די לפוליטיקת אמצע הדרך - מגזין TheMarker - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרוג'קט סינדיקט

די לפוליטיקת אמצע הדרך

לחברה הרב תרבותית לא אכפת שלשחורים קל יותר להתקבל להרווארד מאשר לעניים. הם התעלמו מכך שהפוליטיקה של הזהויות מפלגת בדיוק כמו האפרטהייד, אם משתמשים בה כדרך להתעלם מהסכסוך המעמדי

תגובות

האווירה הפוליטית האנגלו־סקסית טעונה בכעס בורגני. בארצות הברית, הממסד הליברלי לכאורה, משוכנע כי מעמדו נגזל על ידי ההתקוממות של "המתועבים" החמושים בהאקרים של ולדימיר פוטין והמניפולציות של פייסבוק. בבריטניה, הבורגנות הזועמת ממשיכה לשכנע את עצמה כי התמיכה בעזיבת האיחוד האירופי לטובת הבדידות המזהרת נותרה איתנה, למרות תהליך שאפשר לתאר כ"בלגן אחד גדול".

העלייה של הקרתנות הצבאית בשני הצדדים של האוקיינוס האטלנטי נבחנה ונותחה מכל זווית אפשרית – חוץ מהזווית שמחזיקה במפתח להבנת המצב: מלחמת המעמדות הבלתי פוסקת שכוונה כלפי העניים מאז סוף שנות ה־70 של המאה ה־20.

טלי מאייר

ב־2016, השנה של הברקזיט ושל טראמפ, שני חלקים מרכזיים בפאזל נזנחו על ידי האנליסטים מהממסד – והם אלה שמספרים את כל הסיפור. על פי נתונים של הבנק הפדרלי, בשנה שעברה יותר ממחצית מהמשפחות האמריקאיות לא עמדו בתנאים לקבלת הלוואה שתאפשר להם לרכוש את המכונית הזולה ביותר (מכונית סדאן מדגם ניסן ורסה שמחירה 12,825 דולר). במקביל בבריטניה, יותר מ־40% מהמשפחות הסתמכו על אשראי או על בנקי מזון כדי לאכול ולספק את צורכיהן הבסיסיים.

ויליאם מאוקהם, פילוסוף בריטי מהמאה ה־14, קבע כי כשאנו מתמודדים עם כמה הסברים מתחרים, עלינו לבחור בהסבר הפשוט ביותר שכולל הכי מעט הנחות. נראה כי הפרשנים הממסדיים בארצות הברית ובבריטניה שכחו את העיקרון הזה. הם מסרבים להכיר במלחמת המעמדות המתחזקת, וחוזרים שוב ושוב על תיאוריות קונספירציה לגבי השפעה רוסית, שנאת נשים, גלי המהגרים, עליית המכונות ועוד ועוד. החששות האלה מתואמים באופן מושלם עם צרות האופקים הצבאית שמתדלקת את טראמפ ואת הברקזיט. ואולם הם אינם קשורים לסיבה העמוקה – מלחמת מעמדות נגד העניים שהנתונים מארצות הברית ובריטניה חושפים.

Uni Hamburg / International Pub.

אמנם נכון שגם מצביעים בני מעמד הביניים הגבוה תמכו בטראמפ ובברקזיט, אך חלק גדול מהתמיכה הזאת נבע מהפחד שהתעורר בהם כשראו מה קורה למעמדות שנמצאים על סף צניחה לייאוש, ומה קורה לילדיהם חסרי האפשרויות.

לפני 20 שנה, אותם פרשנים ליברליים טיפחו את החלום הבלתי אפשרי שקפיטליזם פיננסי גלובלי יבשר שגשוג לכל. בתקופה שבה ההון התחיל להתרכז יותר ויותר בחלק אחד של כדור הארץ, ונהפך למיליטנטי ביחסו כלפי מחוסרי הנכסים, הם הכריזו כי מלחמת המעמדות הסתיימה. אף שסיכויי התעסוקה שלו הצטמצמו בעולם האנגלו־סקסי הזה, מעמד הפועלים גדל ברחבי העולם. עם זאת, האליטות התנהגו כאילו מעמד זה הוא מושג אנכרוניסטי.

בלומברג

הקריסה הפיננסית ב־2008 והמיתון הגדול שנבע ממנה קברו את החלום הזה. ועדיין, הליברלים מתעלמים מהעובדה הבלתי ניתנת להכחשה שהפסדי הענק שנגרמו על ידי המגזר הפיננסי, שמעשיו גבלו בפשע, גולגלו לכתפי מעמד הפועלים, שלדידם איבד את חשיבותו בעולם.

למרות הדימוי המתקדם שלהן, בעיני עצמן, האליטות מוכנות להתעלם מהחלוקה למעמדות שרק מתרחבת והולכת, ולהחליפה בפוליטיקה של זהויות, שגורסת כי כל קבוצה מחזיקה בנרטיב הלאומי והתרבותי שלה, שנדרס ברגל גסה על ידי קולוניאליזם תרבותי של המערב. זו המתנה הגדולה ביותר שקיבל הפופוליזם הרעיל. בבריטניה, מפלגת הלייבור – תחת טוני בלייר, גורדון בראון ואדוארד מיליבנד – לא ראתה לנכון אפילו להזכיר את ההתחזקות של מלחמת המעמדות נגד הרוב השולט אחרי 2008. ההתחזקות הזאת הובילה לעלייה של מפלגת עצמאות לבריטניה (UKIP) ולתמיכה בברקזיט גם בקרב ציבור מצביעי הלייבור הנאמנים ביותר.

נראה כי לחברה הרב תרבותית לא היה אכפת שלשחורים קל יותר להתקבל להרווארד או לקיימברידג' מאשר לעניים. הם התעלמו במכוון מכך שהפוליטיקה של הזהויות יכולה להיות מפלגת בדיוק כמו האפרטהייד, אם משתמשים בה כדרך להתעלם מהסכסוך המעמדי.

טראמפ לא חש נקיפות מצפון כשהוא מדבר על מעמדות או כשהוא מאמץ ללבו – בערמומיותו הרבה – את אלה שעניים מדי מכדי לקנות מכונית, ובוודאי שלשלוח את ילדיהם להרווארד. תומכי הברקזיט מאמצים גם הם את "החבר'ה מהפאב" שמנהיג UKIP נייג'ל פאראג' כה מתגאה לשתות בחברתם. כשחלק גדול ממעמד הפועלים פנה נגד צאצאי הממסד (משפחת קלינטון, משפחת בוש, משפחת בלייר ומשפחת קמרון), וקרא לתמוך בקרתנות הצבאית, הפרשנים האשימו בכך את האשליות שיש לאספסוף לגבי הקפיטליזם.

ואולם לא היו אלה אשליות לגבי הקפיטליזם שהובילו לחוסר שביעות הרצון שתידלק את טראמפ והברקזיט. היתה זאת ההתפכחות מהפוליטיקה של אמצע הדרך שהעצימה את מלחמת המעמדות נגד העניים.

כצפוי, מטרת החיבוק שקיבל מעמד הפועלים מטראמפ היתה להעניק לו כוח אלקטורלי, שבסופו של דבר מכוון נגד האינטרסים של הפועלים ושל המיעוטים – זו הדינמיקה המאפיינת את הפופוליזם משנות ה־30 של המאה ה־20 ועד היום. טראמפ גם השתמש בתמיכת מעמד הפועלים כדי לקדם את רפורמת המס השערורייתית שלו, שמטרתה האמיתית היא לסייע לשלטון העשירים בעוד מיליוני אמריקאים צריכים להסתגל לקיצוץ בביטוח הבריאות שלהם ולמסים גבוהים יותר בשל הגידול בגירעון התקציבי. בדומה לכך, הממשלה הטורית בבריטניה, שתמכה במטרות הפופוליסטיות של הברקזיט, הכריזה לאחרונה על קיצוץ נוסף בביטוח הלאומי, בחינוך ובהטבות המס לעניים שעובדים.

פרשנים מתוך הממסד, שדחו בלהט את הרלוונטיות של המעמד החברתי, תרמו לאווירה שבה הפוליטיקה של המעמדות מעולם לא היתה כה רלוונטית ורעילה – אף שמעולם לא דנו בה פחות מאשר כיום. בעודם מדברים בשם מעמד שולט שכולל מומחים פיננסים, בנקאים, עובדי תאגידים, אילי תקשורת ופונקציונרים חשובים בתעשייה, הם מתנהגים כאילו המטרה שלהם היא למסור את מעמד הפועלים לידיים המלוכלכות של הפופוליסטים וההבטחות הריקות שלהם להפוך את אמריקה ואת בריטניה ל"גדולות שוב".

הסיכוי היחיד לחברה תרבותית ולפוליטיקה לא רעילה היא תנועה פוליטית חדשה שתגייס את חוסר הצדק העמוק שמלחמת המעמדות מייצרת לטובת הומניזם חדש. אם נשפוט על פי היחס הקשוח כלפי הסנטור האמריקאי ברני סנדרס וכלפי מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין, נראה כי הממסד הליברלי מפחד מתנועה כזאת יותר משהוא מפחד מטראמפ או מהברקזיט.

תרגום: טלי גולדשטיין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#