רוצים לתמוך בהוריכם המזדקנים? תביאו יותר ילדים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
כלכלת זקנה

רוצים לתמוך בהוריכם המזדקנים? תביאו יותר ילדים

הכלכלן השווייצרי אלפונסו סוזה–פוזה מסביר מדוע הוא תומך נלהב בעידוד הילודה, ומטיח ביקורת בפוליטיקאים, שבמקום לדאוג לאזרחים למערכת פנסיה בריאה, דואגים בעיקר לעצמם ולסיכוייהם להיבחר מחדש

4תגובות

בתחילת הראיון עמו, פרופ' אלפונסו סוזה־פוזה מבקש להעיר הערה חשובה: "אני רוצה להתייחס למה שקוראים 'בעיית הזקנה', כפי שהיא מתוארת רבות בתקשורת", הוא אומר. "'זקנה' אינה בעיה. למעשה, העובדה שאנחנו חיים יותר שנים היא אחד ההישגים הגדולים של הרפואה המודרנית. הבעיה האמיתית היא שיעור פריון נמוך. זה מה שפוגע בכוח העבודה שלנו. אם באירופה ובמדינות המערביות שיעור הפריון היה עדיין סביר, הבעיה של תמיכה באוכלוסייה הזקנה היתה הרבה פחות חמורה".

פרופ' סוזה־פוזה (Sousa-Poza) הוא כלכלן המתמחה בכלכלת ההזדקנות – תופעה עולמית שבה האוכלוסייה מזדקנת בעקביות, לא רק בשל הסיבה הברורה שהרבה יותר אנשים חיים הרבה יותר שנים, וברמת חיים גבוהה יותר, אלא גם בשל שיעור הילודה הפוחת במדינות רבות, ובראשן המדינות המפותחות. אם חיים יותר שנים ומולידים פחות ילדים, התוצאה בטווח הארוך היא אוכלוסייה שגילה הממוצע עולה, מספר הקשישים בה גדל בהתמדה, כוח העבודה שלה מצטמצם, והנטל הציבורי של התמיכה הכלכלית בגיל השלישי גובר.

20th Century Fox

לפי תחזיות האו"ם, מספר הקשישים בעולם (בני 65 ומעלה) יוכפל ב־20 השנים הבאות מכ־600 מיליון איש לכ־1.2 מיליארד. הגידול במספרם יעלה באופן ניכר על הגידול באוכלוסייה בגיל העבודה (בני 15־64) – ולפי האו"ם, עד סוף המאה עתידה אוכלוסיית הקשישים לגדול ביותר מ־300%, לעומת גידול של פחות מ־50% בקרב אוכלוסיית העובדים. הגידול העיקרי באוכלוסיית הקשישים צפוי להירשם במדינות המתפתחות, שמתאפיינות לרוב באוכלוסייה צעירה, ריבוי טבעי גבוה ותוחלת חיים נמוכה יחסית. במדינות אלה צפוי מספר הקשישים לגדול פי 4.5 עד שנת 2100, בעוד שבמדינות מפותחות, שכבר הזדקנו משמעותית בדורות האחרונים והגיעו לתוחלת חיים ממוצעת של כ־80 שנה, מספר הקשישים יגדל בכ־70%. בה בעת, אוכלוסיית כוח העבודה במדינות המתפתחות תוסיף לצמוח, בעוד שבמדינות המפותחות היא צפויה לרדת. במדינות דרום אירופה, למשל, צפויה ירידה של כ־20% עד 2050, ושל 40% עד סוף המאה.

בשנים האחרונות חלה התעוררות בחקר התחום המכונה "כלכלת זקנה". "זה שדה מחקר שנוגע לכל היבטי הכלכלה", אומר סוזה־פוזה, שמשמש מרצה באוניברסיטת הוהנהיים בשטוטגרט, גרמניה, ונמנה עם מייסדי כתב העת לכלכלת זקנה, Journal of the Economics of Ageing. "נדל"ן, שוק התעסוקה, ביטוח לאומי – זה תחום שמשפיע על כל היבטי הכלכלה. ובעוד התופעה עצמה אינה חדשה – קשישים תמיד היו חלק מכל חברה – המודעות לתחום היא עניין של השנים האחרונות. זהו תחום חדש יחסית מבחינת מחקר של כלכלנים ומבחינת מדיניות ממוקדת של ממשלות, והוא החל להתפתח לפני כעשור, כשהתפיסה כי להזדקנות האוכלוסייה תהיה השפעה משמעותית על הכלכלה החלה להתבסס".

להזדקנות האוכלוסייה צפויות השלכות כלכליות רבות. נוסף על הגידול הצפוי בהוצאות הממשלתיות כדי לתמוך באוכלוסייה הקשישה והעלאת גיל הפרישה, זרמי מהגרים ינועו אל מדינות שזקוקות לכוח עבודה צעיר, מהיר וזול. בנוסף, יחול זינוק בביקוש למוצרים ושירותים לקשישים – החל בתרופות, עבור בבתי אבות וכלה בחוגים, סדנאות ופעילויות פנאי לגיל השלישי. בסופו של דבר, לפנסיונרים יש לא מעט זמן פנוי, וככל שהם במצב תפקודי לאורך יותר שנים, הם ממשיכים להיות צרכנים פעילים. וזה לא הכל. "השינוי של המבנה הדמוגרפי והזדקנות האוכלוסייה ישפיע על מגזר הייצור", אומר סוזה־פוזה. "יהיו פחות אנשים שייצרו דברים, ומצד אחר יהיו יותר אנשים שבמקום לייצר, יהיו רק יחידות צרכניות. אבל ככל שהאוכלוסייה מזדקנת, הצריכה של קשישים תהיה תלויה בהכנסה שלהם. וכאן נכנס היבט קריטי – או שאתה פורש בגיל יחסית מוקדם ונאלץ להקטין את הפנסיה החודשית, או שאתה דוחה את הפרישה ככל האפשר וכך מגדיל את הפנסיה".

מדינות רבות נתקלות בשנים האחרונות במערכת פנסיה שצברה גירעונות אדירים בשל תכנון לקוי, ולעתים נמצאת על סף קריסה. הסיכוי לכך גדול במיוחד בכלכלות שהוכו חזק במשבר הפיננסי העולמי של סוף העשור שעבר, כשעמן הוכו גם קרנות פנסיה ממשלתיות ופרטיות, שחלק מההשקעות שלהן פשוט נמחקו. "במקומות כמו יוון וספרד, המשבר גרם לאנשים לחשש אמיתי שהפנסיות שלהם נעלמו", אומר סוזה־פוזה. "מערכת הפנסיה היא אחת הבעיות החמורות במדינות ה־OECD כיום. צריך לזכור שהמערכת הזאת עוצבה בזמנו של ביסמארק, לפני כ־150 שנה, כשמעט מאוד אנשים הגיעו לגיל הפרישה, ולכן במדינות תעשייתיות רבות לא היה צריך הרבה כסף כדי לממן את מערכת הפנסיה".

רפורמה במערכות הפנסיה היא הכרחית כדי להבטיח לאזרחים רשת ביטחון כלכלית בעתיד, אומר סוזה־פוזה, ואולם, לדבריו, "זהו אחד האתגרים הפוליטיים הגדולים ביותר של כלכלות כיום". לטענתו, אף שממשלות החלו להתמקד בתכנון מדיניות שתתן מענה להזדקנות האוכלוסייה, הפוליטיקאים מתנהלים בחוסר אחריות, בשל האינטרס שלהם להסתכל רק אל הטווח הקצר ולהיבחר מחדש, ולא לטווח הארוך, שהוא תכנון מדיניות לאורך זמן.

"הזדקנות האוכלוסייה היא שינוי דמוגרפי שמתפתח במשך עשורים, בעוד שפוליטיקאים עובדים במחזורי זמן של ארבע שנים. כשמסתכלים על בעיית הפנסיות, למשל, אפשר לפתור אותה בקלות באמצעות קשירת תוחלת החיים לגיל הפרישה. הדעת נותנת שככל שאנחנו חיים יותר, אנחנו צריכים להעלות את גיל הפרישה. למה זה לא נעשה? בגלל סיבות פוליטיות. זה צעד לא פופולרי שמסכן את הבחירה מחדש של פוליטיקאים. מי ירצה לתמוך בפוליטיקאי שיגרום לאנשים לעבוד עד גיל מאוחר עוד יותר מכפי שהם עובדים כיום? צרפת, למשל, מתקשה כבר שנים להעלות את גיל הפרישה בגלל הכוח של האיגודים, למרות העלייה בתוחלת החיים וברמת החיים. באופן דומה, הרבה היבטים של הזדקנות האוכלוסייה נשמעים קלים לפתרון, אך במציאות קשה ליישם אותם. במקרה הזה, למשל, אתה לוקח מאנשים גורם חשוב בחייהם – השנים שבהן הם לא יצטרכו לעבוד".

כדי לתמוך באוכלוסייה המזדקנת, סוזה־פוזה תומך בהתלהבות בהגברת הילודה, גם באמצעות במדיניות ממשלתית שתעודד זאת. הוא עצמו אב לארבעה ילדים. "זה אחד האתגרים הגדולים ביותר במדינות מזדקנות רבות", הוא אומר. "ככלכלן, אני יכול לראות שהרבה מהבעיות בהיבט הזה נוגעות לריבוי טבעי – ולכן אני שואל מה מקבלי ההחלטות יכולים לעשות כדי לעודד את הריבוי הטבעי במדינות. פקיד בכיר ממדינה אחת אמר לי שזה כמו להשתין ברוח – זה קשה מאוד, וזה לא ממש תלוי בך, אלא בהיבטים חיצוניים. אנחנו יודעים שסיבה מרכזית לירידה במספר הילדים הממוצע למשפחה היא היציאה של נשים לעבוד, ואף אחד לא יגיד שצריך להתנגד לזה ולהחזיר את השעון לאחור. כשיש שיעור פריון נמוך – שהוא מתחת ל־2 ילדים, ובהרבה מאוד מדינות אירופאיות הממוצע הוא 1.4 ילדים, במשך כמה וכמה דורות, זה נהפך לנורמה, ואז לקובעי המדיניות קשה מאוד לשנות את הדפוס".

סוזה־פוזה מציין כמה מדינות "זקנות" שהצליחו לעודד ילודה באמצעות מערכת רווחה מפותחת. "צרפת היא דוגמה טובה למערכת רווחה נדיבה מאוד לגידול ילדים, שהצליחה לשפר את שיעור הילודה, וכיום היא כבר קרובה לממוצע של שני ילדים במשפחה. גם מדינות סקנדינביה הן דוגמה טובה, מאותה סיבה. אפילו בשווייץ היתה עלייה בשנים האחרונות בשיעור הילודה, אבל הסיבה כנראה אחרת – אחת ההשערות היא שילדים נהפכו למותרות, וכך הגידול בעושר מביא לגידול במספר הילדים".

מספר ילדים ממוצע למשפחה,
לפי יבשות

למרות תמיכתו בהגברת הילודה, סוזה־פוזה מציג גם תזה הפוכה, שמציגה את היתרונות הכלכליים במספר ילדים קטן: "אחד ההיבטים של הירידה בילודה הוא שככל שיש להורים פחות ילדים, כך הם משקיעים יותר בכל ילד – וההשקעות הגבוהות האלה יכולות להגדיל את היצרנות של הילדים האלה כשיגדלו, משום שבהכללה הם יוכלו להיות משכילים יותר ובעלי מיומנויות גבוהות יותר. כך, ההשקעות הגבוהות בילדים מעטים יוכלו להגדיל את היצרנות של המשק. מבחינה זאת, כוח תעסוקה שנמצא במגמת התכווצות יכול דווקא להיות בעל השפעה חיובית על הצמיחה, כי הוא יחייב חדשנות, יעסיק אמנם פחות אנשים אבל הם יהיו בעלי איכויות גבוהות יותר, ויחייב כלכלות להאיץ את תהליך האוטומציה שלהן".

תהליך האוטומציה העולמי מתקשר עם יוזמת ההכנסה האוניברסלית הבסיסית (UBI), שלפיה המדינה תעניק לכל האזרחים קצבת קיום חודשית במקום משכורת. במובן מסוים, זה אומר שכל אדם יוכל לקבל מדי חודש סכום הדומה לקצבת פנסיה ממוצעת. שווייץ, מולדתו של סוזה־פוזה, היתה המדינה הראשונה שקיימה משאל עם על יישום UBI, אולם ההצעה נדחתה ב־2016 ברוב גדול של 77%. "יש לי סימפטיה רבה לרעיון, ולהפתעתי ההצעה נדחתה למרות שהיא היתה יכולה לשפר את החיים של הרבה אנשים", הוא אומר. "החשש המרכזי מיישום של יוזמה כזאת היא ההשפעה שתהיה לכך על רמת היצרניות של כלכלות – לא בטוח שאוטומציה תוכל למלא את החלל של כוח אדם. זה ניסוי מרתק, שאנחנו עוד לא באמת יודעים מה יהיו התוצאות שלו".

השינוי באוכלוסיית כוח העבודה לעומת אוכלוסיית גיל הזהב,
מדינות מפותחות

ומה לגביך? האם אתה חושש להגיע לגיל הפנסיה?

"האמת היא שאני נמצא במקום פריווילגי כי אני אקדמאי באוניברסיטה גרמנית, שזו משרה שיכולה להיטיב עמך ככל שאתה מזדקן. בגיל 70 ההטבות של המשרה והפנסיה שלה יבטיחו לי שקט כלכלי ונפשי".

ולגבי עתיד ילדיך?

"אני אופטימי, משום שככל שנהיה יותר משכילים, יהיו הרבה יותר הזדמנויות בשוק התעסוקה, ולכן לדעתי לילדי יהיה קל יותר מאשר לדור שלי, אבל הם יצטרכו לעבוד הרבה יותר שנים. עם זאת, בגלל העלייה בתוחלת החיים וברמת החיים, זאת לא אמורה להיות בעיה מיוחדת עבורם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#