אלימות היא הפתרון - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אי שוויון

אלימות היא הפתרון

ספר חדש טוען שהפתרון האפקטיבי לצמצום פערי הכנסות הוא מלחמה כוללת או מהפכה עממית. בראיון עם מחבר הספר, ההיסטוריון הכלכלי וולטר שיידל, הוא מסביר איך עידן השלום תרם לזינוק באי שוויון ומדוע נשיאות טראמפ לא תביא לפרוץ מחאה אלימה

3תגובות

אם רוצים באמת לצמצם את פערי ההכנסות בין עשירים לעניים, הדרך היעילה היחידה לעשות זאת היא באמצעות אלימות בקנה מידה גדול. זוהי המסקנה המצערת שאליה הגיע ההיסטוריון הכלכלי וולטר שיידל בתום מחקר היסטורי רחב היקף שהשלים לאחרונה.

שיידל, 51, היסטוריון ממוצא אוסטרי המלמד באוניברסיטת פרינסטון, פרסם השנה את הספר, The Great Leveller: Violence and the History of Inequality ("המשווה הגדול: אלימות וההיסטוריה של אי השוויון"). בספר קושר שיידל בין ההיסטוריה של אי השוויון לבין אלימות לסוגיה השונים – מלחמות עולם, הפיכות, אסונות טבע ומגפות – שהובילה לתפנית משמעותית בפערים הכלכליים.

U.S. Navy

הבשורה של שיידל מגיעה בזמן של משבר אי שוויון מעמיק והולך במערב, המלווה בתסכול גובר של מאות מיליוני אזרחים שמרגישים שהשיטה הכלכלית אינה מתגמלת אותם כראוי. פערי ההכנסות נמצאים ברמתם הגבוהה ביותר זה 100 שנים בארצות הברית, והם במגמה של גידול מדאיג בכל מדינות OECD מאז המשבר הפיננסי בסוף העשור שעבר. הפערים הגדלים מורגשים בשנים של צמיחה נמוכה עד אפסית במדינות רבות, והתאוששות אטית ומתסכלת של מדינות האיחוד האירופי – מה שאומר שהעשירים נוטלים חלק גדול יותר מההון, על חשבונם של כל השאר.

ספרו של שיידל, שיצא השנה באוניברסיטת פרינסטון, סוקר את הקשר בין אלימות ואי שוויון מתקופת האבן ועד המאה ה־21, ומציע פתרון לצמצום הפערים. ״ממשלות גורמות לצמצום משמעותי של פערי ההכנסות הודות למערכת המסים״, מסביר שיידל בראיון טלפוני למגזין TheMarker. ״אולי אנחנו צריכים לומר שכל עוד הממשלה יכולה להבטיח לאזרחים שהיא מבצעת מידה מסוימת של חלוקה מחדש של ההון, וכל עוד היא יכולה לספק לעניים רשת ביטחון כלכלית, אזי הגידול בפערים הוא תוצר בלתי נמנע בתמורה לדברים רצויים כמו צמיחה כלכלית, גלובליזציה ומיגור העוני״.

לפי שיידל, רק סוגים ספציפיים מאוד של אלימות הצליחו באופן עקבי להפחית את אי השוויון: מלחמה טוטלית, כמו מלחמת העולם השנייה שהביאה אחריה עידן של שגשוג כלכלי וקפיצה ברמת החיים של מעמד הביניים והעניים; מהפכות, כמו המהפכה הבולשביקית ברוסיה שהובילה ל־90 שנים של קומוניזם ושוויון כלכלי מלאכותי שנכפה על ידי השלטון; וקריסה של מדינה, כמו זו שהתרחשה ביוון בעשור האחרון והעלתה ממשלת שמאל קיצוני, התומכת במדיניות סוציאליסטית.

מגמת אי השוויון באירופה מהאלף השביעי לפני הספירה

אתה סבור שהפערים ימשיכו לגדול במאה ה־21?

״זאת המגמה, ולא נראה שהיא תיעצר בקרוב. כמה זמן היא תימשך – זאת שאלה פתוחה, אבל לטעמי אנו צפויים לעידן ממושך של אי שוויון גבוה אך יציב למדי, קצת בדומה למה שהיה במאה ה־19, שבה היתה תקופה ארוכה של שלום לצד פיתוח כלכלי מואץ. אבל למטבע יש צד שני – אם לצד הגידול בפערים יהיו צמיחה כלכלית מספקת, שירותי רווחה וחינוך מתקדמים לכולם, אז זה אמנם לא התרחיש האידיאלי אבל סביר להניח שלא תהיה התפרצות של אלימות עממית".

לפי מה שאתה מתאר, עידן השלום שהחל אחרי מלחמת העולם השנייה, והתעצם מאז נפילת מסך הברזל, אפשר למדינות המערב לנקוט מדיניות כלכלית שהרחיבה משמעותית את הפערים. האם ייתכן שהשלום הוא טריגר לרמה גבוהה של אי שוויון?

Daniel Hinterramskogler

״לא הייתי אומר שהשלום גרם לאי שוויון גבוה, אלא יצר את התנאים שאפשרו אותו. הנטייה הכללית היא שבזמני שלום הפערים הכלכליים באמת גדלים, וכדי להביא שינוי צריך שיבוש אלים, או לפחות איום גדול כמו המלחמה הקרה, ואז מתפתחת מגמה שמורידה את אי השוויון".

למה האיום משפיע?

״כי המדינה צריכה לגייס את ההמונים – את מעמד העובדים ואת העניים. וזה משפיע על דברים כמו מדיניות התקציב, רמות המיסוי והרגולציה".

אם אני מבין נכון, אתה בעצם אומר שכשצריך לגייס את ההמונים לאפשרות של מלחמה, מעניקים להם תמריצים שייתנו להם תחושה שהם מחויבים יותר למדינה.

״במידה מסוימת, כן. זה אלמנט חשוב במה שקרה בשנות ה־50 וה־60, והיתה לכך השפעה על המדיניות הכלכלית".

האם היית אומר שיש כאן מעין מעגל קסמים – אי שוויון קיצוני שמוביל לאלימות עממית, שבתורה מביאה להקטנת אי השוויון?

Princeton University Press

״זה טיעון אלגנטי מבחינה אינטלקטואלית, אבל ההיסטוריה מוכיחה שזה לא באמת המקרה ושאין כאן מתאם בין השניים. היו חברות עם אי שוויון גדול שלא התרחשה בהן תסיסה עממית, וההפך – בברית המועצות ובסין, שבשתיהן התרחשה הפיכה קומוניסטית מטלטלת, דווקא לא היו פערים כלכליים גדולים״.

המניע המרכזי לדרישת העצמאות של קטלוניה הוא הפערים הכלכליים בין קטלוניה לספרד, לטובת הראשונה. האם אתה סבור שבמקום שהיה שלו במשך עשרות שנים, פערים כלכליים עלולים להביא למאבק אלים?

״זאת שאלה שזה מראה שאפילו באירופה ב־2017 יש זעזועים כאלה. השינוי שחל הוא שבעבר, במהלך המלחמה הקרה, מדינה כמו סקוטלנד למשל לא העזה לדרוש עצמאות מאחר שהיא היתה זקוקה למטריה הביטחונית של הממלכה המאוחדת. עכשיו אלה זמנים רגועים יותר, אז אין לחצים ביטחוניים חיצוניים, ולכן למעשה התפקיד המרכזי היחיד שנותר למדינה אינו ביטחון אלא רווחה. ויש אזורים שהם כבר בעלי אוטונומיה, ומרגישים שמצבם יהיה טוב יותר בנפרד. זה מה שרואים כיום בספרד, בסקוטלנד ובצפון איטליה".

איך אתה מסביר את עלייתו של דונלד טראמפ בהיבט של אי שוויון?

״בעשור האחרון אי השוויון גדל משמעותית, וזה יצר שיח ציבורי שנכנס לתודעה של הרבה מאוד אנשים, מה שהשפיע על ההתנהגות האלקטורלית שלהם בבחירות".

מגמת אי השוויון בארה"ב מאז 1650

איך אתה מסביר שטראמפ הצליח היכן שסנדרס נכשל? הרי מבין השניים, סנדרס הוא זה שבאמת הציע סדר יום של צמצום פערים והעברה של הון מעשירים למעמד הביניים ולעניים.

״בעיני זה מדהים שסנדרס, שהגיע משום מקום, היה קרוב לנצח את קלינטון זה מראה על תנועה גדולה בכיוון הזה. ואם מסכמים את התמיכה בסנדרס ובטראמפ יחד, שניהם כאאוטסיידרים, זה מעיד על כך עוד יותר".

האם אתה סבור שנשיאותו של טראמפ עלולה להביא לפרץ של אלימות עממית?

״אני לא מאמין. אני חושב שצריך הרבה יותר כדי שזה יקרה, וצריך גם לזכור שבארצות הברית אין מסורת של אלימות פוליטית כמו באירופה. המדיניות של טראמפ והרפובליקאים בקונגרס בהחלט יכולה להגדיל עוד יותר את אי השוויון, מה שעשוי להעצים את התסכול של ההמונים. תהליך כזה עשוי לפתוח את הדלת למועמדים מהשמאל כמו אליזבת וורן וברני סנדרס, שיילחמו בפערי ההכנסות. ואם זה יקרה, אז זה מן הסתם יפחית את הסיכוי לפרוץ אלימות המונית".

איך אתה מסביר את העובדה שאחרי השפל הגדול אמריקה העלתה לנשיאות את רוזוולט וקיבלה את תוכנית הניו דיל, שחוללה שינוי היסטורי חיובי בפערי ההכנסות; ואילו אחרי המשבר הפיננסי הגדול, אמריקה העלתה לנשיאות את טראמפ, עם מדיניות כלכלית שמיטיבה עם העשירים עוד יותר?

״יש פער גדול בין שני המשברים – השפל הגדול באמת היה נורא, אבטלה של 25%, לאנשים לא היה מה לאכול, אז הצורך בשינוי אמיתי היה הרבה יותר דחוף. במשבר הפיננסי אנשים סבלו, אבל לא מספיק כדי להביא לשינוי פוליטי מהותי. בסוף מה שקיבלנו זה את סנדרס וטראמפ ששיחקו בניגון של רוזוולט, ולא הרבה מעבר לכך".

איזה סוג של אירוע קטסטרופלי יכול להביא לתפנית בפערים הכלכליים?

״אני לא חושב שתהיה כאן עוד מלחמת עולם שנייה, ולא מהפכה בולשביקית, אבל אנשים שואלים – מה לגבי שינויי אקלים? והם צודקים, מאחר שההשלכות יכולות לגרום לקריסה של מדינות, בעיקר במדינות מתפתחות ומדינות טרופיות, שרובן עניות. בצורת, למשל, יכולה להתרחש במקביל בסוריה ובקליפורניה, אבל כשיש בצורת בסוריה זה יכול לגרום לרעב ולתסיסה חברתית, ואילו בקליפורניה – לכל היותר אנשים יעברו למקום אחר״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#