האנליסטית שניתחה יותר מדי - מגזין - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האנליסטית שניתחה יותר מדי

חמש שנות תחקיר צמוד שהקדישה האנליסטית אליס שרדר לוורן באפט הניבו ביוגרפיה מורכבת. אנחנו ניהלנו איתה שיחה ארוכה

תגובות

אליס שרדר לא העלתה בדעתה מעולם שיום אחד תהפוך לכותבת ביוגרפיות. היא בכלל היתה פעילה בשוק ההון. כאנליסטית בכירה במורגן סטנלי (לפני כן עבדה בארנסט אנד יאנג ) סיקרה שרדר את מנייתה של ברקשייר האתאוויי, חברת האחזקות של וורן באפט, והתמידה בכך. למעשה היא היתה האנליסטית היחידה שעקבה אחרי המניה חמש שנים תמימות. וכל אותו זמן עקב באפט עצמו אחר ניתוחיה של שרדר. "הוא אמר שהוא אוהב את הדרך שבה אני מנתחת את החברה", היא מעידה.

אבל גם אם שרדר עדיין לא ידעה זאת, זה בדיוק היה הסימן לשינוי הגדול שיתחולל בחייה. זה התחיל ב-1999, כשהאנליסטית והמשקיע נפגשו פנים אל פנים. שרדר הצטרפה אז לקבוצת משקיעים שנסעה לאומהה ונפגשה שם לראשונה עם הגורו הנערץ. באפט חיכה לקבוצה בשדה התעופה, הקדיש לה שעתיים מזמנו, ושרדר והמשקיעים נכבשו. מאז התהדק הקשר. שרדר נסעה לאומהה אחת לשנה ודיברה איתו פעמים רבות בטלפון. "היחסים היו טובים", היא מספרת בשיחת טלפון טרנס-אטלנטית, "אבל הקשר היה מקצועי לחלוטין".

ארבע שנים אחר כך, ב-2003, בעודם משוחחים בטלפון, הציע לה באפט הצעה. "הוא פשוט שאל אותי: למה שלא תכתבי ספר, נגיד מדריך למשקיע? אני אוכל לעזור לך. כבר אז הוא רצה שאכתוב את הביוגרפיה שלו אבל בדרכו הייחודית הצליח לשתול במוחי רעיון אחד, מתוך ידיעה שהתוצר ייראה אחרת לגמרי. זו דרכו להשיג את מה שהוא רוצה בלי שירגישו בכך".

שרדר החלה לבקר באומהה בפרקי זמן קבועים. היא התאכסנה במלון פשוט והחלה לראיין את באפט. המשקיע הגדול נענה ברצון, המידע הלך והצטבר, ושרדר הבינה: הספר הזה מתקדם בכיוון אחר לגמרי מזה המוצהר. כך הפכה שרדר לביוגרפית. "מבחינתי זה היה שינוי עצום בקריירה", היא מספרת, "הייתי צריכה ללמוד לראיין ולכתוב, דבר שלא ממש עשיתי בעבר, אבל לא יכולתי להפסיק. זה היה מרתק".

ההתחלה אכן בישרה על שיתוף פעולה פורה. שרדר היתה מגיעה לאומהה ומדברת עם באפט על נושאים שונים, אך רוב הזמן חיטטה בתיקים הרבים במשרד, דיברה עם חברים ובני משפחה ובעיקר היתה "זבוב על הקיר", או נכון יותר על ספת העור במשרדו של באפט. היא נהגה לשבת על הספה הזאת, להסתכל על באפט, להקשיב לו, להקליט, ולשאול בתוך כך שאלות. בערב נהגו לסעוד ביחד במסעדה.

"במשך היום באפט אוכל ממתקים", היא מספרת, "בעיקר שוקולד ובוטנים מסוכרים, צ'רי קולה ואולי כריך מזדמן. אבל בכל ערב, לפני משחק הברידג' שלו באינטרנט, ריטואל שאינו מוותר עליו, היינו הולכים לארוחת ערב. התפריט היה קבוע - סטייק. ערב אחרי ערב, אותו תפריט, באותן שלוש מסעדות. אחרי חודשים התחננתי לפניו לאכול משהו אחר. הוא חייך, אמר 'רציתי לראות כמה זמן תוכלי לסבול את זה' - ולקח אותי לבית הפנקייק".

18 חודשים ארך התחקיר הראשוני ושרדר ידעה מה בדיוק תאכל בארוחת הערב. "וורן באפט", היא מסכמת באנדרסטייטמנט את אחד ההיבטים שהעלתה אחר כך בספרה, "הוא איש של הרגלים".

אבל בין סטייק לסטייק ובין ישיבה במשרד שבאפט לא החליף זה שנים ובמסעדה שהוא לא זונח, למדה שרדר דברים נוספים רבים על באפט. היא למדה ממנו על ילדותו, על משפחתו, חבריו ומוריו, ובאותה הזדמנות עמדה על טיב יחסיו עם כל אלה, על אופן התנהלותו ביקום הקרוב. ורק אז, עמוק בתוך התחקיר של חייה, הבינה שנקלעה לבעיה אמיתית: וורן באפט פתח לפניה את לבו, משרדו, מסמכיו ודלתות חבריו, כדי שתכתוב את הביוגרפיה שלו, אך מה שגילתה שם "לא היה יפה כולו".

"יכולתי לעשות אחת משתיים", משחזרת שרדר את הדילמה שכפתה עצמה עליה, "לכתוב את כל האמת כולה, או לא לכתוב כלום".

שרדר התחבטה. 2,000 שעות השיחה, הגישה המלאה לתיקים ולמסמכים, ההוראה לבני הבית ולחברים לדבר בחופשיות - כל אלה הקלו על שרדר מאוד את איסוף החומר, אבל הקשו עליה לקבל החלטה שלא בהכרח תחמיא לבאפט. מצד אחר, באפט עצמו הורה לה כי אם תיתקל בשתי גירסאות לאירוע אחד, תבחר בפחות מחמיאה מביניהן. הוא גם הסכים מראש לתנאיה: כדי לאפשר לה שמירה על חופש פעולה מלא הוא לא שילם לה דבר, ושרדר חתומה על הספר באופן בלעדי. מאותה סיבה, ובאופן יוצא דופן, למרות שיתוף הפעולה המוחלט לא ניתנה לבאפט זכות וטו.

שרדר שקלה את כל אלה ולבסוף קיבלה החלטה. היא הדפה מעליה את אפשרות "הלא כלום" ובחרה ב"כל". "ההחלטה לחשוף את היפה והמכוער יחד היתה מפחידה", היא אומרת. "ידעתי שיש סיכוי טוב שבאפט ואחרים לא ידברו איתי יותר לעולם ובשלוש השנים האחרונות של הפרויקט חייתי בחרדה".

היא לא טעתה בתחזיתה. מבחינה מקצועית וכלכלית ההחלטה אמנם עשתה לה רק טוב. לפני כשמונה חודשים יצאה לאור "כדור השלג", ביוגרפיה מקיפה של באפט המשתרעת על 1,000 עמודים, והיתה מיד לסיפור הצלחה. היא עמדה ארבעה חודשים בראש רשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס" ותורגמה ל-23 שפות, לאחרונה גם לעברית (הוצאת מטר ). שרדר עצמה הפכה למרואיינת מבוקשת ולמומחית לענייני באפט, וספרה הבא כבר יצא לדרך. אבל בכל הקשור ליחסים עם באפט, חששותיה התאמתו. באפט, שקרא את הספר רק כשזה היה בדרכו לדפוס, אכן כמעט שלא מדבר מאז עם מי שחתומה עליו. "הוא משתדל", היא מספרת, "אבל המצב בהחלט מוזר".

האם שרדר עירערה על גדולתו העסקית של נושא ספרה ועל הדרכים שבהן צבר את הונו? להפך. בתחום הזה מבסס הספר את התפיסה של באפט כגאון ("לא לחינם אתה צובר 50 מיליארד דולר במו ידיך, זוכה לכינוי האורקל מאומהה והופך למוקד עלייה לרגל של גדולי עולם" ). הבעיה מתחילה במישור האישי, שבו החליטה שרדר להציג תמונה מורכבת יותר, או צהובה יותר - תלוי את מי שואלים. כך או כך, באפט של שרדר הוא איש רב פנים. הוא רב קסם, אבל גם אטום, קמצן, לא מחובר לרגשותיו ובעצם די משונה - ודאי לא הדמות שהמשקיע הגדול, ששרדר מעידה עליו כי הוא זקוק לאהבת הקהל, רצה לצייר בעיני ציבור הקוראים.

או כמו ששרדר עצמה מתמצתת: "הרגשתי שאני אוהבת את האיש ובאותה מידה רוצה לחנוק אותו. התחושה הזאת משותפת לרבים מהקרובים לו: הם אוהבים אותו ורוצים להרוג אותו בעת ובעונה אחת. הוא מלא חוכמה וקסם, אמיתי ולא צבוע, אבל גם שתלטן בטירוף, תלוי מאוד באנשים סביבו וחסר אונים. מעניין להיווכח איך האיש הכל כך עוצמתי הזה הוא גם תלותי כל כך. הוא לא מסוגל לחיות לבד ולסדר לעצמו את הדברים הכי בסיסיים של החיים, הכל, חוץ מעסקים, צריך לעשות בשבילו. הוא גם מרוכז מאוד בעצמו. אם הוא רוצה לדבר הוא יתקשר וידבר איתך שעתיים גם באמצע הלילה בלי לשמוע אותך. הוא קונטרול פריק קיצוני, ויש לו צורך בלתי נשלט להטיף ולנדב מחוכמתו, בין שאתה רוצה לשמוע או לא. האיש לא מפסיק לנאום".

***

במבט ראשון, וורן באפט של שרדר הוא דמות שטוחה, אדם שכבר בילדותו הותווה מסלול חייו. כשהיה בן שש כבר מכר גומי לעיסה ו"הפגין גישה בלתי מתפשרת כלפי הלקוחות... (ה )חושפת הרבה מסגנונו המאוחר יותר"; בן תשע מכר עם חבר כדורי גולף משומשים במסלול גולף עד שמישהו הלשין עליהם והם גורשו, אך כשנודע על כך להוריו הם ראו בכך שאפתנות בריאה; בן עשר החל למכור בוטנים ופופקורן במשחקי הפוטבול של אוניברסיטת אומהה, וכל אותה תקופה שמר את כספו במגירה בבית והקפיד לרשום הכל בפנקס קטן. כשאביו שאל אותו לאן ירצה לנסוע בחוף המזרחי - נסיעה שהעניק לכל אחד מילדיו במלאות לו עשר - היתה לו תשובה מוכנה. "אמרתי לאבי שאני רוצה לראות שלושה דברים. רציתי לראות את חברת המטבעות והבולים סקוט. רציתי לראות את חברת הרכבות ליונל. ורציתי לראות את בורסת ניו יורק".

באפט הילד הגדיר את נושאי העניין של חייו - עסקים, מניות וכל הדרכים לעשות כסף בעזרתם - ומאז הוא נשאר ממוקד ונאמן להגדרה. הילד וורן באפט השקיע את כספו ואת כספה של אחותו דוריס בבורסה והפיק לקחים ראשונים; הנער וורן באפט קרא בשקיקה את הספר "המשקיע הנבון" של בן גראהם; הבחור הצעיר באפט למד בוורטון, בית הספר היוקרתי למינהל עסקים של אוניברסיטת פנסילבניה, אבל לא מצא עניין בלימודים והחליט לעבור לקולומביה כי שם לימד גראהם עצמו. כשהחליט שדווקא שם הוא רוצה ללמוד, כתב מכתב ופירט בו את תשוקותיו - והתקבל מיד.

מאז הוא למד ולמד, השקיע את מרצו בלימוד מתמשך. הוא קרא אינספור ביוגרפיות ונצמד לאנשים שלימדו אותו כל מה שידעו, בלע חומר מקצועי ולא פחד לשאול. כשהתוודע לנושא שעניין אותו הוא הפך כל אבן עד שנעשה מומחה בתחום. אבל הנושאים הללו לא היו רבים מספור. "הוא אוהב ספורט, קורא כל מה שאפשר ויודע", מספרת שרדר, "הוא יכול לדבר על מרוצי סוסים ועל שיאי הרמת משקולות. נושאים כמו אמנות, מדע, ספרות וכדומה מעניינים אותו פחות. אפשר לומר שהוא צר אופקים מבחירה - הוא יעדיף להכיר אבסולוטית נושא אחד מאשר מעט בהרבה נושאים".

ואכן, יכולתו לקרוא את כל מה שמופיע בספרות המקצועית, את כל העיתונים ואת המאזנים של אינספור חברות השתכללה עם השנים לכדי שלמות. במוקד הלימוד האינטנסיבי הזה עמדו תמיד הן התחומים המסורתיים והן הטרנדים החדשים ששטפו את העולם. אבל באפט, "איש של הרגלים", הוא לא אדם שירוץ אחרי אופנות. אמון על כל מה שלמד, הוא לא הסכים להשקיע בתחום הטכנולוגי כשהטרנד הזה הפיץ חום של מאדים. הרבה לפני התפוצצות הבועה, כאשר מי שנמנע מהשקעות טכנולוגיות נחשב מיושן ונוקשה, הוא טען כי הבועה הזאת תתפוצץ ותרסק משקיעים רבים. והוא צדק כידוע.

לבאפט, מוסיפה שרדר בספרה, גם "אין שום רצון לקנות או למכור נדל"ן, אמנות, מכוניות, סימני עושר, או לקפוץ מעיר לעיר או מקריירה לקריירה. הסוד שלו מצוי בהמשכיות, בהעמקה, בהתמדה. הוא ביישן בכל תחום מלבד בעסקים. הוא אוהב כסף, אבל יותר מכך הוא אוהב את האתגר שבמציאת החברות הנכונות להשקיע בהן. המשחק של צבירת כסף זרם בעורקיו לא פחות מנוזל החיים, והאהבה הזאת הניעה אותו לפעול באגרסיביות, בכוח, באומץ וללא בושה".

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון יולי של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#