1984 כבר כאן - מגזין TheMarker - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דבר העורך

1984 כבר כאן

אלפי אנשים יוצאים לרחובות מדי סוף שבוע במחאה נגד שחיתות שלטונית, אבל איש לא מפגין מול בית ראש הממשלה או מתחת למשרדי גוגל במחאה על איסוף ואגירת מידע על הציבור, עיבודו באינספור דרכים ומכירתו למרבה במחיר

תגובות

לאחרונה אי אפשר היה שלא להרהר בספרו של ג'ורג' אורוול, "1984", ולא רק מסיבה אחת. הספר, העוסק בדיקטטורה אלימה, הציג לראשונה את הרעיון של "האח הגדול", ראש המהפכה והמפלגה העוקב באמצעות מסכים דו־כיווניים אחר כל התושבים, בכל מקום – מעשה שחברות כמו גוגל ופייסבוק עושות כבר כיום. גם השלטונות עושים זאת – ישירות, באמצעות מערכות ביון כמו זו של הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי (NSA), ודרך אותן חברות טכנולוגיה שפתחו בפניהן, בלית ברירה, את המערכות שלהן. כשרשת האינטרנט כבר עסוקה בניתוח סיכוייו של מארק צוקרברג, בעל השליטה והמנכ"ל בפייסבוק, לזכות בבחירות לנשיאות בארצות הברית – קשה שלא לראות את ההקבלה.

הגיבור של אורוול אף הוא מזכיר את המציאות העכשווית. ווינסטון סמית', המועסק ב"מיניסטריון האמת", הוא עורך חדשות המטפל ומשנה ארכיונים ותמונות היסטוריות כך שיתאימו לנרטיב של המפלגה השלטת. מהי עבודה זו אם לא הכנת "פייק ניוז" – תופעה שפשתה בשנה האחרונה באינטרנט, ברשתות החברתיות ובעיקר בפייסבוק? פרופ' סקוט גאלווי מאוניברסיטת ניו יורק אמר לאחרונה בהרצאה שנשא שהרשתות החברתיות "נהפכו לכלי נשק, כי הן מציגות פייק ניוז בצמוד לחומרים של כלי תקשורת בעלי מוניטין, וכך מעניקות לגיטימיות לפייק ניוז". הוא מבהיר: "מדי שנה האוניברסיטה מחתימה אותי על כללי אתיקה שאוסרים עלי לקלל, לומר ביטויים סקסיסטיים או לדבר על פוליטיקה, ולכן לחלוטין לא אומר לכם שמארק צוקרברג הפך לזונה של ולדימיר פוטין" – התייחסות לפייק ניוז שעל פי החשד הפיצה רוסיה, במטרה לפגוע בהילרי קלינטון ולהביא לבחירתו של דונלד טראמפ.

סוגיית הפרטיות לא החלה עם פייסבוק, אבל היא בכל זאת די חדשה. כל עוד מדינות לא היו דמוקרטיות, הציבור ממילא לא יכול היה להתנגד לשלטון ולחזקים המפרים את פרטיותו, ועד שהתפתחו העיתון, המצלמה ולאחר מכן רשתות התקשורת האלקטרוניות – לא ניתן היה להפר באופן מעשי את פרטיותם של רבים. כיום הסיפור אחר. מדינות מודרניות קבעו שלאזרחיהן קיימת זכות לפרטיות – בארצות הברית מדברים על "הזכות להיות לבד". זו זכות חוקתית יסודית המאפשרת לאדם להגביל את הגישה של אחרים למידע פרטי עליו, כולל גופו, ביתו, נכסיו, התקשורת שלו עם אחרים ומחשבותיו. עד לא מזמן כולם ידעו מה היא פרטיות, גם אם חלק מהשלטונות זלזלו בה. אלא שבעקבות התפתחות הטכנולוגיה ובעיקר צמיחתה של רשת האינטרנט, השאלות סביב סוגיית הפרטיות השתנו לחלוטין – והתשובות רחוקות מאי פעם.

"1984"
ז'ראר אלון

טכנולוגית, אנחנו כבר שם: ממשלות ותאגידים יכולים לעקוב אחרינו בכל מקום ובכל זמן – אך כרגע נראה שלא אכפת לנו. הציבור, ובעיקר הצעירים, מבינים היטב מה קורה למידע שלהם, והראיונות שערכנו אתם מראים זאת. הם יודעים שהטלפון הסלולרי שלהם מעביר לתאגידים מידע על מי הם, איפה הם, לאן הם נוסעים ומה הם עושים. ועובדה: אלפי אנשים יוצאים לרחובות מדי סוף שבוע במחאה נגד שחיתות שלטונית, אבל איש לא מפגין מול בית ראש הממשלה או מתחת למשרדי גוגל במחאה על איסוף ואגירת מידע על הציבור, עיבודו באינספור דרכים ומכירתו למרבה במחיר.

מהיכן האדישות הזו? גיליון זה מנסה לענות על השאלה, אבל גם היא בקרוב תאבד את הדחיפות שלה. מדוע? כי בעקבות פיתוחם של אלגוריתמים מתוחכמים ומערכות בינה מלאכותית, השאלה המעניינת באמת כבר לא תהיה איך ומי מפרים את הפרטיות שלנו, אלא מה הם עושים עם המידע שנאסף, אילו תובנות מחלצים ממנו, למי התובנות נמכרות – ואיך הן ישפיעו על החיים שלנו. ההתפתחות הזו אינה מדע בדיוני, היא ממש כבר כאן, והיא יכולה לקחת אותנו למחוזות שאינם מנותקים מחלקים של המציאות המתוארת בספרים כמו "1984".

 

קריאה נעימה

איתן אבריאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם