תעשייה במשיכת יתר - מגזין TheMarker - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
השקעות 2017

תעשייה במשיכת יתר

הממשלה התחייבה להשקיע, החברות הגלובליות מתעניינות ומתחמי העבודה שוקקים סטארטאפים, ובכל זאת, בענף הפינטק הישראלי יש הרבה יותר אוויר חם מפעילות אמיתית

תגובות

ישראל היא מעצמה של "פינטק", תת־הענף של ההייטק שעוסק בפיננסים. זו המסקנה ההגיונית שאדם סביר עשוי להגיע אליה אם הוא בוחן את מספרם הרב של הכנסים, הפרסומים, ה"האבים", הביקורים של בכירים מחו"ל, ה"האקתונים", ה"אקסלרטורים" וכל הרעש סביב הענף.

הנה, כדוגמה חלקית, כמה מהגופים הישראלים שקמו בשנים האחרונות סביב האקו־סיסטם של הפינטק הישראלי: בקומה השלישית של בניין הבורסה החדש בתל אביב נמצא TheFloor, שילוב של מתחם עבודה מודרני ומעוצב, חדרי ישיבות ממותגים על פי שמות של בנקים, חברות ביטוח וחברות יועצים, ובו אנשים שעוסקים ב"חיבור" בין סטארטאפים ישראליים לבין כעשרה גופים פיננסיים זרים, שכל אחד מהם משלם ליזמי המקום ריטיינר שנתי של כמה מאות אלפי דולרים שכנראה מכסה את עלויות המקום. במרחק כ־300 מטרים משם, בקומה החמישית של בניין הבורסה הישן ברחוב אחד העם, פועל מתחם עבודה אחר בשם "מיינדספייס", ובתוכו תוכלו למצוא את Rise Tel Aviv, מתחם עבודה פלוס אקסלרטור פלוס משרדים של ברקליס, בנק בריטי – שם הסטארטאפים הישראלים מנותבים לעבודה עם הבנק. בצפון העיר, במתחם ההייטק "עתידים" הצמוד לרמת החייל, שוכן מתחם העבודה של בנק סיטי, ומפתחים ישראלים שיושבים בו עובדים עבור הבנק האמריקאי הגדול.

אילוסטרציה
עיבוד תמונה : עדי עמנואל

בסוף נובמבר פורסם כי סומפו (Sompo), אחת משלוש חברות הביטוח הגדולות ביפן, הקימה מרכז פינטק בתל אביב. בכירים בחברה אמרו לרויטרס כי סומפו מחפשת הזדמנויות ליצור קשרים או להשקיע בסטארטאפים ישראליים בתחומים נוספים כמו חדשנות ומדעי החיים.

קרנות הון הסיכון, שהבינו לאן הרוח נושבת, מיהרו גם הן למתג את הפינטק כאחד מתחומי ההתמחות שלהן. מאתר האינטרנט של JVP, קרן הון ירושלמית בעלת מוניטין, אפשר להתרשם שלאחר שנים שבהן התמקדה פעילות ההשקעות של הקרן ב"מדיה", הסיפור החדש כעת הוא פעילות בתחום של שירותים פיננסים – "פינטק" ו"אינשור־טק", טכנולוגיה עבור חברות ביטוח גלובליות. גם באקדמיה זיהו את ההזדמנות: בתוך הפקולטה למינהל עסקים שבאוניברסיטה העברית בירושלים הוקם לאחרונה "מרכז גרשון לפינטק", בהשקעה של דודי גרשון שלפני שנים אחדות מכר במאות מיליוני דולרים את חברת סופרדריבטיבס שהקים לחברה המנהלת את בורסת NYSE בניו יורק, ולעוד בורסות בעולם.

הבנקים הישראלים לא נשארים מאחור. שני הבנקים הישראלים הגדולים – קודם לאומי ואחריו הפועלים – עלו גם הם על מפת הפינטק עם הקמת יחידות מיועדות בתוך הבנק, ומושכים סטארטאפים לעבוד אתם על ידי כנסים, פתיחת דלתות, וקיום אירועים כמו "שבוע הפינטק" בתדירות גבוהה. מבין שני הבנקים הישראליים הגדולים, לאומי הוא המוביל בעשייה דיגיטלית, לאחר שהשיק את "פפר", בנק דיגיטלי במלוא מובן המילה שפועל בימים אלה באינטנסיביות לגיוס לקוחות – אך גם בנק הפועלים מנסה להעביר לסטארטאפים המקומיים את המסר שהוא פתוח לרעיונות ולעסקים.

בנקים ו"האבים" אינם המקומות היחידים שהקימו יחידות פינטק, ומפתחים יכולות קישור בין סטראטאפים ישראליים לבין חברות בינלאומיות: אחרים שנכנסו לפעילות הזו הן משרדי רואי החשבון הגדולים, ובישראל של 2017 אלה הם דלויט ו־KPMG, חברות הייעוץ הבינלאומיות, כמה חברות טכנולוגיה טהורות כמו IBM, שעובדות צמוד לבנקים מאז ומעולם, וכן חברות הטמעה כמו אקסנצ'ר (Accenture).

 

מאחורי הסיפורים

כשמשוחחים עם כל אחד מעשרות המומחים לפינטק הישראלי, שומעים מהם סיפור דומה: יש בישראל כ־500־600 סטארטאפים בתחום הפינטק. הבנקים וחברות הביטוח בעולם, שמתלהבים מה"סטארטאפ ניישן" ומהמוח היהודי, מזרימים לישראל רכבת אווירית של מנהלים בכירים, יש להם הרבה כסף והם מודאגים מאוד מעתיד התעשייה שלהם – ולכן ההזדמנויות העסקיות הן אינסופיות. ואולם, כשצוללים לרגע מתחת לעטיפה ולסיפור המסגרת, מתברר שיש כמה סימני שאלה סביב זירת הפינטק הישראלית הנוצצת.

ראשית, עולה השאלה הבאה: הישראלים אמנם חזקים בטכנולוגיה וכתיבת תוכנה, והם למדו בצבא היטב את סודות הסייבר והסקיוריטי בעולם המחשבים, אבל מה להם ולענף הפיננסים הגלובלי? בוגרי 8200 לא יודעים איך עובד בנק בינלאומי ולא התנסה בתחום הפיננסים, ולמען האמת, גם רבים מהבנקאים ואנשי הפיננסים הישראלים לא באמת יודעים כיצד מתנהלים בנק או חברת ביטוח כזו, כי ענף הפיננסים בישראל הוא קטן, מקומי, פשוט, בסיסי ובעל קשר דל לאתגרים שעמם מתמודדים ענקי הענף מעבר לים. במילים אחרות: יש לנו בישראל אולי Tech – אבל אין לנו הרבה Fin.

שנית, כשלוחצים מעט, המומחים מעדכנים את המספרים הראשונים שהם זרקו. האמת היא שמתוך ה"500־600" סטארטאפים ישראליים שפועלים בענף, יש פחות מ־100 חברות רציניות, וכשמבקשים לקבל שמות של חברות לדוגמה מתברר שהרשימה מצטמצמת עוד יותר, לכמה עשרות בודדות, ועוד פחות מכך כאלה שבאמת מציעות פתרון פיננסי טהור – ולא שירות לא־פיננסי לגופים פיננסיים. שאר החברות אמנם פועלות מול התעשייה הפיננסית, אבל מציעות מוצרים או פתרונות גנריים המתאימים לכל חברה גדולה, למשל סייבר, אבטחה, הכשרת ומיון עובדים, או פתרונות של שמירה וניתוחים נתונים ב"ענן".

אילוסטרציה
עיבוד תמונה : עדי עמנואל

אין כמובן כל פסול במוצרים הללו – להפך, אלה הן נקודות החוזק של ההייטק הישראלי – אבל הם מבהירים את האמת שמאחורי סיפור הפינטק הישראלי: אין באמת דבר כזה. מה שכן קיים הוא שורה של עשרות חברות שזיהו שבנקים, חברות ביטוח וחברות כרטיסי האשראי הגלובליים הם תאגידים עם כיסים עמוקים מאוד, ושאלה חברות שחרדות לעתיד העסקי שלהן בשל השינויים והשיבושים שהחדשנות הטכנולוגית מייצרת. הסטארטאפים המקומיים מתאימים את המוצרים שלהם לצרכים של הענף. נכון: הם מוכרים או מנסים למכור מוצרים לבנקים, אך באופן טיפוסי אלה אינם מוצרים פיננסיים כי אם מוצרים שכל תאגיד זקוק להם, המותאמים לענף. זה לגיטימי לחלוטין, כמובן, אבל לא בדיוק "פיננסי".

ההבחנה הזו מתאימה לעוד תת־ענפים בהייטק הישראלי. כשהמנכ"לים של חברות הרכב העולמיות נוהרים לישראל ופותחים כאן מרכזי פיתוח – החל מ"האב" בשם "דרייב" הנמצא באזור יד חרוצים בתל אביב וממומן על ידי משפחות מאיר וקז, יבואני וולבו והונדה, כמו גם יצרניות רכב וחלקי רכב אחרים, וכלה במרכז שפתחה כאן מרצדס בנובמבר – החברות הללו לא מצפות לרכוש בישראל טכנולוגיות רכב מסורתית כמו מנועים, תיבות הילוכים או צמיגים. מה שיצרניות הרכב מחפשות הוא ההתמחות הישראלית: סייבר ואבטחה עבור מכוניות, מערכות לניתוח תמונה ונהיגה אוטונומית מהסוג שמייצרת מובילאיי – האקזיט הגדול בהיסטוריה של ישראל.

להתמקד ביתרון היחסי

לפינטק הישראלי דווקא יש היסטוריה. לפני כחמש שנים, בהובלת מנכ"ל משרד האוצר אז חיים שני, ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר, קיבלה הממשלה החלטה להפוך את ישראל למרכז פיתוח עולמי של טכנולוגיה פיננסית. היה זה ניסיון כפול: גם לנסות וליצור בישראל מרכז פיננסי אמיתי כדוגמת זה שסינגפור מהווה באסיה, וגם ליצור תעשיית פיתוח עולמית עבור בנקים וחברות ביטוח. לשם כך הוקצו תקציבים, ולגופים פיננסים שנכנסו לתוכנית ניתנו מענקים בדמות השתתפות בשכר של עובדי הפיתוח. כחלק מהתוכנית הנרחבת לתמיכה בהייטק, "יתרון יחסי", שהוביל שני, התחייב משרד האוצר להשקיע 100 מיליון שקל על פני חמש שנים במענקים לחברות פיננסים גלובליות שיפתחו מרכזי פיתוח בישראל. שני בנקים שהיתה להם אז בארץ פעילות של בנקאות מסורתית – מסחר בני"ע, הנפקות, הלוואות וניהול תיקים עבור לקוחות אמידים – ניצלו את התוכנית: בנק סיטי האמריקאי ובנק ברקליס.

אלא שלמרות הכוונות הטובות, ישראל לא נהפכה למרכז פיננסי אזורי, וגם כיום כל הבנקאות בה משרתת אך ורק ואת השוק המקומי ואת האזרחים החיים בישראל. גם הרעיון שישראל יכולה להיות מוקד של ניהול כספים גלובלי וקרנות גידור, כי ישנם אלפי יהודים שעובדים בתעשייה שאולי יבחרו לחיות בישראל ולנהל מכאן כספים בחו"ל, לא התרומם. כמה עשרות אנשי פיננסים אמנם "עשו עלייה", רבים מהם מצרפת, אבל לא נפתחו בישראל עשרות חדרי מסחר ומחלקות אנליסטים של קרנות גידור גדולות או מנהלי השקעות גלובליים.

במקביל, גם התוכנית של הקמת מרכזי פיתוח נותרה צנועה. בברקליס לא עובדים מפתחים ישראלים, ותוכנית Rise Tel Aviv היא אחת משש תוכניות דומות של הבנק הבריטי ברחבי העולם, אשר כפעמיים בשנה מקיימת תוכנית האצה שבה קומץ חברות סטארטאפ בשלות יחסית מקבלות מחברה בינלאומית סיוע להבשלתה – ואם הן מעניינות את אנשי הבנק, אנשי Rise מנסים לברר אם ניתן לשלב אותן בפעילותו. ההצלחה מדודה, וזו מילה עדינה. רק קומץ של חברות ישראליות אכן יצרו קשרים עסקיים אמיתיים עם הבנק.

ב־Rise יודעים לספר כי מתכנתים מוכשרים לא נמשכים באופן טיפוסי לעבודה בבנקים. ה"טאנלנטים" הטכנולוגיים, אם הם עדיין לא נחטפו על ידי ענקיות כמו גוגל ופייסבוק, מעדיפים את האווירה הצעירה, השכר והאופציות שסטארטאפ מציע. ב־TheFloor מספרים שהם מסייעים לבנקים וחברות פיננסיות להטמיע חדשנות ולקצר את הסטטיסטיקה המראה כי בממוצע, עד שסטארטאפ חותם על חוזה סופי עם בנק, עוברים כ־21 חודשים. בשני המרכזים מרבים לדבר על הסיוע לסטראטאפים למצוא פרויקטים שאותם יוכלו להציע לבנקים, ועל השימוש בטכנולוגיות של למידת מכונה, בלוקצ'יין ומטבעות דיגיטליים, ויכולת לטפל מסמכים ולבצע פעילויות רגולטוריות באופן ממוכן – תחום מתפתח המכונה Reg-Tech – כאזורים שבהם לישראלים יש יכולות ויתרונות יחסיים.

הבנק האמריקאי סיטי החל את השתתפותו בתוכנית האוצר בפעילות נמרצת. הוא איגד סביבו סטראטאפים רבים, אבל גם כאן לא נוצרו יותר מקומץ של הצלחות, וברבות הזמן הפך המרכז בעתידים לעוד מחלקת מחקר ופיתוח של הבנק, בדומה למחלקות כאלה הקיימות בכל העולם, כשחלק משכר המפתחים ממומן על ידי הממשלה. שאלה מעניינת היא מה יקרה לכל הפעילויות הללו כעת, כשפרק הזמן שהוקצב לתוכנית – חמש שנים – קרב לסיומו. ככל הידוע אין כרגע תוכנית להאריך אותה, והבנקים הזרים יפסיקו לקבל את הסובסידיה הממשלתית לשכר המתכנתים. אלה היו ניסיון וחזון אמיצים, אבל הסיכוי להצלחה מעולם לא היה גדול, ומי יודע, אולי בכל זאת היה לתוכנית הממשלתית משקל כלשהו בפיתוח ענף ה"פינטק" הישראלי, כפי שאנו מכירים אותו היום.

אסור לזלזל או לפסול את הענף: יש בו כמה סיפורי הצלחה אמיתיים. חברת "למונייד", מיזם של ישראלים שפתחה חברת ביטוח אינטרנטית בארצות הברית, גייסה 60 מיליון דולר בסיבוב האחרון, והיא מופיעה גבוה בסיפורי ההצלחה הגלובליים של ענף ההייטק. כמה חברות ישראליות ראו ברכה גדולה במכירת מערכות למניעת הונאות במערכת הבנקאית. יש כמה חברות בעלות פוטנציאל להצלחה בתחום של העברת כספים, ויש ניסיונות מקומיים של חברות למתן הלוואות אישיות מאדם לאדם ללא התיווך של בנק מסורתי. בישראל גם התפתחה תעשייה ענקית של הימורים באמצעות אופציות בינאריות ופורקס – אפשר לכנות זאת סוג של פינטק – אבל היא נסגרה בבהילות לאחרונה על ידי הרשות לניירות ערך, לאחר שבכנסת עבר חוק שאוסר על פעילותה בישראל – וכל החברות העבירו את עסקיהן למדינות אחרות. מדוע? טכנולוגיה מתקדמת דווקא היתה שם גם בפיתוח מוצרים וגם בשיווקם ברחבי העולם, כמו גם תעסוקה לאלפי עובדים, אך חלק מהחברות הללו עסקו בהונאת לקוחות במידה כזו, שהתלונות הרבות שהגיעו מטעם רשויות של מדינות אחרות אילצו את נציגי השלטון בישראל לסגור את הענף.

כשמביטים על התמונה הגדולה, בשונה מענפים כמו סייבר ושיווק באינטרנט, לא מגלים – אולי עדיין אין – סיפור הצלחה גדול של חברה ישראלית. זה לא צריך להפתיע: כדי לבנות חברת פינטק אמיתית, כזו שתציע שירותים ישירות לצרכנים ברחבי העולם ולא רק פתרונות מחשוביים לבנקים גדולים – צריך להכיר את השווקים בחו"ל, לעבוד מול רגולטורים בחו"ל ולדעת לשווק לאזרחים בחו"ל. אלו לא נקודות החוזק של ההייטק הישראלי. על מפת הסטארטאפים המובילים בעולם בתחום הפינטק – בהיבטים של פילוח לתשלומים, ניהול השקעות, אשראי, ביטוח ואחרים – אין חברות ישראליות רבות, אם בכלל.

אבל בסופו של דבר, הכסף מדבר. לתעשיית ההייטק הישראלי אין מומחיות בפיננסים לגופים גלובליים, אין לה מומחיות בתעשיית הרכב המסורתית, אין לה מומחיות בביטוח, החוזק שלה בשוק הבריאות מוגבל ובוודאי שאין לה יתרונות בקמעונות – אבל בהחלט יש לה חוזקות במערכות שכל אחד מהשחקנים הגדולים בענפים הללו צריך: סייבר, אחסון ענן ואולי גם ביג דאטה ובינה מלאכותית. בשנים האחרונות קם אפילו דור של חברות ואנשים שפיתחו יכולות וניסיון מרשימים בשיווק באינטרנט, תודות לתעשיית האד־טק (פרסום), סרגלים וחברות ענק כמו איירון סורס – וגם להם יש מה להציע לענקיות הגלובלית. בזירת החדשנות הגלובלית התחרותית, שבה אין הגנות ממשלתיות, מסים או מכסים, אולי זה רק טבעי שישראל תתמקד ביתרונות היחסיים שלה, ללא צורך לצבוע חברות וענפים בחצאי־אמת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם