גרנד צ'ירוקי טריילהוק: מחפש את עצמו - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נסיעת מבחן

גרנד צ'ירוקי טריילהוק: מחפש את עצמו

כמו רכבי שטח עכשווים אחרים, הטריילהוק הוא גדול יותר, כבד יותר, חזק יותר ומקושט יותר

גרסת טריילהוק החדשה של ג'יפ גרנד צ'ירוקי, רכב שטח גדול וותיק, זכתה לכל התוספות החיצוניות של גרסה ספורטיבית – הסמלים, הגריל, המראות המושחרות, החישוקים הגדולים והקרביים, השמשה האחורית המעוטרת בספוילר, ואפילו מכסה המנוע המעוטר בפסים, כאילו היתה זו מכונית שרירים בסגנון פורד מוסטנג. אבל הטריילהוק אינה גרסה ספורטיבית או חזקה של הגרנד צ'ירוקי; למעשה, זו מהדורת שטח. ולמה רכב שטח צריך גרסת שטח? אולי כי הרכב הזה התרכך וכבר אינו קשוח כשהיה.

על החישוקים העצומים של גרנד צ'ירוקי טריילהוק מודפסת צללית קטנה ואדומה של רכב. קל לזהות אותו – זהו הג'יפ הצבאי הקלאסי ממלחמת העולם השנייה, זה שבעצם הוליד את המותג ג'יפ.

אייל טואג

הסיפור של ג'יפ לא מתחיל במכונית מרוץ מנצחת אלא ברכב שטח שנולד לספק את דרישות הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. מאז, עבר המותג ג'יפ שלל ידיים (מוויליס דרך קרייזלר, מרצדס וכיום פיאט), והחל לייצר דגמים מתורבתים יותר שנעים לנסוע איתם גם בכבישים. המפורסם שבהם, כנראה, הוא גרנד צ'ירוקי. במקור הוא פותח כדי להתמודד מול דגמי שטח יוקרתיים, ובראשם ריינג' רובר של הבריטית לנדרובר.

התמהיל של יוקרה וג'יפ כביש ושטח עבד לא רע עד להצגת הדור האחרון של הגרנד צ'ירוקי, ב־2010, אבל אז משהו מעט השתבש. הגרנד צ'ירוקי לא היה רכב שטח גרוע, אבל כבר לא היה מצוין. נהיגה בו הזכירה צפייה בכדורגלן בשלהי הקריירה – הוא עדיין טוב, אבל רחוק ממה שהיה פעם. רכבי שטח מתחרים, כמו טויוטה לנדקרוזר וגם כלים קטנים יותר השאירו לו אבק. אולי האשמה בכך היא שגרנד צ'ירוקי מבוסס על מרצדס ותיקה (דגם M־קלאס, שהוחלף בינתיים), שמעולם לא יועדה לנהיגת שטח אמיתית.

אז בג'יפ לקחו את הגרנד צ'ירוקי שלהם, הוסיפו לו צמיגי שטח ובעיקר הרבה אלקטרוניקה – בורר מצבי נסיעה עם התאמה לתוואי שטח משתנים כמו חול, סלעים, בוץ ושלג, מתלי אוויר שמאפשרים שינוי של גובה הרכב וגם הילוך כוח (מצב Low), בקרת ירידה במדרון ונעילות דיפרנציאל אחורית. לכל אלה נוסף עיצוב קרבי. התוצאה היא שיפור ניכר ביכולת השטח. למעשה, ג'יפ גרנד צ'ירוקי יכול להתמודד כמעט עם כל מה שתזרקו עליו – טיפוסים תלולים, ירידות חדות, סלעים משוננים וחולות רכים. הכל ללא הרבה מאמץ, אך עם קצת סבלנות – לפני שאתם יוצאים לטפס, חכו שהג'יפ המגודל יגביה את עצמו ויגדיל בכך את מרווח הגחון. לאלקטרוניקה היעילה מצטרף מנוע חזק – אין זה דיזל גרגרני המגיב באטיות, אלא מנוע טורבו־בנזין עם 282 כ"ס, ששולח כוח רב לגלגלים המתאימים. בשטח אפשר לטפס במהירות, בפרצי כוח של המנוע. שועל שטח ותיק שהצטרף לנסיעת המבחן התרשם אף הוא מהיכולות של הטריילהוק לצלוח מכשולים מאתגרים, אך טען כי כלי רכב צנועים יותר ומשופרים קלות יכולים לעשות עבודה טובה יותר. אחד היתרונות של הג'יפ המקורי היה המשקל הקל שלו, אך בטריילהוק הכבד המנוע מפצה על המסה העצומה.

גם רכבי השטח מובהקים מבלים את רוב הזמן על הכביש, ושם גרנד צ'ירוקי לא מצטיין. צמיגי השטח מפחיתים את אחיזת הכביש ופוגמים בנוחות הנסיעה, המתלים רכים וגורמים לו להתנדנד כאוטובוס בבלימה ובתאוצה והבלמים חסרי תחושה. ייתכן שבמכונית המבחן הבלמים כבר היו שחוקים, אך התוצאה היתה שנדרשנו לתכנן את הבלימות היטב ולהתחיל להאט במרחק גדול יחסית. כשהג'יפ האדום עובר ליד קרונות רכבת בצבע דומה, קל להזדהות עם נהגי הקטר שצריכים לתכנן תאוצות ובלימות במרחק אדירים.

אייל טואג

השלדה הרכרוכית והבלמים העייפים מקשים על ניצול המנוע החזק של המכונית, ומעודדים דווקא נהיגה מתונה. נוחות הנסיעה טובה, בזכות המתלים הרכים ובעיקר במהירויות נמוכות ובעיר. אבל כדאי לא להאיץ או לבלום בחדות, כי נדנודי המרכב עלולים לגרום למחלת ים.

בנהיגה מתונה יש לנהג זמן להתבונן בלוח המחוונים ולהתעצבן על איכות החומרים הנמוכה. גבות רבות הורמו כשפיאט האיטלקית חברה לקונצרן קרייזלר האמריקאי, פושט הרגל, ליצירת התאגיד FCA. קרייזלר אמנם העניקה לפיאט גישה לשוק האמריקאי, אבל אלה שתי חברות דומות, ולא בהכרח משלימות. לשתיהן היו אותן יתרונות – מותגים נחשקים (אלפא־רומיאו, ג'יפ) ועיצוב מרהיב, לצד איכות ייצור ירודה ואמינות בעייתית. קשה לחזות מה תהיה האמינות של גרנד צ'ירוקי, אבל תא הנוסעים שלו נראה כמו תרכובת של החומרים הירודים של קרייזלר ואיכות ההרכבה של פיאט – פשוט גרוע. ודאי שבמכונית במחיר כזה שעוד מתיימרת להיות יוקרתית. פיאט כבר הוכיחו, באלפא ג'וליה, שהם יכולים אחרת – וחבל שלא הראו זאת הפעם.

בסוף היום הטריילהוק חוזר לסוכנות ואני יוצא בתחושה מעורבת, אחרי נהיגה במכונית שאף אחד לא החליט מה היא בעצם. אם גמל, כמאמר בדיחת הקרש, הוא סוס שתוכנן בידי ועדה, כנראה שגרנד צ'ירוקי טריילהוק תוכנן בידי ועדות שונות. בתחילה היתה זו קרייזלר (ומרצדס) שתכננו רכב שטח רך ומשפחתי, ואחר כך פיאט עדכנה אותו ויצרה לו גרסת שטח קשוחה. התוצאה היא ג'יפ גרוע על הכביש, ולאו דווקא הטוב ביותר בשטח. למעשה, תחום ההצטיינות של הטריילהוק הוא המראה הקרבי והמוחצן, שמזכיר דווקא מכונית ספורט לכביש. כשהכבישים הולכים ונסתמים בפקקים, מכוניות ספורט הן זן נכחד, כזה ששטחי המחיה שלו נעלמים. ברכב שטח, לעומת זאת, עוד אפשר ליהנות, בייחוד אם נוסעים לקצוות הארץ. גרנד צ'ירוקי טריילהוק הוא גרסת השופוני של רכב השטח, המיועד למי שמחפש להרשים גם באמצע העיר. רכב פנאי יש כבר לכולם, וכנראה שצריך להתאמץ כעת יותר כדי לסובב ראשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#