הגיע הזמן לחדשנות אחראית - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
טכנולוגיה

הגיע הזמן לחדשנות אחראית

הנסיבות דורשות משהו חדש ושונה: גישה קולקטיבית, המפקחת על עצמה, שאותה יאמצו כל השחקניות החשובות בתעשייה הטכנולוגית

יש כמה שאלות דחופות על הפרק: האם מכוניות אוטונומיות יהיו אי פעם בטוחות לגמרי? עד כמה מסוכנת אלקסה? האם בינה מלאכותית תיקח לי את העבודה? האם מטבעות קריפטוגרפיים מחזקים טרוריסטים? האם אפשר לפרוץ לקוצב לב? ויש עוד דברים מעוררי חששות כמו חדשות מזויפות, פרסומות מזויפות, בוטים, ממשלות זרות שמתערבות בבחירות שלנו. מעל לכל מרחפת שאלה אחת: האם חדשנות טכנולוגית היא טובה או רעה?

בתי המשפט קובעים שוב ושוב כי טכנולוגיה אינה טובה או רעה במהותה. לדעתם, אנשים צריכים לשאת באחריות לאופן השימוש בה. הבעיה היא שטכנולוגיה כמעט תמיד מקדימה את האסטרטגיה, את הטקטיקה ואת החוק.

אין זה חוקי לסמס בזמן הנהיגה, אבל האם צריך לקבוע כי גם הרכבה של משקפי מציאות רבודה אינה חוקית? האם צריך לחוקק חוק שמתייחס למכוניות אוטונומיות ברמה 5 (הרמה שבה המכונית מסוגלת לנהוג את עצמה בכל תנאי, ולנהג האנושי אין כל שליטה בכלי הרכב למעט במקרי חירום)? הפרק ה־13 בחוק זכויות האזרח מ־1964 אוסר על אפליה על רקע מגדר, דת, לאום, צבע עור וגזע. האם צריך להעניק למועצה לשוויון הזדמנויות בעבודה (EEOC) את הכוח לפקח על מערכות בינה מלאכותית שמלמדות את עצמן לבחור או לנהל עובדים?

בלומברג

 

פחד, אי–ודאות וספק

בעבר, תעשיית ההייטק היתה מקור לאופטימיות. כיום הטכנולוגיה נמצאת תחת מתקפה כתוצאה מהחששות מפני האפשרות שלחדשנות יהיו השפעות שליליות. פוליטיקאים אופורטוניסטיים רק מחכים להזדמנות לנצל את החששות האלה ולהעצים אותם, כדי לעודד תמיכה ברגולציה חדשה של הממשלה.

העמיתים שלי ב־ PwCואני מסכימים כי הגיע הזמן לשקול ברצינות גישה אחראית לחדשנות. אנו מאמינים שהנסיבות דורשות משהו חדש ושונה: גישה קולקטיבית, המפקחת על עצמה, שאותה יאמצו כל השחקניות החשובות בתעשייה. בתערוכת האלקטרוניקה CES 2018 שהתקיימה בחודש שעבר בלאס וגאס, העלינו את שלוש הגישות הבסיסיות לבעיה של חדשנות טכנולוגית מפוקחת:

1. רגולציה ממשלתית. הגישה המסורתית ביותר היא לקרוא למחוקקים ולרגולטורים ליישם משטר רגולטורי שמתייחס לחששות בנוגע לפרטיות, ביטחון הציבור והביטחון הלאומי. בחקיקה שהועלתה באחרונה בקונגרס הוצע להטיל רגולציה על מכוניות אוטונומיות וגם על השימוש במזל"טים. הבעיה עם הגישה המסורתית היא שההתקדמות שלה אטית מכדי לעמוד בקצב החדשנות הטכנולוגית. המחוקקים והצוותים שלהם אינם מבינים מספיק בתחום, והם לא גיבשו תהליכים יעילים שבאמצעותם יהיה אפשר ליישם רגולציה מעודכנת ואפקטיבית.

2. רגולציה עצמית. גישה המבקשת מהחברות לשקול את ההשפעה החברתית של הטכנולוגיות שהן מפתחות לפני הצגתן לציבור. גישה כזאת בדרך כלל נכללת בקטגוריה של "אחריות חברתית תאגידית", והיא מתאימה לכל תחום, מהגנה על הסביבה ועד להטרדות מיניות במקום העבודה. ראינו מדיניות חדשה, תהליכים וחסמים שהומצאו כדי לטפל בחששות מפני הטיות או חדשות מזויפות ברשתות חברתיות. אף שהמאמצים ראויים לשבח, הם החלו לאחר שהבעיות כבר צצו, ורק לאחר שכמה טעויות משכו תשומת לב בלתי־רצויה לחברות. בנוסף, בכל פעם שחברות מתבקשות לפקח על עצמן, צץ הקונפליקט המסחרי הבלתי נמנע. בסופו של יום, ללא קשר למטרות האלטרואיסטיות של מנהלי האחריות התאגידית, חברות עושות עסקים כדי להרוויח כסף לבעלי המניות. הבעיה נהפכת למורכבת יותר בשל הצורך להציג בשוק טכנולוגיות חדשות במהירות, גורם חיוני בדרך להצלחה פיננסית.

3. ארגון לרגולציה עצמית (SRO). אם הגישה הרגולטורית אטית מדי וגישת "נעשה זאת בעצמנו" מורכבת מדי, אז מהי התשובה? אנו מאמינים כי התשובה היא ארגון קולקטיבי המפקח על עצמו (SRO). ארגון כזה יהיה מורכב מהארגונים המובילים בתעשייה, שיתאחדו במטרה להגדיר את עקרונות החדשנות האחראית שכל החברים ב־SRO יסכימו לציית להם. הארגון יפקח על רמת הציות לעקרונות אלה, יטיל קנסות ויפנה כל הפרה לסוכנות רגולטורית פדרלית. הגישה הזאת פעלה בהצלחה בתעשיות אחרות, כגון תעשיית השירותים הפיננסיים, שבה הרשות לפיקוח על תעשיית הפיננסיים (FINRA) מפקחת על הברוקרים והסוחרים ועל הבורסות.

דרך המחשבה שלנו

מדוע אנו חושבים ש־SRO היא הגישה הנכונה כיום? אם התעשייה רצינית לגבי חדשנות אחראית, אימוץ של גישת הפיקוח העצמי תהיה בבחינת "מעשים ולא מלים". לתעשייה עצמה – יותר מאשר לצוותי חשיבה, סוכנות רגולטורית או גוף מחוקק – יש את הידע הטכנולוגי והתמריץ לייצר עקרונות שניתן לעבוד על פיהם כדי להשיג חדשנות אחראית.

המחוקקים אולי יתמרמרו על גזל הסמכות שלהם, אך הם יבינו במהרה כי זאת גישה יעילה, מתחשבת ומשפיעה יותר, שתבטיח את האחריות על חדשנות טכנולוגית. אם הגישה הזאת תכלול כמה רמות של פיקוח ממשלתי, המחוקקים יוכלו להשפיע על המדיניות של ה־SRO ולספק אכיפה נוספת במקרה הצורך.

לשחקניות בתעשייה עדיין יישאר מספיק מקום לבדל את הטכנולוגיות שלהן, והן יידעו שהמתחרות אמורות לציית לאותם עקרונות של חדשנות אחראית. SRO חדשני יכול גם לחצות גבולות – דבר שנהפך לחשוב יותר ויותר ככל שהטכנולוגיות ממשיכות להתפתח – ולספק אמצעי גלובלי שיכול להשוות את אופן ההתנהלות בתחום.

שוחחנו על חדשנות טכנולוגית אחראית במשך שנים, וקיבלנו תובנות רבות מארגונים ומצוותי חשיבה שפועלים בתעשייה לגבי הדרך שבאמצעותה ניתן לחדש גם את הרעיון של אחראיות תאגידית. דנו בדרך הנכונה לפקח על כלכלות מתעוררות. כל המאמצים האלה צריכים להימשך. ואולם, קריאה אמיתית לפעולה צריכה להתחיל עכשיו. הבה נפתח בדיון לגבי התפקיד והמשימה של SRO לחדשנות.

 

תרגום: רונית דומקה

 

שלי פאלמר הוא מנכ"ל פאלמר גרופ, חברת ייעוץ אסטרטגי וספקית פתרונות טכנולוגיים ופיתוח עסקי, המתמקדת במפגש בין מדיה לשיווק עם דגש על למידה חישובית וקבלת החלטות המתבססות על דאטה. הוא דורג על ידי לינקדאין כ"קול המוביל בטכנולוגיה ב–2017". פאלמר הוא הפרשן לטכנולוגיה ומדיה דיגיטלית של פוקס 5 ניו יורק, בעל טור שבועי ב– AdAge ופרשן קבוע ב–CNBC וב–CNN. ניתן לעקוב אחריו בטוויטר @shellypalmer או באתר shellypalmer.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#