתמיד אומרים עליהם שהם קורים לנו במקלחת, אבל הם בטח לא קורים רק שם – גם הם לא מודעים. פתאום אנחנו מבינים דבר מה, למשל איזה פרט בקשר לשיחה שהתרחשה אתמול בערב, או מקשרים בין כמה פרטים, ונוצרת במוחנו תובנה חדשה. בין הרגע שבו המידע נקלט לבין הרגע שבו התובנה הזו צצה חייב היה לקרות משהו, אבל אנחנו לא יודעים מהו. במחקר הזה ובמחקרים נוספים שערכנו בשנים האחרונות, אנחנו מנסים להבין היכן נמצאים הגבולות של יכולות העיבוד הלא־מודעות האלה. איזה סוג של פעולות המוח יכול לעשות כך. מתוך זה אפשר היה להסיק למה אנחנו בכלל צריכים תודעה".

אפשר לומר שהלא־מודע רואה הכל? הנחקרים שלכם בעצם ראו את כל הפרצופים שהצגתם להם. ורק אלה שענו לפרמטרים מסוימים צפו למודעות, או נהפכו למודעים.

"אני יודע מה קורה לאנשים במעבדה, אבל אני לא יודע מה קורה בחוויה היומיומית שלהם. אני לא יכול באמת להגיד שאתה רואה הכל. סביר מאוד להגיד שאתה רואה הרבה יותר ממה שאתה חווה באופן מודע. גילינו גם שהממד הזה שקובע למה תהיה מודע יכול להיות מונע מרצונות ומוטיבציות שלך. למשל, מי שמחפש בת זוג, עשוי להיות מודע יותר לנשים שתואמות את הטיפוס שאליו הוא נמשך. אין לנו עדיין את הדאטה שמראה את זה – עשינו ניסוי ראשון, ונעסוק בזה בוודאי במחקרים הבאים".

זה נשמע הגיוני. זה כמו שנשים בהריון רואות ברחוב כל הזמן נשים בהריון.

"נכון, וכשאתה מחפש עגלת ילדים חדשה אתה רואה ברחוב המון עגלות ילדים, ונעשה מודע יותר למותגים וכן הלאה, כי זה נהיה פונקציונלי עבורך. אז זה יושב בדיוק על האינטואיציה הזאת. עכשיו אנחנו הולכים להראות שזה אכן קורה". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#