על שקרים ואמת - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נסיעת מבחן

על שקרים ואמת

לקסוס LC החלה את חייה כתעלול שיווקי של טויוטה אך בתפנית עלילתית מפתיעה, נהפכה למכונית טובה באמת

בעיצומו של משבר הפיטורים בחברת טבע, נחשפה גם הבעיה במיצוב של לקסוס, מותג היוקרה של טויוטה, כשבצד מחאות העובדים, נצפה מנכ"ל טבע, קאר שולץ, ביגואר. בחברה מיהרו לציין כי היגואר נשכרה ליום אחד בלבד, והמנכ"ל מתנייד בדרך כלל בלקסוס משומשת. התגובה הזו מעידה גם על הבעיה המסוימת במיצוב של לקסוס, מותג היוקרה של טויוטה, בשוק מכוניות היוקרה. לקסוס נחשבת איכותית, אבל לא מסעירה, ואף שמחיריה דומים לאלה של המתחרות הגרמניות, היא נתפשת כצנועה יותר; אבל מכונית יוקרה לא יכולה להרשות לעצמה להצטנע.

בחברה היפנית יורים בשנים האחרונות לכל הכיוונים כדי לשנות תדמית – הם הציגו גרסאות ספורטיביות לדגמים המוכרים ואפילו מכונית־על (Supercar); שינו את הקו העיצובי שלהם למצועצע ומוחצן. כעת לקסוס עושה עוד ניסיון לשנות את תדמיתה ולמשוך תשומת לב לדגם חדש, LC. למרות הגוף הרחב והנמוך אין זו מכונית ספורט טהורה אלא גרנד־טורר, כלומר מכונית שמיועדת להצטיין בנהיגה נינוחה למרחקים ארוכים.

האמת, שלא התרשמתי בתחילה, ולא מיהרתי לבחון את המכונית. הניסיונות לשנות את התדמית של לקסוס הפכו את החברה למעט מתאמצת, ולא רציתי לנהוג בעוד תרגיל שיווקי חלול מתוכן.

אייל טואג

וזה בדיוק מה שה־LC היתה, לפחות בתחילת הדרך. ב־2012 נחשפה ה־LC בתערוכת הרכב של דטרויט כמכונית קונספט תחת השם הטכני LF-LC (ראשי תיבות של Lexus Future-Luxury Coupe). היא היתה יפה ומרשימה – ורלוונטית כמו שיעור תיאורטי בעיצוב. מכוניות תצוגה הן דרכם של היצרנים לחשוף קווי עיצוב עתידיים ולעשות רושם. לרוב הן ייראו עתידניות ויידמו למכוניות ספורט קיצוניות או רכבי שטח מסעירים, הכי רחוק שאפשר מהמשפחתית האפורה של השכן.

יצרני הרכב אוהבים לספר עד כמה המכוניות האלה משפיעות על הדגמים הסדרתיים שלהם, אך לרוב המכוניות בתערוכה נשארות בגדר רעיון. כך היה גם עם לקסוס, שהמכוניות שמכרה היו שונות מאוד מהקדימונים המרשימים שנחשפו בתערוכות הרכב הבינלאומיות.

לאותה מכונית תצוגה לא היו סיכויים טובים להגיע לכביש. כמעט שש שנים עברו, אבל גרסה סדרתית שלה לא נחשפה. אולם, כשלקסוס עשתה זאת לבסוף, היא ביצעה מהלך מפתיע וכמעט ולא שינתה דבר במכונית התצוגה.

אייל טואג

העיצוב החיצוני נקי ופשוט (יחסית), והופך למיוחד בזכות הפרופורציות הנדירות: המכונית נמוכה, רחבה וארוכה, כמכונית ספורט של ממש. הפרטים מרשימים – כונסי אוויר קטנים, ידיות חבויות לדלתות ופנסים אחוריים חדים הדומים לחרב סמוראים יפנית, קטאנה.

גם העיצוב הפנימי מרהיב, ועושה שימוש מעניין במשטחים השונים, כמו הדיפון הפנימי בדלת והחלק הימני של הדשבורד, מול הנוסע. למעשה, דווקא החלק שבו יושב הנוסע נאה יותר מלוח המחוונים.

אפשר להשוות את העיצוב החיצוני למגדל יוקרה בלב העיר, שעיצובו פשוט אך נוצץ וממדיו מקנים לו ייחוד. העיצוב הפנימי מזכיר דירת יוקרה במגדל; חלק מהריפוד אפילו עשוי קטיפה. מרשים לראות איך לקסוס עברה מעיצוב מצועצע ובוטה לשפה אלגנטית בהרבה.

אייל טואג

על העיצוב המרשים תשלמו בתא מטען צר ומושבים אחוריים המתאימים רק לקטני ממדים. מלפנים, למרות הגג הנמוך, המושבים נהדרים ותומכים והמרווח מספק.

ב־LC ויתרה לקסוס על עוד מאפיין מוכר שלה – ההנעה ההיברידית. לדגם יש אמנם גרסה היברידית, אך גם היא מיועדת לביצועים ולא לחיסכון בדלק ודאגה לסביבה (ולכן נמצאת בקבוצת הזיהום 8 מתוך 15 בישראל). אבל הגרסה המעניינת יותר מצוידת במנוע בנזין גדול, עם שמונה צילינדרים וללא מנועים חשמליים או מגדש טורבו, ממש כמו פעם. המנוע הזה מפיק 477 כ"ס מנפח של 5.0 ליטר והופך את הלקסוס למהירה מאוד. הבעיה היא שהמנוע מספק את מלוא הדחף שלו רק בסל"ד גבוה למדי – 4,800 סל"ד. כדי להתגבר על כך ציידו לקסוס את המכונית בגיר עם יותר יחסי העברה מאופניים – לא פחות מעשרה הילוכים. תיבת ההילוכים מסייעת למנוע לספק כוח רב וזמין, כמעט בכל מצב. המנוע הגדול מאפשר ללקסוס יתרון נוסף על פני מכוניות הטורבו הנפוצות – צליל מנוע עשיר וממכר. מערכת הפליטה פותחה בסיוע חטיבת כלי הנגינה של ימאהה ומאפשרת למנוע לרעום בכל התנעה ותאוצה, מבלי להיעזר בצלילים מסונתזים דרך הרמקולים, כמו במכוניות ספורטיביות רבות.

החיסרון של מנוע גדול כזה הוא צריכת הדלק, 6.2 ק"מ לליטר בנהיגת המבחן שלנו, אבל כנראה שמי שיכול להרשות לעצמו מכונית כזו לא יהיה מודאג מכך.

אייל טואג

לקסוס LC משתייכת לנישה צרה של מכוניות קופה גדולות ויוקרתיות, לצד מרצדס S קלאס קופה ואולי גם דגמים של בנטלי (מותג שיגיע בקרוב לישראל) ואף אסטון מרטין. אלה הן היורשות של דגמי הגראן־טוריסמו הקלאסיים, שנועדו לשלב יוקרה ונוחות לצד הנאה מנהיגה. אלה לא אותן מכוניות ספורט ממוקדות ונוקשות שאפשר ליהנות אתן רק בנהיגה ספורטיבית, אלא מכוניות גדולות, מהירות ומהנות גם בנהיגה נינוחה.

LC500 עושה את תפקידה מצוין. אפשר להפוך אותה לטיל שיוט בכל מהירות. אפשר להאזין ל־12 הרמקולים שלה או לגרגור של מערכת הפליטה. אפשר לגמוא בה מרחקים גדולים במהירות אדירה מבלי להתעייף. המחיר של הנוחות המופלגת, הבידוד העבה והאבזור העשיר הוא במשקל: כמעט שתי טונות.

מכונית כבדה וגדולה כל כך תתקשה להיות חדה וזריזה בפניות הדוקות. הבעיה נפתרה חלקית בעזרת היגוי אחורי (הגלגלים האחוריים מופנים מעט בכיוון הפוך לגלגלים הקדמיים), שמאפשר לשמור על אחיזת הגלגלים האחוריים בפניות מהירות. אם תנתקו את מערכת בקרת היציבות תוכלו לצאת לדרך בחריקת צמיגים, להשאיר שכבה עבה של גומי על הכביש וליהנות מהחלקות זנב נשלטות.

לא ציפיתי להרבה מלקסוס LC ואולי לכן היא כל כך הרשימה אותי. אין זו עוד פרסומת חלולה או ניסיון של לקסוס למשוך תשומת לב ולשנות את תדמיתה. הפעם זו מכונית טובה באמת, דגם של לקסוס שאינו רק איכותי ואמין אלא באמת נחשק. לראשונה נהגתי בלקסוס שאני באמת רוצה, לקסוס שאפשר לחלום עליה. חבל שבמחיר של 795 אלף שקל, היא תיוותר נחלתם של מעטים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#