חוק מור השני, הסודי - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שווי שוק

חוק מור השני, הסודי

ההיסטוריה רצופה במאבקים נגד ענקיות הטכנולוגיה שהסתיימו בפתיחת שווקים לתחרות, יצירת ארכיטקטורות פתוחות יותר - וחדשנות טכנולוגית גדולה יותר. המשותף לכולם הוא שהמונופוליסטים נלחמו בכל דרך כדי להתיש את הממשל ולחנוק את התחרות

סקוט גלוואי לא ראה את זה בא. מזה כמעט עשור שגלוואי, פרופסור לשיווק ומיתוג מאוניברסיטת NYU, מנתח את עולם השיווק בעידן הדיגיטלי. במקביל הוא הקים, ניהל ומכר חברות ייעוץ עסקי. בשלוש השנים האחרונות הוא נהפך למרצה מבוקש וכוכב בכנסים, אבל שום דבר לא הכין אותו לרגע שבו מנחה ברשת החדשות פוקס יפנה אליו בשידור חי ויגדיר אותו כ"סוציאליסט".

בסתיו האחרון נכנס גלוואי לטריטוריה שלא הכיר – הגבלים עסקיים. כמה שבועות לאחר שספרו החדש, "הארבע", על אמזון, פייסבוק, גוגל ואפל, נשלח להדפסה – הוא הבין שהספר כבר אינו רלוונטי, ושכוחן של ארבע החברות האלה כה אדיר, שנדרשת מעורבות ממשלתית כדי לרסן את כוחן. הרעיון הזה הוא שזיכה את גלוואי בכינוי "סוציאליסט", ובמקומות שבהם הוא מסתובב, בעיקר בארצות הברית, זו תווית מסוכנת לקריירה; מי כמו הפרופסור לשיווק מבין שברגע שזה תופס – קשה מאוד להחזיר את השד לבקבוק.

גלוואי יצא לקרב בלימה: בהרצאות שנתן בחודשיים האחרונים, הדגיש: את אמזון, פייסבוק וגוגל צריך לפרק, "כי אנחנו קפיטליסטים". הרעיון מוכר היטב לקוראי מגזין זה. בתוך הקפיטליזם טמונים תמיד הכוחות שרוצים לפורר אותו: הנטייה לריכוזיות גוברת, שמביאה לשחקנים מעטים כוח שוק גדול שמתורגם לכוח פוליטי, שבתורו מתורגם לעוד כוח כלכלי וחוזר חלילה. הקפיטליסטים לא רוצים תחרות, והסכנה היא כפולה ומכופלת בעידן הפלטפורמות הדיגיטליות שנהנות מ"אפקט רשת" – ככל שמספר המשתמשים בהן גדל, כך הסיכוי להתחרות בהן פוחת.

Andreas Gebert / picture allianc

הדרך הטובה ביותר להסביר לאנשים מדוע הממשלה חייבת להתערב כיום, להחליש את כוחן של ענקיות האינטרנט ובמידת הצורך לפרק אותן או לאלצן לפתוח את הרשתות שלהן לתחרות, היא ללמוד מההיסטוריה התאגידית בכלל, ומההיסטוריה של הטכנולוגיה בפרט. נתחיל בהיסטוריה הקרובה: בסוף שנות ה־90 היתה מיקרוסופט החברה הדומיננטית בעולם התוכנה ומערכות ההפעלה. משרד המשפטים האמריקאי פתח נגדה במאבק משפטי קשה ותבע לפצלה. אלמלא נבחר ג'ורג' וו. בוש לנשיא, סיכוי טוב שמיקרוסופט היתה מפוצלת. זה לא קרה, אבל הנה הדבר החשוב: המאבק של משרד המשפטים נגדה, והזרקור המשפטי והציבורי שהיה עליה במשך כעשור, מנעו ממיקרוסופט להשתלט על עולם האינטרנט. אי אפשר לדעת כיצד היה נראה העולם אלמלא הלחץ הכבד שהפעיל עליה הממשל, אבל כנראה שלגוגל ופייסבוק היה קשה מאוד לפרוץ קדימה כחברות עצמאיות – אלמלא רוסנה.

לא היתה זו הפעם הראשונה שבה מעורבות נחושה של משרד המשפטים האמריקאי, באמצעות כלים של הגבלים עסקיים, מנעה ממונופולים בתחום הטכנולוגיה והתקשורת לדכא תחרות ויצרה תנאים לפריחתן של חברות צעירות, ענפים שלמים וטכנולוגיות חדשות. כולם מכירים את "חוק מור", על שמו של גורדון מור שקבע לפני 53 שנה שצפיפות הטרנזיסטורים במעגלים משולבים – ודרכה, מהירות העיבוד של מחשבים – תוכפל אחת ל־18־24 חודשים. אבל למי שמתלהב מהרעיונות של מור, שייסד את אינטל, כדאי להכיר עוד טענה שלו: שהמאורע החשוב ביותר בעולם הטכנולוגיה היה מאבקן של רשויות ההגבלים האמריקאים נגד מעבדות בל, שהיו בבעלות המונופול רב העוצמה בתחום התקשורת, AT&T.

לדעת מור, התביעה שהגיש הממשל נגד המעבדות ב־1949, בטענה שניצלו את כוחן המונופוליסטי לרעה, היא שאפשרה את הקמתה של תעשיית המוליכים למחצה. "יש קשר ישיר בין מדיניות מתן הרישיונות הליברלית של מעבדות בל לבין היכולת של אנשים כמו וויליאם שוקלי וגורדון תיל להקים חברות חדשות בתחום, כמו טקסס אינסטרומנטס. זה מה שהתחיל את הצמיחה של עמק הסיליקון", קבע.

זה לא היה המקרה היחיד: רבים סבורים שהמאבק שניהלו רשויות ההגבלים העסקיים בארצות הברית נגד המונופול של יבמ בשנות ה־60 וה־70, הוא שהביא אותה להפסיק לארוז את התוכנות שלה עם החומרות שלה – מה שסייע לזינוק בתעשיית התוכנה.

ההיסטוריה רצופה במאבקים נגד ענקיות הטכנולוגיה שהסתיימו בפתיחת שווקים לתחרות, יצירת ארכיטקטורות פתוחות יותר – וחדשנות טכנולוגית גדולה יותר. המשותף לכולם הוא שהמונופוליסטים נלחמו בכל דרך כדי להתיש את הממשל ולחנוק את התחרות. הם גייסו את כל המומחים האפשריים שיוכיחו שאין שום בעיה בשוק, שכל התערבות היא גרועה, ושרק יניחו להם לנפשם. הישראלים זוכרים היטב את הכלכלנים והמשרתים של הטייקונים, שהופיעו בשנת 2011 בוועדת הריכוזיות וטענו שפירמידות הן מבנה תאגידי יעיל שתורם למשק. הנרטיבים של פייסבוק, אמזון וגוגל שיסבירו מדוע אסור לרסן את כוחן או לכפות עליהן למסור מידע ולפתוח את הרשתות שלהן יהיו דומים.

אחת הטקטיקות שתמיד שירתו את המונופולים היא להתריס נגד האנשים שדורשים לפתוח את השוק לתחרות שהם "קומוניסטים" או "סוציאליסטים". גלוואי לא צריך להתרגש; בעוד חמש או עשר שנים – כשענקיות האינטרנט יפורקו או ייאלצו לאפשר למתחרים להתפתח – אף אחד לא יבין איך חשבנו שריכוזיות כה גדולה של כוח, טכנולוגיה ומידע יכולה לשרת את החדשנות, הכלכלה והדמוקרטיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#