למי באמת אכפת - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אנליסט

למי באמת אכפת

פורצי המידע של אתמול ב–8200 הם מומחי שיטור המידע של מחר. התעשייה אותה תעשייה, כולם מרוויחים, ובינתיים כולם מרוצים

השנים האחרונות מפגישות שתי מוטיבציות עסקיות רבות עוצמה שהן לכאורה מנוגדות, אך למעשה משלימות זו את זו. האחת היא הניסיון להשתכלל בחדירה לתוך מוחותיהם של אנשים; השנייה, המאמץ להתגונן מחדירה זו.

גוגל, פייסבוק ואמזון מנסות לפצח את המוחות שלנו באמצעות ניתוח המידע העצום שאנחנו מזינים לרשת בהתנדבות מדי יום, בחיפוש, רכישה, הבעת עניין או אינטראקציה חברתית. כידוע, ניתוח המידע, ה"ביג דאטה", נהפך לנכס המרכזי של הארגונים הללו ושל ארגונים בכלל. ניתוח המידע מאפשר להם להכיר אותנו, ולשווק לנו באופן מדויק ומפולח. למעשה, ההיכרות עם המוטיבציות ותחומי העניין שלנו מאפשרת למפרסמים למשוך אותנו למחזות החשובים להם, בעוד שלרובנו נדמה שאנחנו השולטים במסע.

החדירה למוחנו אינה מסתיימת בניתוח הנתונים שאנו מזינים. יכולת מחשובית המתפתחת תדיר מאפשרת, למשל, למה שמכונה "מצלמות חכמות" לזהות אותנו, ויש הטוענים שגם את מצבנו הרגשי. יכולות אלו של ראייה מחשובית ולמידה עמוקה כבר מיושמות בעולם האבטחה. וכל זה עוד לפני שהתמכרנו ליכולות של מגוון הטכנולוגיות המכונות "האיטרנט של הדברים". יום אחד החיישן המותקן בספה יחוש שעלינו במשקל, ויעדכן את המקרר בצורך לחדש את מלאי החסה. מצלמת האבטחה בחדר השינה תזהה בעיות בתפקוד המיני, ותשלח את הרכב האוטונומי לבית המרקחת להצטייד בוויאגרה. העובדה שאין עדיין אלקטרודה שבחיבור פשוט לראש מייצרת פלט כתוב של מחשבותינו היא תוצר של אוזלת ידו של המדע, ולא עדות לכוחה של האתיקה. בשל כך, אנשים עדיין מדברים זה עם זה. מנהלים מראיינים עובדים, שופטים מנסים להגיע לצפונות הלב של נאשמים, ופסיכולוגים עוסקים בדיבוב מטופלים.

האקרים

במקביל להתקדמותן של טכנולוגיות פולשניות, מתפתחת היכולת להגן על הפרטיות. פייסבוק וגוגל מציעות לגולשים פרוטוקולים להגנה על פרטיותם. אינספור חברות סייבר קמות כדי להגן מפני פלישות, גניבות מידע וחבלות. המומחים הם אותם מומחים. פורצי המידע של אתמול ב־8200 הם מומחי שיטור המידע של מחר. התעשייה אותה תעשייה, כולם מרוויחים, ובינתיים כולם מרוצים.

חוקרים בתחום האינטרנט מנסים להבין את פשר האדישות של הציבור בסוגיית הפרטיות ברשת. מתברר שרבים כלל אינם מודעים לכך שכל פעולה שהם מבצעים ברשת משמשת מישהו למשהו. פרופ' ג'ניפר גולבק וחוקרים נוספים מהמעבדה לממשק אדם־מחשב באוניברסיטת מרילנד פרסמו ב־2016 בירחון Future Internet מחקר בנושא ומסקנתם היתה כי לא כל חברי הרשת החברתית מודעים לכך שהיא משתמשת במידע לצרכים מסחריים. גם כאשר יידעו בכך את משתתפי המחקר, עדיין כ־60% מהם בחרו להאמין כי פרטיותם בפייסבוק נשמרת.

את התופעה הזו ניסו החוקרים להסביר תוך שהם נשענים על עבודת מחקר של פרופ' ברנארד דבאטין מאוניברסיטת אוהיו. דבאטין טען כי ההתעלמות ממציאות של היעדר פרטיות מתאפשרת כי הרשתות החברתיות מספקות היטב צרכים בסיסיים כמו צורך בגיוון ובבידור, צורך במערכות יחסים ותמיכה בגיבוש זהות. סיפוק הצרכים הללו, בשילוב עם התפתחות הרגלים וטקסים הקשורים לשימוש ברשתות, מאפשר להדחיק סכנות ולהאמין כי אם קיימות השפעות שליליות, הן ודאי יחולו על מישהו אחר. התיאור של דבאטין מזכיר את הידוע לנו על התמכרויות, שבהן יש אצל המשתמשים פער בין העמדות לבין ההתנהגות. המכורים מודעים לסכנת השימוש, אך מבחינתם היא תיאורטית ולא תחול עליהם, ולכן אינה מחייבת שינוי בהרגלים.

אם יש "יד נעלמה" המכוונת על ידי התאגידים הגדולים ומשפיעה על השיח הציבורי, יש לה עניין רב לשמר את המתח שממנו מרוויחים כולם. חשוב לחברות האינטרנט שנרגיש כי הרשתות החברתיות טובות לנו ולאנושות. חשוב לאתרי הסחר שנחוש שהמידע שבידיהם תורם לכך שהם מכירים אותנו, רוצים בטובתנו ומנגישים לנו את המוצרים והשירותים המתאימים לנו במיוחד. מומחי אבטחה ופרטיות קיימים כי הנחת הבסיס היא שיש אנשים רעים שמהם עלינו להתגונן. גוגל, פייסבוק ואמזון הם לא הבעיה, הם הפתרון. הם שומרים על האינטרסים ועל הפרטיות שלנו.

יותר מזה, הרשתות החברתיות נתפשות כפלטפורמה להוקעת אויבים משותפים, וכמאפשרות לציבור לומר את דברו. כך למשל, אפשרו הרשתות החברתיות טיפול צודק ואגרסיבי בתופעת ההטרדות המיניות. קמפיין #MeToo לא היה מתקיים ללא פייסבוק. הרשתות מאפשרות גם להוקיע גנבים, נותני שירותים מעצבנים ובתי מלון שאסור לחזור אליהם. הן מספקות במה לחוכמת היחיד ולחוכמת ההמונים שלא היתה קיימת בעבר. אבל יש כאן טוויסט בעלילה. לרשתות החברתיות יש עניין בעיסוק מוגבר ואינטנסיבי בכל מה שקשור בשמירה על הפרטיות והמרחב האישי בעולם הפיזי, וכך להשאיר את הדיון בפולשנות ובחודרנות בעולם הווירטואלי מחוץ לתחום. כל עוד הן מספקות פלטפורמה לדיון ב"רעים" לסוגיהם, הן נשארות בצד של "הטובים". בינתיים, גם כשנראה כי הרשתות סוגרות עלינו, אנחנו תומכים בתפישת העולם הזו, וממשיכים לגלוש לנו בכיף.

ד"ר איתי שילוני הוא מייסד ומנכ"ל ,S2R חברה לייעוץ ארגוני־אסטרטגי ומרצה–עמית בביה"ס אריסון למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#