חושבים לקנות את המכונית הזאת? כדאי שתחזיקו עוד אחת בבית, בשביל הקניות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נסיעת מבחן

חושבים לקנות את המכונית הזאת? כדאי שתחזיקו עוד אחת בבית, בשביל הקניות

היצרנית הבריטית חוזרת לרגעים היפים של שנות ה–60, עם יגואר F–טייפ - רודסטר יוקרתית שלא נועדה לנהיגה יומיומית אלא לריגושים והנאות

4תגובות
יגואר
אייל טואג אייל טואג

לקחתי את יגואר F־טייפ מחניון היבואן ביום עמוס ודחוק, שאמור היה להסתיים בגיחה לקניות בסופרמרקט. מתברר שהיה תמים מצדי לחשוב שאפשר יהיה להחנות את היגואר היקרה והנמוכה במגרש החניה של הסופר, ולהוביל אליה עגלה עמוסת מוצרים. הבעיה לא היתה שהיגואר יקרה ומיוחדת מדי עבור משימות פרוזאיות כמו קניית מזון. היא היתה בלתי שימושית בעליל. ידעתי שיש לה שני מושבים בלבד, אבל לא שיערתי שבתא המטען שלה יש מקום לגלגל החליפי – וזהו פחות או יותר. אפילו הצלם שלנו נאלץ לתחוב את תיקו הכבד ועתיר העדשות מתחת לרגליו.

יגואר F־טייפ היא, אפוא, מקבילה ארבע־גלגלית לאופנוע ספורט. היא לא נועדה לנהיגה יומיומית, אלא רק לריגושים והנאות. זו רודסטר, מכונית דו־מושבית עם גג בד רך נפתח ומתקפל. רודסטר, בניגוד לסתם קבריולה, היא מכונית שתוכננה מראש להיות נטולת גג, ולכן היא מתאימה יותר לנהיגה ספורטיביות. זאת בניגוד לגרסאות פתוחות גג של מכוניות סגורות, שנוטות להיות כבדות למדי (בשל חיזוקי השלדה הנדרשים כתוצאה מאובדן הגג), ומתקשות לעמוד בעומסים של פניות מהירות.

Jaguar F-Type - דלג

אבל F־טייפ אינה רק רודסטר, היא רודסטר יוקרתית. מכוניות רודסטר זכו לתהילה בשנות ה־50 וה־60 דווקא בבריטניה הגשומה. יצרניות כמו MG, אוסטין־הילי וטריומף יצרו מכוניות פשוטות, קלות ומהנות, וזכו לאהדתם של חובבי הרכב. אחרי שהמפעלים הללו סגרו את שעריהם, היה זו דווקא מאזדה היפנית שהרימה את הכפפה, עם ה־5־MX (מיאטה), שנבחנה כאן.

ויגואר? היצרנית הבריטית מעולם לא ייצרה מכונית רודסטר זולה ועממית. הרודסטר שלה בשנות ה־60 היתה מכונית חלום שנחשבת עד היום אחת היפות בהיסטוריה. ה־E־טייפ העגלגלה, הנמוכה והארוכה הפכה למכונית המפורסמת ביותר של יגואר, אך מאז שייצורה הופסק, ב־1975, החברה לא הצליחה לייצר שוב קלאסיקה כזו.

לכן אפשר להבין את היומרנות בבחירה לקרוא למכונית F־טייפ. באיחור של כ־40 שנים, זו אמורה להיות היורשת ל־E־טייפ הקלאסית. זו לא סתם מכונית ספורט, אלא מכונית שאמורה להזכיר לנו מה יגואר היתה פעם – מנצחת מירוצים ויצרנית של מכוניות נחשקות, ולא של עוד מכוניות יוקרה.

יגואר - דלג

ההחלטה הראשונה, והאמיצה, של יגואר היתה שלא לעצב מכונית רטרו, כלומר, לא לשחזר את הקווים של ה־E־טייפ הקלאסית. ה־F־טייפ נראית מודרנית מאוד, והחזית שלה אפילו מעט סתמית, לטעמי. כדאי להישאר מאחורי המכונית כי הזנב שלה, הנמוך והרחב, עם הפנסים הצרים, הוא פשוט נהדר. דומה לזנב של מכונית תצוגה שנשארת, לרוב, רק באולמות של תערוכות כמו פרנקפורט או ז'נבה. גם הצדודית של היגואר יפהפייה, ובכלל – זו מכונית מסובבת ראשים ומעודדת שאלות מטופשות ובדיחות קרש שנהגים מרשים לעצמם לזרוק. כדי להימנע מכך אפשר פשוט להאיץ, וליגואר אין בעיה עם זה. מתחת למכסה הארוך יש מנוע V6 בנפח 3.0 ליטר, שעם 340 כ"ס מאפשר להאיץ במהירות ולהפוך את כל הקופסאות המשעממות לנקודות קטנות במראה האחורית.

לכן, אולי זה יהיה קטנוני להתלונן שהמנוע לא מספיק מיוחד. הוא בסדר, והצליל שלו לא רע בכלל, אבל מכונית F־טייפ ראויה למנוע גדול יותר, עם שמונה צילינדרים, שיחולל יותר דרמה וישלים את המראה המיוחד שלה.

וכך, עם העיצוב הנהדר והמנוע הסביר אני מגיע למקום שאליו הרודסטר באמת נולדה –הכביש המפותל. כיום קל לייצר מכונית מהירה, אבל הרבה יותר קשה לייצר מכונית מהנה, שהופכת את הנהג לחלק מהנהיגה. הרודסטרים הבריטיים הישנים היו קלים ופשוטים, וכמעט שלא הציבו שום תיווך בין הנהג לצמיגים המייללים ולפיתולי הכביש. אבל אותן מכוניות היו גם מסוכנות מאוד, ונהג לא מיומן היה עלול לאבד שליטה.

יגואר - דלג

כיום המכוניות בטוחות יותר, מזהמות פחות, וכבדות. אפילו מכונית ספורט כמו ה־F־טייפ, למרות שלדת האלומיניום, לא יכולה להיות חדה כמו E־טייפ ושאר דגמי עבר מיתולוגיים. חשוב להבהיר – זו מכונית שבה ההיגוי ישיר והתנהגות הכביש נשלטת טוב יותר מכל משפחתית. ה־F־טייפ מערבת את הנהג בנהיגה יותר מכל דגמי יגואר האחרים, היא פשוט לא מסוגלת להתמודד עם הנוסטלגיה.

מטבע הדברים, F־טייפ המודרנית גם סלחנית הרבה יותר ממכוניות הספורט של העבר. הכוח מועבר לגלגלים האחוריים, כראוי במכונית ספורט, אך היגואר לא נוטה "לזרוק זנב" (היגוי יתר, בעגה המקצועית) ובטח שלא לאבד אחיזה, ותעשה זאת בהעברות משקל חדות וקיצוניות. אחרי כמה פניות כאלה, ונהיגה ספורטיבית, הנהג הקטנוני והנוטה לנוסטלגיה שוכח מהחסרונות ופשוט נהנה מנהיגה, מהרגעים האלה שבהם הוא רק נוהג – לא מחליף תחנה ברדיו, לא מקפיץ שיר ברשימת השמעה ולא מציץ למערכת הניווט – רק אתה, המכונית והרוח שמצליפה בהיעדר הגג.

כשחוזרים לנהיגה מתונה יותר והגג נסגר, המבט מופנה ללוח המחוונים. הוא פשוט ונאה, אך לא מיוחד. במכונית כזו, הממוקדת בנהיגה, אין צורך בהצטעצעות מתגנדרת. סביבת הנהג פשוטה ותכליתית. הגימיק הוא פתחי מיזוג אוויר שנשלפים ממרכז הדשבורד. אבל דווקא הפשטות הזו גורמת לי לחשוב מה ההבדל בין F־טייפ למכונית שונה לגמרי במיצוב ובמחיר – מאזדה 5־MX, הרודסטר ה"עממית" האחרונה. היגואר עולה פי שלושה וחזקה פי שניים, ובכל זאת ההנאה שאפשר להפיק מהן היא ברמות דומות. בהיעדר יומרות לנוחות ופינוק, קשה להבין מדוע צריך לשלם כל כך הרבה על היגואר. מצד שני, זו שאלה שאפשר לשאול כמעט על כל מכונית יוקרה.

למעשה F־טייפ היא מכונית כמעט מהנה – אבל לא באופן יוצא דופן; היא חזקה – אך לא מספיק. התפקיד שלה הוא להחזיר את ההילה למותג יגואר, להזכיר לנו מהיכן הגיע ומה השורשים שלו. במילים אחרות, F־טייפ לא נועדה להימכר כפי שהיא נועדה למכור דגמים אחרים ומשעממים יותר של יגואר, והיא עושה את זאת מצוין, בזכות ההנאה מנהיגה אבל בעיקר בזכות העיצוב, שיכול להפוך אותה בעוד שנים אפילו למכונית קלאסית.

אם אתם חושבים לקנות אחת – כדאי לבדוק את גרסת ה־V8 הבכירה, שלה 550 כ"ס ומחיר אסטרונומי של 1.1 מיליון שקל. בכל מקרה, כדאי שתחזיקו עוד מכונית בבית, בשביל הקניות בסופר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#