הגיע הזמן למיסוי על מידע אישי - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מפלצות האינטרנט | הנתח של הציבור

הגיע הזמן למיסוי על מידע אישי

מדי יום אנחנו מוסרים מידע רב ערך לחברות האינטרנט, מרצוננו. למה שהן לא יחלקו איתנו את רווחי העתק שהן מפיקות ממנו?

תגובות

המידע שלנו הוא יקר. בכל שנה הוא מייצר פעילות כלכלית בשווי מאות מיליארדי דולרים, בעיקר בין תאגידים ובתוכם, והכל על גב המידע שיש להם עלינו. העסקה בין המשתמש שמוסר פרטים על עצמו לחברה – בתמורה למוצר כמו אפליקציית תמונות או אימייל, או כחלק מאקו־סיסטם כמו פייסבוק – שווה לפי חלק מההערכות 1,000 דולר לאדם בשנה, והמספר הזה עולה במהירות.

ערך המידע הפרטי שלנו מגולם בהכנסותיהן של החברות הגדולות. חלקן, כמו חברות למסחר במידע, קיימות רק כדי לקנות ולמכור חבילות של המידע הזה. למה שחברות יהיו הנהנות העיקריות, ולפעמים היחידות, מהשלל הזה? את הרווחים הפיננסיים האלה צריך לחלוק, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להטיל מס קטן על ההכנסות ולהשתמש בהכנסות לבניית אינטרנט וחברה טובים יותר והוגנים יותר, שיניבו תועלת לכולנו.

James Yang / The New York Time

העלות של מס נתונים יכולה להיות מזערית – פחות מ־1% מההכנסות של חברות ממכירה של המידע האישי שלנו, אם יוטל על תעשייה שלמה. השורה התחתונה של אף חברה לא תיפגע מכך, אולם באופן קולקטיבי, המס יחזיר כסף לציבור מתעשייה שמרוויחה מדברים שבמהותם שייכים לנו.

הרעיון הזה אינו חדש. זהו בעצם מס מכירות, בין המסים הוותיקים ביותר שקיימים, אבל הוא לא יושם עד עכשיו כי קשה מאוד לקבוע ערך מוניטרי למידע. אצל הרבה חברות אינטרנט, המידע הפרטי שלנו זורם בעיקר דרך החברה או נשאר נעול אצלה.

החברות שדרכן המידע זורם הן ספקיות האינטרנט, כמו AT&T, ורייזון וקומקאסט. הסוג השני של חברות, שאצלן המידע נשמר, הוא של פלטפורמות כפייסבוק וטוויטר. גוגל בעיקר מייצרת פלטפורמות, כמו מנועי חיפוש וג'ימייל, אבל גם מניחה סיבים אופטיים, מספקת אינטרנט ומפתחת רכב אוטונומי.

ניתן להתייחס למידע שלנו כאל דבר מה אמיתי ופיזי, כמו מכונית, ובמובן מסוים הוא באמת כזה. הוא נע על תשתית פיזית, נמצא בבעלות ספקיות האינטרנט ומופעל ומאוחסן על ידן. כשאנחנו משתמשים באינטרנט, המידע שלנו מטייל דרך צינורות הספקיות (כבישים), יוצא משרתי יצרניות הפלטפורמות (מגרשי חניה) ונכנס אליהן. ברוב המקרים, יצרניות הפלטפורמות צריכות את המידע שלנו כדי לשפר את המוצרים שלהן. גוגל משתמשת במספר העצום של אנשים אמיתיים שמשתמשים בשירותיה כדי לשפר את טכנולוגיית הבינה המלאכותית שמשמשת אותה בתמלולים, תרגומים ומכוניות אוטונומיות.

עד כמה העסקים החדשים והחדשניים האלה שווים – את זה גם גוגל עדיין לא יודעת, אבל היא וכל יצרניות הפלטפורמות לא רק משפרות מוצרים בעזרת המידע שלנו. החברות מזמינות מפרסמים לפלטפורמות שלהן, מציעות פרסום מותאם אישית לסוג הנכון של הקהל בזמן הנכון, בהתבסס על הידע האינטימי שיש ליצרניות הפלטפורמות עלינו מהמידע שלנו. ספקיות האינטרנט עושות זאת בצורה פחות מעודנת: אנחנו משלמים סכום חודשי עבור גישה לצינורות שהחברות מניחות והאחזקה שלהם, אבל החברות גם מוכרות את המידע שלנו למתווכים, שאורזים אותו ומוכרים אותו למפרסמים.

התעשייה הזו של מסחר במידע צריכה להיות המוקד העיקרי והראשוני של מס המידע. היא קיימת רק כדי לאסוף מידע עלינו ולמכור אותו כמוצר. זהו שוק שסוחר בערך הממשי של המידע שלנו, וממנו אנחנו יכולים להתחיל למפות כמה הוא שווה.

תעשיית המסחר במידע מייצרת הכנסות של יותר מ־150 מיליארד דולר בכל שנה, ולפי הערכות, הן צפויות להגיע ל־250 מיליארד דולר ב־2018. מס קטן על מסחר במידע שמקורו בארצות הברית, למשל בשיעור של 0.8%, ייצר 2 מיליארד דולר בכל שנה.

מיקרו־מסים כאלה כבר הוטלו בהצלחה בעבר. בעשור שעבר גייסו בהצלחה הממשלות של עשר מדינות, בהן צ'ילה, צרפת וניז'ר, יותר ממיליארד יורו ממס על כרטיסי טיסה, שגובהו נע בין יורו ל־40 יורו, בהתאם למחיר הכרטיס. ההכנסות האלה הוקדשו לתוכניות מאבק באיידס, שחפת ומלריה. באוסטריה, הממשלה שקלה להטיל מע"מ על עסקות ביג דאטה של חברות מדיה חברתית שמרוויחות ממידע אישי, אך זה לא יצא לפועל בגלל סיבוכים הקשורים להגדרת ערך לעסקות כאלה.

המידע שלנו הוא שלנו, אבל הוא גם לא שלנו. אנחנו נותנים אותו בכל פעם שאנחנו עושים משהו באינטרנט. כסף ממס כזה רק יתחיל לטפל ביחסי הגומלין הלא מאוזנים האלה. הכסף צריך ללכת לשיפור פרטיות המידע שלנו באינטרנט, מאבק בגניבת זהות, שיפור של קישוריות ואוריינות אינטרנט, כולן מטרות שיעזרו להפוך את האינטרנט להוגן יותר ונגיש לכולם.

תרגום: רונית דומקה

סדיה מדסברג היא מנהלת במכון רוקפלר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#