פנטזיה שנכזבה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שווי שוק

פנטזיה שנכזבה

הגיע הזמן לפתוח מחדש את האינטרנט, ולהעביר את המידע שהטכנולוגיה מאפשרת לידי האזרחים

2תגובות

אובדן הפרטיות הוא רק קצה הקרחון.

כשמדברים על בפרטיות בעידן האינטרנט, חלק מהאנשים ישאלו את עצמם – מה הביג דיל? רבים מהם גדלו לעולם שבו אנחנו משתפים מידע ברשת ומוסרים מרצוננו לחברות האינטרנט מידע פרטי כבמעשה של שגרה. זהו המחיר שאנחנו נדרשים לשלם כדי ליהנות מהשירותים שכולנו התרגלנו אליהם. אולם המשוואה הזאת, של ויתור על פרטיות כדי לקבל שירותים טובים יותר או זולים יותר, שגויה לחלוטין. הגיע הזמן להודות שהארכיטקטורה של האינטרנט לא עובדת עבורנו, אלא יותר ויותר עבור חברות הענק.

לפני כ־20 שנה, כאשר האינטרנט התחיל להתפשט במהירות, הוא נראה כמו תחילתו של סדר עולמי חדש המשתלב ומאיץ את האווירה הפוליטית של אותה תקופה: קץ ההיסטוריה, ניצחונן של הדמוקרטיות הליברליות והגלובליזציה. והנה אנחנו ב־2018, התנועות הלאומניות והרעיונות הלאומניים מתחזקים ברוב מדינות המערב הדמוקרטיות ומבצרים את מעמדם במעצמות המזרח. הגלובליזציה נתפשת יותר ויותר כסדר עולמי שמשרת בעיקר את האליטות. האם יש סתירה בין התקדמות הטכנולוגיה לנסיגת הדמוקרטיות? לא בטוח.

מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק
Noah Berger/אי־פי

הטעות היסודית היא הכשל הליברטריאני, השקפת העולם והאידיאולוגיה של רבים מצמרת עמק הסיליקון, שלפיה אם נקטין את הממשלה, נצמצם את מעורבותה וניתן לשוק החופשי לעבוד – נקבל חופש אמיתי, חירות וקדמה. מה שהליברטריאנים מתעלמים ממנו לעתים הוא שרעיון השוק החופשי הוא פיקציה. ללא חוקים וכללי משחק אין שווקים, יזמות, מגזר עסקי או שוקי הון, אין חברה ואין קדמה.

בשנת 2018 נשלט רוב האינטרנט על ידי כעשר חברות ענק אמריקאיות וסיניות; כל המידע הפרטי על התנהגותם, העדפותיהם, פעולתם ותוכניותיהם של 3־4 מיליארד אזרחים, משלמי מסים וצרכנים, נמצאים על מאגרי הנתונים של החברות האלה. בסין, ריכוז המידע והכוח בידי שלוש חברות הוא חלק מהשיטה. החברות האלה ממילא נשלטות על ידי הממשל. אבל בארצות הברית? מדינה שרוב אזרחיה עדיין מאמינים שהיא מעוז הדמוקרטיה והחופש?

ריכוז הכוח ונתחי השוק האדירים של קומץ חברות האינטרנט גלוי כיום בעיקר בתחומי החיפוש, הקמעונות, התוכן והתקשורת. אבל העברת הכוח מתחומים אלה לחלקים גדולים נוספים מהמגזר העסקי, כדי לכבוש את שאר תחומי חיינו, היא קרובה מאוד. מי ששולט במידע מגיע לכל שוק עם יתרון יחסי אדיר, גם מול שחקנים ותיקים ביותר.

לכאורה, גוגל, פייסבוק ואמזון נותנות לצרכנים מידע ונגישות לשירותים אינסופיים. הכל פתוח בפנינו בלחיצת כפתור. אבל זה רק חלק מהמידע. המידע האמיתי נמצא רק בידיהן. רק גוגל יודעת מה כל העולם מחפש ומה הוא מוצא בכל רגע. רק היא יודעת מהן התוכניות של כולנו כמצרף וכאינדיבידואלים. רק פייסבוק ואמזון יודעות בדיוק מה קורה, מה נמכר, מה נקנה, מה מבוקש ועל ידי מי על הפלטפורמות שלהן, כל שנייה. ולמידע הזה יש רק שימוש אחד: להגדיל את ההכנסות והרווחים שלהן ולחסל כל אפשרות לתחרות. זו כלכלה של "המנצח לוקח הכל", ואין בה מקום למספרי שניים או שלוש. אם יש עדיין בכמה שווקים תחרות ומספר רב של שחקנים – הם כנראה עדיין לא גדולים ואטרקטיביים מספיק לפלטפורמות.

לפעמים זה כמובן יעיל. דיקטטורה יכולה להיות שיטה יעילה מאוד. אבל המחיר שאנחנו משלמים על היעילות הזאת גדל מדי יום עם הריכוזיות של הכוח הכלכלי שתתורגם גם לריכוזיות בכוח הפוליטי. לכן הגיע הזמן לשנות את הארכיטקטורה, לפתוח מחדש את האינטרנט, ולהעביר את המידע שהטכנולוגיה מאפשרת לידי הגולשים, הצרכנים, האזרחים. כיום חברות האינטרנט מתחרות ביניהן על שימוש טוב יותר במידע שהן אספו וריכזו עלינו, כדי למקסם את ההכנסות והרווחים שלהן ושל השותפים. זה מודל נחות. התחרות צריכה להיות על מתן שירותים זולים ויעילים יותר על בסיס המידע ששייך לנו, לא להן. הטכנולוגיה צריכה לשרת אותנו, ולא קומץ חברות ענק.

דמוקרטיה שמשרתת ציבור רחב ולא אליטות קטנות אינה תוצאה ספונטנית, טבעית. היא נשענת על אדנים של חוקים, כללים, תרבות ומוסדות, והיא מאבק בלתי נגמר בין אלה שרוצים לרכז בידיהם את הכוח והפריבילגיות, לבין אלה שרוצים חופש והקטנת פערים. הוא הדין גם בארכיטקטורה דיגיטלית פתוחה של תקשורת ומסחר: זו לא תוצאה ישירה של התפתחות טכנולוגית. תחת אותה טכנולוגיה אפשר להגיע לדיקטטורה – או לדמוקרטיה. לריכוזי כוח אדירים שמשרתים מעטים – או לצמיחה שממנה נהנים רבים. המבחן החשוב ביותר של המוסדות הדמוקרטיים שלנו כיום הוא להחזיר את הארכיטקטורה הפתוחה לעולם הדיגיטלי ולמנוע עתיד שבו הטכנולוגיה והמידע יישלטו בידי מעטים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#