תיק 0000 - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שווי שוק

תיק 0000

לו העיתונות, הרגולציה ומערכות האכיפה היו עושות את עבודתן ללא מורא וללא משוא פנים כש"מעריב" קרס והנעשה באימפריית אי.די.בי החל להיחשף, ניתן היה למנוע את תיקי 2000 ו–4000

תגובות

אחרי רצף החדשות המטורף של השנה האחרונה, עם שרשרת התיקים וקדחת החקירות הפליליות נגד ראש הממשלה, ולאחר שבחמש השנים האחרונות חזינו בקריסת הטייקונים, התמונות שהגיעו בסוף פברואר מבית המשפט, לשם הובא הטייקון־לשעבר שאול אלוביץ' להארכת מעצרו, כבר לא נראו מרעישות. אבל זה בהחלט מרעיש. עד לפני כשנה ובמשך יותר מעשור היה אלוביץ' אחד מאנשי העסקים הדומיננטיים והחזקים בישראל. הוא מעולם לא שיער שיובל, כאחרון העבריינים, להארכת מעצר מול עשרות צלמים ועיתונאים. בשלוש השנים האחרונות כבר הגיעו לבית המשפט אליעזר פישמן פושט הרגל, ונוחי דנקנר שהורשע בהרצת מניות, אבל הארכת מעצר היא סיטואציה משפילה וקשה הרבה יותר.

תיק 4000, שבו חשוד בעל השליטה בבזק שפעל להטות את הסיקור העיתונאי של אתר וואלה לטובת ראש הממשלה כדי שהאחרון ייקדם רגולציה שתיטיב עם בזק, הוא תאומו של תיק 2000 המבוסס על הקלטות חסרות תקדים בישראל, שבהן נשמעים בנימין נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, מתכננים יחדיו דיל זהה: נתניהו יפעל למנוע או להקטין את התחרות ל"ידיעות אחרונות", ואילו מוזס "יסובב את הספינה" – יפקוד על עורכיו ועיתונאיו לשרת את ביבי בסיקור עיתונאי נוח בעיתונו ובאתר ynet.

אולם, ככל ששתי הפרשות הללו נראות דרמטיות ומפתיעות, למעשה הן כלל אינן מפתיעות, ובמידה מסוימת אף צפויות. זאת משום שלשני התיקים האלה קדם תיק 0000 – התיק שמעולם לא הגיע לבית המשפט בצורה ישירה, אבל כל רכיבי השחיתות של תיקי 2000 ו־4000 כבר היו כלולים בו והוצגו לעין כל. רק צריך היה להסתכל ולא להפנות מבט.

בהקלטות של תיק 2000 עולה שמו של ניר חפץ בשיחה בין נתניהו למוזס. זה לא מקרה. ב־20 השנים האחרונות היה חפץ משרתם של שני אדונים – לפעמים לחוד וכנראה שלפעמים גם ביחד. חפץ מככב גם בתיק 4000, ולמעשה הוא החוליה המקשרת בין כל התיקים. הקריירה שלו התחילה בקבוצת ידיעות אחרונות, ומשם המשיכה למשרד ראש הממשלה ולמעון ראש הממשלה – שם שימש כיועץ של נתניהו ומשפחתו. בין לבין הוא מילא במשך קצת יותר משנה תפקיד נוסף: יועץ מיוחד ליו"ר אי.די.בי, נוחי דנקנר. לאחר שדנקנר קנה את "מעריב", במארס 2011, חפץ מונה לעורכו הראשי של העיתון.

דנקנר מכר לציבור סיפור שלפיו רכישת העיתון נעשתה "למען הדמוקרטיה", וכמעט כל העיתונות שמחה להדהד את הנרטיב המגוחך הזה. לימים, כאשר "מעריב" קרס, ודנקנר קרס, החלו לצאת הסיפורים על מה שקרה בעיתון ועל המטרה מאחורי רכישתו – מהלך ששרף כרבע מיליארד שקל מכספי הציבור תוך פחות משנתיים. המטרה לא היתה לקדם את הדמוקרטיה, אלא לשבש אותה.

האימפריה של דנקנר קרסה. הוא איבד את השליטה באי.די.בי והורשע בהרצת מניות ב"הנפקת החברים". מאוחר יותר קבע השופט פרופ' עופר גרוסקופף שרכישת "מעריב" נעשתה ברשלנות משונה, ודימה אותה לסיפור "בגדי המלך החדשים". ואולם, מעולם לא נפתחה חקירה במטרה לבדוק אם שריפת רבע מיליארד שקל מכספי המשקיעים נועדה לקדם מטרות עסקיות, לרכוש השפעה פוליטית ולאיים על מי שביקר את קבוצת אי.די.בי, או על מי שרצה לקדם רפורמות שיפגעו בה. לו היתה נפתחת חקירה כזאת – נקרא לה תיק 0000 – היינו מוצאים בה את כל הרכיבים של תיקי 2000 ו־4000. חשוב מכך: לו היתה נערכת בחינה ציבורית של תיק 0000, כנראה שתיקי 2000 ו־4000 היו נמנעים.

מהו תיק 0000? פירמידה שבה בעל השליטה מחזיק שבריר מההון וכל הכסף הוא ציבורי, רוכשת גוף תקשורת מפסיד ושורפת מאות מיליונים במטרה להשתמש בו כמכשיר פוליטי שעשוי אולי להקטין את התיאבון של פוליטיקאים ועיתונאים לקדם רפורמות שיפגעו בבעל השליטה בפירמידה. נשמע מוכר? בוודאי. אלוביץ' החזיק בוואלה באמצעות פירמידה שעסקיה המרכזיים – הטלפוניה – היו תלויים ברגולציה. לפי החשד, הוא השתמש בסיקור העיתונאי של וואלה כדי ליצור עמדת כוח פוליטית ולתת לראש הממשלה תמריץ למנוע רפורמות שיפגעו ברווחיות של בזק.

לו העיתונות, הרגולציה ומערכות האכיפה היו עושות את עבודתן ללא מורא וללא משוא פנים ב־2012, כאשר "מעריב" קרס והנעשה באימפריית אי.די.בי החל להיחשף, הרי שוועדת הריכוזיות שישבה אז על המדוכה היתה יכולה למנוע את תיקי 2000 ו־4000. כל מה שהיה עליה לעשות הוא לקבוע שפירמידות ועסקים גדולים לא יכולים לשלוט בעיתונים, בערוצים ובאתרי אינטרנט. השילוב של עסקים ענקיים הכפופים לרגולציה עם חדרי חדשות בעלי כוח פוליטי שאמורים לשקף את המציאות לציבור – הוא קטלני.

אם ועדת הריכוזיות היתה חוקרת את החיבור בין הפירמידה של דנקנר לבין השלטון והעיתון, הסיכוי שנתניהו היה מנהל מגעים עם אלוביץ' ומוזס על עסקות הון־שלטון־עיתון היה נמוך. אם בשנים 2012־2013 היה מתקיים דיון ציבורי בקוקטייל המסוכן של חברות ענק, רגולציה ועיתונות – היינו יכולים כבר אז לקבוע נורמות לעבודתם של עיתונאים ועורכים. צריך לקוות שתיקי 2000 ו־4000 יגיעו לכתבי אישום ולבית המשפט – לא מאוחר להתחיל לקבוע נורמות בעיתונות בכלל, וביחסי ההון־השלטון והעיתון בפרט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#