סדר היום של ערוץ 2 - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שווי שוק

סדר היום של ערוץ 2

העורכים, הכתבים והמגישים בערוץ 2 מעולם לא סיפרו לעצמם שחברת החדשות מתעלמת מסכנות הריכוזיות, הטייקונים וקשרי הון–שלטון בגלל צנזורה, לחץ ממפרסמים או מבעלי המניות. ההסבר המקובל היה שאלה נושאים שוליים או כאלה שלא מתאימים לטלוויזיה

3תגובות

ביום שישי, יממה לפני ההפגנה הגדולה בכיכר המדינה שהיתה אירוע השיא של המחאה החברתית בקיץ 2011, קיבלתי טלפון מפתיע מחברת החדשות של ערוץ 2: "יש לנו משדר חוץ מיוחד מחר מההפגנה, נשמח אם תבוא להתראיין". חלק מהקוראים בוודאי סבורים שהזמנה כזו אינה מפתיעה. אולי היא אפילו מתבקשת, ולא רק בגלל שאני פוקד בשנים האחרונות את אולפני הטלוויזיה בענייני כלכלה, אלא בעיקר משום ש־TheMarker תמך אז בצורה גורפת במחאה החברתית. אז מדוע הופתעתי מהפנייה? כי בחברת החדשות של ערוץ 2 גילו לאורך השנים עניין אפסי בנושאים כמו ריכוזיות, קשרי הון־שלטון והלפיתה של הטייקונים את שוק ההון, הפנסיות שלנו והרגולטורים שלנו, הוגדרו שם כנושאים שוליים במקרה הטוב – וכ"אובססיה" של העיתון, במקרה הרע.

ההפגנה היתה האירוע העיתונאי הכי מדהים ומרגש שבו השתתפתי ב־30 השנים שלי בתחום. אבל יונית לוי, כהרגלה, היתה שקולה וצוננת. רגע לפני שהתחיל השידור היא שאלה אותי: "גיא, הרי שום דבר לא באמת הולך להשתנות בעקבות ההפגנה הזאת. לממשלה הזאת אין שום רצון לשנות את המדיניות הכלכלית".

"אני בכלל לא בטוח שדברים לא משתנים", השבתי לה. "הנה הדבר הראשון שמשתנה כרגע: אני יושב באולפן ובעוד דקה אני הולך לדבר בפריים טיים, למאות אלפי ישראלים, על נושא שכמעט לא זכה לשום התייחסות בערוץ 2: הריכוזיות במשק, הכוח האדיר שיש בידי מעטים והנזקים שנגרמים בשל כך לדמוקרטיה ולכלכלה. הנה השינוי הראשון".

יונית לוי
אייל בן יעיש / חדש�

לוי לא אהבה את הגישה שלי. אני יכול להבין אותה. רוב העורכים, הכתבים והמגישים בערוץ 2 מעולם לא סיפרו לעצמם שחברת החדשות מתעלמת מהשאלות האלה בגלל צנזורה, לחץ ממפרסמים או מבעלי המניות. ההסבר המקובל היה שאלה נושאים שוליים או כאלה שלא מתאימים לטלוויזיה. אם הייתי אומר לה באותו ערב שהמחאה הזאת הולכת לשנות חלק ניכר מסדר היום התקשורתי בכלל, ובערוץ 2 בפרט, היא היתה צוחקת. האפשרות שתוך חמש שנים מהמחאה ישראל תחוקק חוק חסר תקדים נגד טייקונים וריכוזיות, שמחירי הסלולר ירדו ב־80%, שחצי מהטייקונים בישראל יפשטו רגל ויאבדו שליטה בחברות שלהם, או שהסרט הדוקומונטרי ראשון שתעשה רשות השידור לאחר שהיא תיסגר ותיפתח יעסוק ב־20 שנים של שחיתות בצמרת בנק הפועלים – נראתה בקיץ 2011 קלושה.

פיצול ערוץ 2, שהושלם בסוף החודש שעבר, הוליד הרבה מאוד כתבות וניתוחים על 24 השנים הראשונות של הערוץ המסחרי הראשון בישראל: התוכניות, הרגולציה, הזכיינים, הטאלנטים, הרווחים, ההפסדים והפרסומות. דבר אחד נעדר מהם: דיון רציני על סדר היום של חברת החדשות של ערוץ 2, ובעיקר על מה שחברת החדשות לא עסקה בו כמעט עד לפני כמה שנים: הטייקונים, חברות הענק והשתלטותם על הפוליטיקה והרגולציה בישראל. כדאי לזכור מי היו בעלי המניות הדומיננטיים בערוץ 2 ברוב שנותיו: בנק לאומי, בנק הפועלים, משפחת עופר, "ידיעות אחרונות" של נוני מוזס, "מעריב" של עופר נמרודי, חברת הביטוח הראל, שטראוס־עלית, יצחק תשובה ממונופול הגז ומוזי ורטהיים מקוקה־קולה ובנק המזרחי. ערוץ 2 תמיד היה עסק שולי בתיק ההשקעות של רוב המשקיעים האלה – גם בשנים היפות ביותר שלו, כאשר היו לו שיעורי רווחיות גבוהים. הם רצו להיות בערוץ 2 רק מסיבה אחת: כוח פוליטי.

טבעו של כוח הוא שככל שהוא גדול יותר ומרוכז יותר – כך הוא סמוי יותר. לעתים נדירות היו צריכים בעלי המניות בערוץ 2 להפעיל באופן ברוטלי את כוחם: לתת הוראות ברורות איך לטפל בחומרים עיתונאים שקשורים אליהם, הבנקאים שלהם, השותפים שלהם והמפרסמים שלהם. לרוב לא היה צורך בזה. הדי.אן.איי של חברת החדשות של ערוץ 2 היה כזה שממילא לא ראה עצמו כמי שצריך לעסוק באינטנסיביות בנושאים האלה, האנשים שגויסו לערוץ ממילא לא גילו בזה עניין, והתוצאות ניכרו לעין: על כל 1,000 שעות שידור על ימין, שמאל, שטחים, "התהליך" או "ביטחון", היתה שעה אחת, במקרה הטוב, על שחיתויות חוקיות ופליליות בצמרת עולם העסקים ושוק ההון, על ריכוזיות, מונופולים, קרטלים ויחסי הון־שלטון.

מתי ערוץ 2 הגיע לנושאים האלה? בדרך כלל במערכה האחרונה: כאשר נושא נהפך לקונסנזוס, מנכ"ל נעצר, חברה קרסה או רפורמה בוצעה. כאשר הגיע השלב לדווח.

מאז המחאה החברתית זה השתנה. משתי סיבות: הראשונה היא שכבר אי אפשר לפטור את הנושאים האלה כ"לא מעניינים": כיום ברור שנושאים כאלה יכולים להיות פצצות רייטינג. הסיבה השנייה היא שכוחם הפוליטי המאיים של רוב הטייקונים נחלש.

ראשי ערוץ 2 טענו בחודשים האחרונים שפיצול הערוץ ופיצול חברת החדשות יחלישו את היכולת שלהם לעשות עיתונות לוחמת. זאת טענה חלשה מאוד. בשנים הטובות ביותר של הערוץ הוא עשה מעט כדי לאתגר את אנשי הכסף הגדול במשק הישראלי. דווקא בשנים האחרונות, שבהן הוא בעיקר הפסיד, החלה התרבות העיתונאית להשתנות לטובה. נקווה שזה לא תהיה תופעה זמנית. לעיתונות יש יכולת להיות מוסד דמוקרטי עם תועלת אדירה לציבור. אבל רק אם יש לה רצון כזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#