הפסיקו להדחיק, והתחילו להילחם - מגזין TheMarker - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרטיות

הפסיקו להדחיק, והתחילו להילחם

נחשו מי משנה את הנורמות החברתיות ומרגיל אותנו לחשוף מידע אינטימי. על הגולשים לדרוש שגם הנורמות לגבי הסחר במידע אישי המתנהל ללא ידיעתם וללא תמורה כספית - ישתנו

תגובות

מאות אלפי הישראלים שמנווטים את דרכם בכבישי ישראל העמוסים באמצעות ווייז חושבים שעשו עסקה מצוינת – הם קיבלו ללא תשלום נווט אישי המוביל אותם ביעילות ליעדם. במחקר שערכתי עם שותפי ד״ר ערן בן־אליא, שאלנו כ־500 משתמשי ווייז האם הם חושבים שנתנו משהו בתמורה להכוונה היומית שהם מקבלים. רוב הנשאלים סברו שאינם נותנים דבר, או שאינם יודעים מה הם נותנים.

המרחק בין התודעה הזו של משתמשי ווייז לבין המנגנון העומד מאחורי הפעולה של החברה – גדול. מרגע הפעלת היישום כל אחד מאתנו מספק לווייז מידע אישי רב כמו מקום מגורים, מקום עבודה, בית הספר של הילדים והרשימה עוד ארוכה. המידע הפרטי שלנו הוא המטבע שבאמצעותו אנחנו משלמים לווייז על השירות שאנחנו מקבלים.

איתן אבריאל פרטיות - דלג

אבל מה עושה ווייז עם המידע שאנחנו מספקים? מוכרת או מוסרת אותו, אבל למי? למפרסמים, לגופי תכנון, ואולי לחוקרים פרטיים? ומה היא מקבלת תמורתו וממי? לרובנו אין תשובות לשאלות אלו. ווייז, כמו חברות מדיה שמתחזקות פלטפורמות שיתופיות המבוססות על מידע פרטי שמספקים משתמשים, דואגת שלא נדע.

המידע הפרטי שלנו חשוב כי הוא נוגע למה שהכי יקר לנו: עצמנו – מצבנו הנפשי, המצב המשפחתי שלנו, עמדותינו, הרגלי הצריכה שלנו, מצבנו הבריאותי, ילדינו. המידע הזה, שבעבר נחשב אינטימי ושותף רק עם מעט אנשים קרובים, נמסר כיום לגורמים רבים שרובם נסתרים מעינינו.

אף שאנחנו אלה המחזיקים במשאב מהותי כל כך – בקשר המתקיים בינינו לבין החברות האוספות את המידע, הן אלו שמנתחות אותו ועושות בו שלל שימושים, בעוד שאנחנו, לרוב, נמצאים בעמדת חולשה.

אין לנו לא זמן ולא כסף להשקיע בזיהוי הגורמים המקבלים את המידע שלנו או להשפיע על השימושים הרבים, כולל אלה הפוגעניים, הנעשים בו. כך למשל, מי שחושף מידע על מצבו הנפשי המעורער בקבוצת תמיכה אינטימית וסגורה ברשת חברתית פופולרית בדרך כלל לא יודע כי המידע עשוי להימכר ליצרני תרופות, לחברות ביטוח ולמפרסמים אחרים המעוניינים בו. המציאות הזו מתקבלת לרוב ללא התנגדות.

תמר אשורי
תמר אשורי

אפשר היה לצפות כי המשתמשים יימנעו מלנדב מידע אישי רגיש ברשת, אבל זה לא המצב. משתמשים לא רק שאינם מגבילים את כמותו ואיכותו של המידע הפרטי שהם חושפים, אלא מעצימים אותו ובכך תורמים לשגשוגן של חברות המדיה והפלטפורמות השיתופיות.

כיצד ניתן להסביר את המציאות הזו? הסבר אחד שעליו הצביעו חוקרים מתקשר למצב המכונה ״חוסר סימטריה במידע״. בהקשר של ״חשיפה עצמית״ נטען כי אחת התופעות הנגזרות מחוסר האיזון הבולט בין הגורמים שאוספים מידע לבין המשתמשים בפלטפורמות היא שלגולשים חסר ידע בסיסי הנחוץ להם לקבלת החלטות מושכלות לגבי פעולות של חשיפה עצמית ברשת. בסקר ארצי שערכנו עם משתמשים באפליקציות שיתופיות חשבו 97% מהנשאלים שהחברות המחזיקות בפלטפורמה חייבות להודיע להם על השימוש שלהן במידע אישי. 96% מהנשאלים סברו כי החברות צריכות לבקש אישור על שימוש כזה. מכאן עולה שחברות המחזיקות ברשתות החברתיות וביישומים שיתופיים אחרים, שהמודל העסקי שלהן מושתת בין היתר על איסוף מידע אישי ומכירתו, פועלות לרוב בניגוד לרצונם של המשתמשים.

מחקרים רבים שבוצעו במקומות שונים בעולם הראו כי כשהגולשים קיבלו מידע הנוגע לשימושים אפשריים שייעשו במידע שמסרו – רבים החליטו להימנע ממסירת המידע, ולעתים אף להימנע משימוש בפלטפורמה. ממצאים אלה תורמים לכך שאוספי המידע והמשתמשים בו מפתחים שיטות להסתרת האינטרסים שעבורם הם אוספים אותו.

אבל חוסר הסימטריה במידע אינו ההסבר היחיד המשפיע על החלטות הגולשים לחשוף מידע אישי. הסבר נוסף המוצע במחקרים עכשוויים קשור לתופעה הידועה בשם "הטיית האופטימיות״. מחקרים רבים הראו כי אנשים נוטים לחשוב כי הם, יותר מאחרים, מוגנים מפני פגיעה אפשרית. כך למשל מתברר שגם אנשים שיודעים ששיעור גבוה מהזוגות הנישאים מתגרש, חושבים כי הנישואים שלהם לא יסתיימו בגירושים. לגבי זירת החשיפה העצמית ברשת, חוקרים הראו כי גולשים המודעים לסיכונים אפשריים הנובעים מפעולות של גילוי עצמי, כמו מסירת מספרי טלפון ומספרי תעודות זהות, הפצת דעות פוליטיות ואחרות, מתן מידע על הרגלי צריכה ומצב בריאותי – חושבים כי הסיכוי שהם ייפגעו מהפעולות הללו קטן או לא קיים כלל.

מחקרים שבוצעו בעשור האחרון הראו כי נטייתם של אנשים לחשוב שהם חסינים מפני פגיעה תורמת לכך שהם חושפים מידע פרטי גם במקרים שבהם ברור להם שהדבר עלול לסכן אותם. גורמים המפתחים ומתחזקים פלטפורמות המבוססות על מסירת מידע פרטי נוקטים מגוון שיטות לעידוד הטיית האופטימיות אצל המשתמשים. למשל, באמצעות יצירת נראות גדולה לרווחים שהמשתמשים יפיקו כתוצאה מחשיפת מידע אישי רב ורגיש.

מערך נוסף המעודד גולשים להפיץ מידע אישי מתבסס על הטיה נוספת – הנטייה לצמצם את חשיבותם של הפסדים בטווח הארוך. בהקשר של חשיפה עצמית מקוונת, הוכח כי אנשים נוטים לחשוף מידע רב ורגיש כשהם חושבים שפגיעה אפשרית תתרחש בעתיד הרחוק. חוקרים ניסו לזהות את הגורמים המשפיעים על תהליך קבלת ההחלטות הנוגעות לחשיפת מידע פרטי של צרכנים העורכים קניות באינטרנט. הם הראו באופן עקבי כי אדם המעוניין ברכישת מוצר מסוים לרוב יתפתה למסור מידע פרטי גם במצבים שבהם הוא יודע שהגורם המוכר את המוצר עוקב אחר השובל הדיגיטלי שהוא משאיר אחריו ויודע לנצל אותו לתועלתו. הוכח למשל כי אנשים מוכנים למסור מידע פרטי רב – כמו מספר טלפון, מיקומם והעדפות קנייה – באתר צרכנות שיתופי כדי לחסוך כמה דקות של עמידה בתור או כדי לזכות בהנחה קטנה. הידיעה שבאמצעות המידע שנמסר יזהו מחזיקי האתר כי הקונה חובב מוצר מסוים וכתוצאה מכך ייגבה ממנו מחיר גבוה יותר בקנייה עתידית, לרוב לא מרתיעה אנשים.

עיבוד תמונה : עדי

דרך יעילה נוספת לשמירה על חוסר האיזון ביחסי הכוחות בין גולשים המספקים מידע לבין חברות המפעילות פלטפורמות שיתופיות, היא להציג בפני גולשים מצב שבו חשיפת מידע פרטי במרחב ציבורי היא נורמה חברתית. ״הפרטיות מתה״ אומרים כולם וחושפים מידע אישי רב על גבי הפלטפורמות השיתופיות, אז מדוע שאני לא אפעל כמו כולם ואחשוף מידע אינטימי שבתנאים חברתיים אחרים לא הייתי חושף?

נורמות חברתיות מטבען אינן קבועות, ולכן עמדות הנוגעות לגילוי עצמי כתוצאה מהתפתחותן של פלטפורמות שיתופיות השתנו וימשיכו להשתנות: אנחנו מתרגלים לחשוף מידע אינטימי, אבל דווקא בתנאים החדשים חשוב שהנורמות הקיימות לגבי הסחר במידע אישי – ישתנו.

פרימיטיביות דיגיטלית

התרגלנו לראות במצב הקיים שבו אנחנו מאמצים, במודע או שלא, עקרונות המאפיינים את השיטה הפיאודלית – מצב טבעי. ברור לנו שבדומה לאיכרים המעבדים קרקעות המוחזקות בידי אליטה מצומצמת שלה הם מוסרים את פרי עמלם, גם אנחנו הגולשים הופכים את הפלטפורמה הדיגיטלית למניבה על ידי המידע האישי שאנחנו מוסרים באמצעותה. מהתוצרת נהנים בעיקר המחזיקים בפלטפורמות.

הדמיון לא נגמר כאן. מרכיב נוסף המשותף לפיאודליזם הדיגיטלי ולכלכלות פרימיטיביות, ומשמר את חוסר האיזון בין בעל הפלטפורמה לבין בעלי המידע, הוא קיומו של מנגנון סחר חליפין. המשתמשים בפלטפורמות שיתופיות מגלים על עצמם מידע בעל ערך כספי, אבל התמורה שהם מקבלים בעבור התוצרת אינה כספית. סחר פרימיטיבי כזה משמר יחסי כוחות שבהם הגולש נמצא בעמדת חולשה. מדוע? הכסף, שעליו מושתתת הכלכלה המודרנית, הוא "מדיום חליפין" בעל ערך אחיד ומדיד, וככזה הוא מאפשר לאנשים לנצל ביעילות את המוצרים או השירותים שבהם הם מחזיקים. במקרה של הזירה הדיגיטלית, אילו היה ניתן למידע אישי תג מחיר – יכלו הגולשים להחליט לספק אותו למרבה במחיר.

לדוגמה, אדם שמשתמש בפלטפורמה שיתופית לניווט ומחזיק בצי רכב מספק מידע רב יותר (ואולי גם משמעותי יותר), ולכן עשוי לקבל תמורה גדולה יותר בעבור המידע בהשוואה למי שמחזיק ברכב אחד בלבד. לא מדובר רק בכמות המידע אלא גם באיכותו. אדם הבוחר, למשל, לסנכרן את יומן הפגישות שלו עם יישום הניווט, מספק מידע שעשוי להיות משמעותי יותר עבור מחזיקי הפלטפורמה.

אילו מנגנון הסחר היה מבוסס על כסף, מחזיקי הפלטפורמה היו משלמים לגולש בעבור המידע שנמסר וכך זה שבחר לסנכרן את יומנו היה מרוויח יותר מזה שבחר להימנע מפעולה זו.

מעבר מסחר חליפין לסחר המבוסס על כסף יגדיל את התחרות בין הפלטפורמות (שכיום כמעט שאינה קיימת) ויתרום לכינונו של מצב שבו גולשים יוכלו להעדיף פלטפורמה המשלמת להם יותר עבור המידע שמסרו.

בזאת לא מסתכמים היתרונות הגלומים בסחר מבוסס כסף. כיום, גולשים מקבלים עבור המידע שלהם סל שירותים שאותו קובעים המחזיקים בפלטפורמה. אילו מחזיקי הפלטפורמות היו נאלצים לשלם עבור המידע, הגולשים – בעלי המידע – היו יכולים להשתמש בכסף לרכישת שירותים או מוצרים אחרים הנסחרים בשוק. כך למשל גולשת שהעלתה תמונות אישיות לאינסטגרם ותייגה אותן תקבל כסף מהחברה עבור המידע הזה ותוכל להשתמש בו לרכישת מוצרים ושירותים אחרים כמו מזון, בילויים ומוצרי צריכה. כיום התמורה היחידה שמקבלת הגולשת היא שירותים מסוימים שעליהם החליטו בעלי אינסטגרם.

לסחר מבוסס כסף יש יתרון נוסף מבחינת המשתמשים – האפשרות לעשות שימוש עתידי במשאב שעומד לרשותם. במצב הקיים גולשים מקבלים שירותים מהפלטפורמה בעבור המידע שהם מוסרים – כתבת פוסט אהוד, קיבלת לייקים רבים – זה שווה כסף, שאותו אפשר לצבור ולשמור גם לעתיד.

ניתן לטעון כי התיאור הזה אוטופי, ושיחסי הגומלין בין הגולשים המספקים מידע אישי לבין הפלטפורמות האוספות אותו ומשתמשות בו, יכולים להתקיים רק במתכונת של סחר חליפין. אבל זו בדיוק הנורמה שאותה מבקשים המחזיקים בפלטפורמות שיתופיות לקבע. בפועל ניתן למידע הפרטי ערך כספי שעל בסיסו הן מוכרות אותו לאחרים, למשל למפרסמים. המחזיקים בפלטפורמות שיתופיות מנהלים במקביל שני מנגנוני סחר: מנגנון אחד של סחר חליפין פרימיטיבי בינם לבין הגולשים שבו הם מספקים פלטפורמה ושירותים תמורת מידע אישי, ומנגנון שני של סחר מודרני מבוסס כסף עם הגורמים שלהם נמכר המידע.

כדי שמחזיקי הפלטפורמות לא יקבעו את כללי המשחק ויעצימו את כוחם על חשבונו של הגולש, יש ליצור מנגנונים חלופיים הדומים לאלה של זכויות יוצרים שהחברה המודרנית השכילה לפתח. כותבי שירים מקבלים כסף עבור ההשמעות באמצעות גופים המסדירים את הזכויות שלהם. באופן דומה, ניתן להסדיר גופי זכויות יוצרים למידע אישי ברשת. גורמים אלה יספקו ערך כספי למידע ויבטיחו כי הגולשים יקבלו תמורה כספית עבורו. אסדרה מסוג זה תתרום לאיזון ביחסי הכוחות בין גולשים לבין המחזיקים בפלטפורמות שיתופיות ותאפשר לגולשים למנף את המשאב הנמצא ברשותם – את המידע הפרטי שלהם.

ד״ר תמר אשורי היא חוקרת בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם