ליפנים נמאס לבנות בתים מחדש בכל 30 שנה - מגזין TheMarker - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חיים ארוכים

ליפנים נמאס לבנות בתים מחדש בכל 30 שנה

בניגוד לכל העולם, ביפן בתים נהפכים לחסרי ערך לאורך זמן. כעת, לנוכח התכווצות האוכלוסייה, צצים פרויקטים לשיפוץ בתים ומפיחים חיים חדשים בעיירות שננטשו

3תגובות

בשכונה במידוריגאוקה, פרבר במרחק נסיעה של שעה ברכבת מקובה שביפן, כל הבתים נבנו על ידי אותה חברה, באותו מפעל. מאות בתים כאלה יוצרו והובאו לכאן, לעיירה שהיתה פעם חדשה לגמרי. אבל הם לא נבנו כך שיחזיקו מעמד לנצח.

דאיווה האוס, אחת מיצרניות הבתים המוכנים הגדולות ביפן, בנתה את העיירה הזאת בשנות ה־60, במהלך תנופת הבנייה שחוותה יפן אחרי מלחמת העולם השנייה. מאז כבר הוחלפו רוב הבתים בדגמים חדשים יותר. בסופו של דבר, רוב הבתים הטרומיים האלה – ורוב הבתים ביפן בכלל – הם בעלי תוחלת חיים של כ־30 שנה בלבד.

בלומברג

בניגוד למצב במדינות אחרות, הבתים ביפן מאבדים מערכם לאורך זמן, ונהפכים לחסרי ערך אחרי 20 או 30 שנה. כשמישהו עוזב בית או מת, לביתו, בניגוד לקרקע שעלייה הוא יושב, אין שום ערך למכירה מחדש והוא בדרך כלל נהרס. זו גישה ייחודית לשוק הנדל"ן היפני, שאפשר למצוא לה הסברים כמו האיכות הנמוכה של הבנייה שנועדה לעמוד בביקוש לאחר מלחמת העולם השנייה, שינויים חוזרים ונשנים בתקני הבנייה כדי לשפר את העמידות בפני רעידות אדמה, ותחזוקה גרועה. במידוריגאוקה, אפילו הבתים החדשים יותר שנבנו בשנות ה־80 וה־90 מתקרבים לסוף חייהם. בנסיבות רגילות, ימיהם היו ספורים.

אבל בקצהו של רחוב אחד כבר ניכר שינוי. פיגומים מקיפים בית ריק בפינה ופועלים מחברת דאיווה האוס עומדים עליהם. הם לא הורסים את הבית אלא משפצים אותו – משנים את התוכנית שלו, שוברים קירות, פותחים את המטבח ומשפרים את הבידוד התרמי. במקום להרוס את הבית כדי שהקונים הבאים יוכלו לבנות משהו חדש, הם משפצים אותו מבפנים ומחזירים אותו לשוק. זו תופעה נדירה יחסית, שהולכת ומתפשטת ביפן: בית יד שנייה. "לראשונה, היפנים מתחילים להעריך את החיים בבתים ישנים", אומר נובורו קאיהו, מנהל יחסי הציבור של דאיווה האוס.

ברחבי יפן – מערים גדולות כמו טוקיו ואוסקה ועד לערים בינוניות ופרברים – בניינים משופצים הם נישה מתפתחת בשוק הנדל"ן, שמסמלת שינוי דרמטי שמתחולל במדינה. אוכלוסיית יפן מתכווצת, מזדקנת ומתרכזת באזורים העירוניים, מה שמשאיר בפרברים ובכפרים מיליוני בתים ריקים. שיעור הדירות הריקות ביפן כיום הוא סביב 13%, לפי מכון המחקר נומורה, וצפוי לעלות ליותר מ־30% עד 2033. בשילוב עם הקיפאון בכלכלת יפן, הנתונים האלה גורמים לרבים במדינה לחשוב ששוק הבתים החדשים מתחיל להתייבש.

כמו דאיווה האוס, גם יצרניות גדולות אחרות של בתים נכנסות לעסקי שיפוץ הבתים. במרחק של 45 דקות נסיעה צפונה מטוקיו מציגה סקיסוי האוס, היצרנית הגדולה ביותר ביפן של בתים מוכנים, את הדגמים החדשים שלה. רובם מיועדים לקצה העליון של השוק, מרובי קומות ורחבי ידיים, אבל בפינה יש גם בית אחד צנוע יותר, בן שתי קומות. הקומה הראשונה מחולקת כמו בית טיפוסי משנות ה־80: חדרים קטנים, חללים מחולקים ואפילו כורסה גדולה בסלון. למעלה, התוכנית עודכנה כך שהמטבח נפתח לפינת האוכל והקירות הוזזו לאחור או הוסרו לחלוטין. חדר הישיבה המסורתי שבו שטיח טטאמי הוסב לחדר מדיה, ויש בו ספה נמוכה וטלוויזיה עם מסך שטוח. מבחינת החברה, השדרוגים הפשוטים האלה יכולים להפוך בית ריק לעסקת מכירה חדשה. "אם נוכל לעצב מחדש את הבתים הישנים האלה, הערך שלהם לא יירד לאפס ולא נצטרך להרוס אותם", אומר קניצ'י אישידה, מנהל בסקיסוי האוס. "לצעירים כיום אין מספיק כסף, לכן הם לא יהססו לקנות בתים ישנים יותר".

 

נוף אורבני חדש

חברות חדשות שמנסות לפנות לצעירים מציעות יותר מדיור קונבנציונלי. בשנים האחרונות, כמה חברות קנו בניינים ישנים והסבו אותם לשימושים אחרים. חברת ReBITA מטוקיו ממירה בנייני דירות, משרדים ומעונות של עובדי חברות לשטחי עבודה ומגורים משותפים – יחידות דיור בר השגה להשכרה עם מטבח ושטח עבודה משותפים. רק לפני חמש שנים כמעט אי אפשר היה לראות חללים כאלה ביפן, אומר אזבי בראון, מנהל מכון העיצוב העתידני השייך למכון קנזאווה לטכנולוגיה בטוקיו. "זה סגנון חיים חדש ואני לא חושב שרבות מחברות הדיור הגדולות מבינות זאת". לדבריו, הרעיון הוא לצמצם את עלויות הדיור לא פחות מאשר לאמץ צורת חיים המותאמת יותר לקהילה. חלק אפילו רואים את החללים החברתיים האלה כדרך עקיפה להיאבק בשיעור הילודה הנמוך במדינה.

לנוכח המגמות הדמוגרפיות ביפן, הממשלה המקומית של טוקיו עוסקת בסוג של הנדסה חברתית כשהיא משפצת בנייני דירות. כדי להעניק חיים חדשים לבניינים האלה, מעודדת טוקיו משפחות עם ילדים קטנים לעבור אליהם באמצעות מתן עדיפות לבקשות שלהן. היא גם עוזרת לאנשים להגיש בקשות לדירות אם הם בוחרים לגור קרוב להוריהם הקשישים. "כל המאמצים האלה קשורים לטיפול בחברה המזדקנת שלנו", אומר הירויוקי אבינה, מנהל תכנון ודיור במשרד לתכנון עירוני.

רענון מאגר הדיירים אינו המטרה היחידה כאן. הבניינים שבהם מדובר מתוחזקים בדרך כלל באמצעות אגודות דיירים, וכשדיירים קשישים מתים, יש פחות כסף לעבודות תחזוקה ושיפוצים שיהפכו אותם לעמידים בפני רעידות אדמה. כדי להגדיל את התרומות הכספיות למטרות אלו, מנסה סוכנות ההתחדשות האורבנית של הממשלה למשוך צעירים לבניינים מסוג זה.

בין היתר, ייסדה הסוכנות שיתוף פעולה עם הקמעונאית המינימליסטית מוג'י. על אף הנוכחות הגלובלית שלו, המותג היפני, שמוצריו פשוטים ושימושיים, שומר על פופולריות גדולה ביפן. במסגרת שיתוף הפעולה שלה עם הסוכנות, החלה מוג'י לשפץ יחידות בשיכוני דיור ציבורי כדי למשוך דיירים צעירים – הרסה קירות, החליפה ארונות מטבח רעועים בחללי אחסון פתוחים ומדפים, ופינתה מקום לאופניים.

"העיצוב הישן לא מתאים לטעמים של הצעירים", אומר קוג'י קוואצ'י, מנהל תחום חללי המגורים במוג'י, ומציין כי רבים מהבניינים היו צפופים ומחולקים מדי. "השיפוץ מבוסס על הרעיון שאפשר למזג חדרים קטנים נפרדים לחללים גדולים יותר", הוא מוסיף. החברה מוציאה מהחדרים חפצים עודפים ומחליפה אותם במשטחים לבנים נקיים עם ריהוט עץ. קוואצ'י אומר כי מספר הפניות לגבי יחידות ששופצו על ידי מוג'י הוא פי חמישה או שבעה מיחידות טיפוסיות אחרות. החברה השלימה שיפוצים של יותר מ־500 דירות עד כה ומתכננת להמשיך עם 150־200 יחידות השנה. עם יותר מ־750 אלף יחידות דיור תחת ידיה, סוכנות ההתחדשות האורבנית יכולה להרשות לעצמה להתנסות.

ככל שאוכלוסיית יפן מתכווצת ומשתנה, הביקוש לחללים נהפך לפחות מאוזן, מה שגורם לירידה באוכלוסייה בערים קטנות ובינוניות רבות. בקיטקיושו, עיר בדרום יפן שבעבר היו בה מפעלי פלדה, ירד קצב גידול האוכלוסין למינוס 1.5%. קיטקיושו נמצאת במרחק של שעה נסיעה מפוקוקה, בירת הסטארטאפים של יפן והעיר החמישית בגודלה במדינה, שנהנתה מזרימה של תושבים אליה הודות לתמריצי מס אסטרטגיים ורפורמות הגירה לתושבים זרים. אבל בזמן שפוקוקה משגשגת, קיטקיושו מתרוקנת.

מיצוהירו טוקודה אומר כי הירידה בולטת במיוחד באזור מרכז העיר, רשת של רחובות מסחר צרים וקניונים גדולים. טוקודה, פרופסור לאדריכלות במכון הטכנולוגי קיושו, חקר את מרכז קיטקיושו כדי לבחון איזה חלק מהעיר התרוקן. יחד עם צוות של סטודנטים, הוא ערך סקר מפורט כדי לזהות אילו בניינים ריקים חלקית או לחלוטין ואפשר להשתמש בהם. "אבל חשיבה לא יכולה לשנות הכל", הוא אומר. לכן הוא הקים עסק קטן במטרה לעבוד עם בעלי נכסים בשיפוץ חללים ריקים והסבתם לשימושים חדשים. במיזם הראשון שלהם הם לקחו קומה שלמה ריקה והפכו אותה לשטחי משרדים משותפים שמשמשים כעת מעצבים גרפיים ועורכי וידאו.

טוקודה הולך בקומת הקרקע של בניין ליד מרכז קיטקיושו. הבניין, שהיה פעם מפעל לבגדים, ריק כבר זמן רב. טוקודה וצוותו הפכו אותו לערבוביה של חללים חדשים – חלל קהילתי, משרדים קטנים, שטחי עבודה יצירתיים לבעלי מלאכה מקומיים, בית קפה ובוטיקים שונים. באחד מהם יש ספרים ישנים, חלון ראווה של אחר מציג נעליים עם הדפס מנומר. כמעט כל החללים מושכרים כעת.

לא הרחק משם נמצאת מיזוטמה שוקודו, מסעדה בחלל משופץ. "אנחנו אוהבים בניינים ישנים, לכן כשהקמנו את העסק שלנו, חיפשנו מלכתחילה נכס ישן", אומרת אחת הבעלים, יוקה אישיקאווה. "אהבנו את העובדה שהבניין הזה לא ניצב ברחוב ראשי סואן ושהוא בשכונה שקטה של חנויות בסגנון ישן". היא מודה שיש גם חסרונות בבניינים ישנים. הגשם חודר לעתים דרך הגג הישן ושריפה שפרצה לאחרונה בסמוך שרפה חלק ממבנה העץ. אבל זה חלק מהאופי של החלל, היא אומרת, והוא מתאים למסעדה, שמגישה "מנות מהמטבח של אמא". "בכך שאנחנו מגישים סוג כזה של ארוחות בבניין הישן הזה, היינו רוצים להמשיך להראות את היופי שבדברים הישנים שאנשים נוצרים זמן רב".

טוקודה רואה פוטנציאל גדול יותר בסוג הזה של שימוש מחדש בבניינים, ורוצה ללמד אחרים לנסות זאת בעצמם. ב־2011 הוא השיק את מה שהוא מכנה "בית ספר להתחדשות", שבו סטודנטים מפתחים תוכניות עסקיות לשימוש מחדש בחללים ריקים. זהו קורס מזורז: בתוך שבוע, צוותים מאתרים חללים ריקים, סוקרים את הצרכים המקומיים, מגבשים תוכניות ומציגים אותן לבעלי הנכסים. טוקודה אומר כי מבית הספר כבר יצאו עשרות פרויקטים. קורסים כאלה נערכים בערים בכל יפן ויוצרים שטחי מסחר, מלונות, בתי קפה ודירות חדשות מבניינים שבעבר עמדו ריקים.

התופעה הזו בולטת במיוחד בקיטקיושו. כשהולכים במורד רחוב מרכזי ובו חנויות רבות, טוקודה מצביע על ארבעה בניינים שונים ששופצו באמצעות הקורסים שלו. בעלי הנכסים ואנשי עסקים אף הקימו ארגון שגייס כספים לטיפוח ברחוב. האספלט הסדוק ברחוב הצר הוחלף באבני רחוב בגוונים שונים של אפור שיוצרים ביחד פסיפס ארוך. מנורות הרחוב נצבעו ירוק בהיר וחלק מבעלי החנויות, כמו אלה המנהלים בר בתוך מכולה ישנה, הציבו ספסלי ישיבה בחוץ לרווחת הציבור. טוקודה אומר כי הגישה הזו לשימוש מחדש בחללים יכולה להיות זרז לשינוי. "כשאנחנו מעוררים בניין, אנחנו יכולים לעורר את השכונה", הוא אומר. "זה סוג של שיפוץ לעיירה".

אישיקאווה, מבעלי המסעדה, אומרת כי בניינים משופצים כמו שלה מעוררים תקווה לעתיד של קיטקיושו. "אנחנו רוצים ליצור מחזור חדש של 'לחיות בעיירה, לעבוד בעיירה ולהשתמש בעסקים בעיירה'".

 

תרגום: רונית דומקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#