גיבורה חסרת כל בעולם חומרני - מגזין TheMarker - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
האישה הבדיונית

גיבורה חסרת כל בעולם חומרני

דידו טווייט היא גיבורה במסורת של האקלברי פין, בילבי בת–גרב ואולי גם ג'ו מארש, הטום–בוי מ"נשים קטנות". היא חצופה ונועזת, מלוכלכת ומרושלת, מדברת בלשון קלוקלת וחיה בתקופה שבה לילדים היו מעט מאוד זכויות והגנות - אבל גם הרבה חופש

תגובות

במשך יותר מ־15 שנים היתה האישה הבדיונית של TheMarker Women צעירה, מבוגרת, ילדה, קשישה, כתובה, מצוירת, מצולמת ומושרת. במקרה אחד היא גם היתה ילד צעיר, ובמקרה אחר, היא אפילו לא היתה באמת בדיונית. הפעם היא ילדה על סף התבגרות, דמות מספר לילדים ולנוער. היא התחילה את דרכה כדמות משנה בספר בשם "מזימות אפלות בבטרסי" מאת ג'ואן אייקן, שפורסם ב־1964. דידו טווייט היא ילדה ממשפחה ענייה וחורשת מזימות פוליטיות בלונדון של המאה ה־19, פרחחית מעצבנת שמתגלה כגיבורה אמיתית לקראת סופו של הסיפור, אז נפרדים ממנה הקוראים בנסיבות טרגיות.

בספר המשך שמתרחש הרחק הרחק מלונדון הדיקנסיאנית, דידו מתעוררת בלב ים לאחר תרדמה של חודשים על סיפון אונייה, ומזימות אפלות מתלקחות שוב – כפי שקורה בכל הספרים בסדרה המקסימה הזו. אייקן נוקטת בתבנית חוזרת בסיפוריה – בכל ספר יש גיבור או גיבורה אחרים, שנתקלים במזימה, ואחת מהדמויות המשניות ממשיכה את דרכה לספר הבא.

דידו היא גיבורה במסורת של האקלברי פין, בילבי בת־גרב ואולי גם ג'ו מארש, הטום־בוי מ"נשים קטנות". היא חצופה ונועזת, מלוכלכת ומרושלת, מדברת בלשון קלוקלת וחיה בתקופה שבה לילדים היו מעט מאוד זכויות והגנות – אבל בו זמנית, גם הרבה מאוד חופש. ילדותה בשכונות העניות של לונדון חישלה אותה לעמוד בפני קשיים פיזיים, ויותר מכך, להתמודד בחוכמה עם תככנות ואכזריות של בני אדם – הקשים מכל איתני הטבע ובעלי החיים בים, באוויר וביבשה.

בתחילת שני הספרים האמורים מתיידדת דידו עם נער גדול ממנה. ב"ציפורי לילה" היא אוספת בעיניה הבוחנות ובחושיה החדים האחרים שלל רמזים למזימה המתרקמת נגד מיטיבה – קפטן הספינה שאסף אותה מהים – ונגד בתו הצעירה והפחדנית להפליא.

דידו מלמדת את חברתה למסע דיוטיפול פניטנס (שם שמשמעותו היא הכאה על חטא מתוך הכרת חובה) לצאת אל העולם ולהפסיק לפחד מכל דבר. מאחר שהשיעורים מתקדמים בקצב איטי, ומאחר שפני נשלחת לגור עם דודה מרושעת, היא נשארת עימה במקום לחזור לביתה ומשפחתה שבאנגליה, כדי להגן עליה. בספר זה במיוחד מתבלט היחס הכפול למוסר הנוצרי־פרוטסנטי שמכתיב את הלך הרוח בתקופה. מצד אחד, דידו הוא שם של עובדי אלילים, כפי שמבהיר לה הקפטן האדוק בדתו, ודידו מתמרדת כנגד כל החובות שמוכתבים במקור על ידי מוסרות הדת. מצד אחר, על עבודתה הקשה ונקיית הכפיים מתוגמלת דידו בצאת הצדק אל האור. עמלה נושא פרי: פני מפסיקה לפחד, מוצאת את עמוד השדרה שלה, ויוצאת לעזור לחבריה בעת מצוקה.

דידו לוקחת בידיה את גורלה ומסרבת ליהפך להיות קורבן גם כשהנסיבות מעמידות אותה מול אנשים שרוצים להרע לה. כילדה חסרת כל בעולם שצרכים חומריים מניעים אותו יותר מכל, דידו היא בעלת מוסר בלי שתהיה מוסרנית, והיא מודעת למגבלותיה שלה בלי להתאבל עליהן.

בשינוי כיוון חד מדידו, התבשרנו בסופו של החודש הקודם כי עלינו להיפרד מאישה בדיונית אחרת, מוירה פפרמן, גיבורת סדרת הטלוויזיה "טרנספרנט". הסדרה מתחילה בסיפורו של אב משפחה שפותח בתהליך שינוי מגדרי בגיל הפנסיה, מתקשה לספר למשפחתו המרוכזת בעצמה, וממשיכה בפירוט עולמה של משפחת פפרמן כולה – גרושתה של מוירה ושלושת ילדיהם הבוגרים. הפרידה מהדמות נובעת מאירוע חוץ־ספרותי: השחקן ג'פרי טמבור המגלם את מוירה הואשם בהטרדה של שחקניות אחרות, טרנסיות, ופוטר.

הקהילה הגאה לגוניה השונים נחרדת בימים אלה מהאפשרות שהסדרה הראשונה שהעניקה במה נרחבת, סובלנית ומגוונת לדמויות של טרנסים וטרנסיות עלולה לרדת מהמסך, וקריאות להמשיך את הסדרה בלי דמותה של מוירה נשמעות מכל עבר. נראות, סובלנות והכלה חשובות לכל מי שמרגיש שאינו יכול למצוא איזה הד לעצמו בדמויות בדיוניות – בספרות, בטלוויזיה, בכל מדיה אמנותית שהיא. אולם אמנות שנועדה למלא מטרה אינה אמנות טובה. "טרנספרנט" סבלה מליקויים קשים מבחינה זו. חיבה עזה לדמויות שבה לא ניכרה בעטם של כותביה – הן הוצגו כחבורה של טיפוסים אגוצנטריים, מיזנתרופיים ונכים רגשית ברובם כולל הדמות הראשית. אווירת הנכאים ורצף הכשלונות והפגמים הזכירו את גל סרטי תחילת העשור הקודם, שעסקו בחולשות ההוויה האנושית ללא שום סיכוי לגאולה והמאיסו את עצמם כאילו עשו זאת בכוונה תחילה.

הסדרה היתה עשויה היטב מבחינה טכנית ומשוחקת היטב, אך נדמה שהיוצרות של "טרנספרנט" היו עסוקות יותר בשאלת הייצוג הפוליטי והאותנטיות הטכנית מאשר בסיפור ובנפש של הדמויות שלהן. מי שהתקשה להתאהב, יחכה לייצוגים אחרים של טרנסקסואלים, כמו סופיה ברסט (לאוורן קוקס) מ"כתום זה השחור החדש" ונומי מרקס (ג'יימי קלייטון) מ"סנס 8" של האחיות ואשובסקי, או פשוט לדמויות של נשים גיבורות נהדרות כמו דידו טווייט.

Netflix



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם