פוסט–פוסט אמת - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אנליסט

פוסט–פוסט אמת

אם מנהיגים אינם חייבים לבסס את דבריהם על עובדות, היכן זה ייעצר? הרי מנהיגים הם אלה המשפיעים על התרבות העסקית והתרבות בכלל. אם זה טוב לנשיא מדוע זה לא יכול להיות רלוונטי עבור כל אחד?

2תגובות

האם מנכ"ל של חברה ציבורית, ערב הנפקה, יכול לפרסם פוסט מצולם שבו הוא מתריע מפני נהירת לקוחות למוצרי חברה מתחרה? כנראה שלא, מפני שבכך הוא יסתכן בחקירה של רשות ני"ע ובתביעה ייצוגית. האם מדען יכול לטעון, דקות לאחר שנודע בציבור על התפרצותה של מגפה, כי הוא זיהה את החיידק העומד מאחוריה מבלי שביצע סדרת ניסויים? ברור שלא. הוא יעורר עליו את זעמה של הקהילה המדעית ויוכרז כשרלטן. הכבוד המפוקפק של ה"פוסט אמת", שמור עדיין למנהיגים ולפוליטיקאים. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, למשל, צייץ ב־23 בספטמבר כי איראן ביצעה ניסוי בטיל בליסטי שעלול להגיע גם לישראל. גורמים רשמיים בארצות הברית מיהרו למסור לרשתות סי.אן.אן ופוקס כי אין שום אינדיקציה במציאות לשיגור זה.

זה לא היה אירוע יוצא דופן. פוליטיפאקט, ארגון בדיקת עובדות זוכה פרס פוליצר, העוקב אחר התבטאויותיו של טראמפ, מצא כי 69% מהצהרותיו לוקים בחוסר אמת. אז מה. השאלה היא האם טרנד ה"פוסט אמת", ביטוי מכובס לשקר, מחלחל מהמנהיגים אל זירות אחרות – עסקיות, ארגוניות וחברתיות. השקר לא הומצא בשנים האחרונות, אבל דומה כי השילוב של מנהיגות המשתמשת בו ככלי, והגיבוי של רשתות חברתיות שבהן הפערים בין מציאות בדויה לדמיון ובין עובדות לדעות קיימים גם כך, נהפכים לבעיה אמיתית.

סם ווינבורג, פרופ' בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת סטנפורד, ערך מחקר שהקיף 7,804 משתתפים מגיל חטיבת הביניים ועד תלמידי מכללות. הוא מצא כי 82% מהמשתתפים במחקר לא יכלו להבחין בין עמדות לעובדות בפרסומים באינטרנט. מחקרים נוספים מראים כי האמון הכללי בנתונים המתפרסמים בתקשורת המסורתית ובאינטרנט יורד כל העת. חברת התקשורת הגלובלית אידלמן מפרסת מאז 2012 את מה שהיא מכנה "ברומטר האמון". ב־2017 המדד הראה נפילה משמעותית באמון הציבור בדיווחים של ארגונים עסקיים, ארגוני ממשל, ארגונים חברתיים ודיווחים במדיה. העולם מתחיל לחוש כי כולם שקרנים.

אז אם מנהיגים אינם חייבים לבסס את דבריהם על עובדות, ומתעורר חשד שכל מה שמתפרסם אינו אמין, היכן זה ייעצר? הרי מנהיגים הם אלה המשפיעים על התרבות העסקית והתרבות בכלל. מדוע חברה לא יכולה לפרסם כי המוצר שלה מצמיח שיער על ראש קירח, והשנייה כי היא מנצחת באמצעות שיטת ניהול ההשקעות שלה את כל המתחרים? מה ימנע מאדם לספר בראיון עבודה כי שימש כסמנכ"ל בחברה שלא עבד בה כלל? אם זה טוב לנשיא, ראש ממשלה ושר, מדוע זה לא יכול להיות רלוונטי עבור כל אחד? ומה יישאר? מערכת המשפט? דיני ראיות? הרי גם אלו נמצאים תחת מתקפה מתמדת ודה־לגיטימציה, ובזמן האחרון נשמעים בבירור קולות הטוענים שאין ראיות, יש רק פוזיציות.

כל מי שעובד בארגון יודע שמצב שבו היועץ המשפטי ישר יותר מהמנכ"ל הוא נדיר, וכי סמנכ"ל כספים שלא יתיישר עם האופן שבו הבעלים מבין את הדו"חות הכספיים יוחלף בסופו של דבר במישהו שישתף פעולה עם המציאות שאותה רוצים לשדר. בסוף, מיישרים קו עם רוח המפקד. אם המנהיגות מדירה עצמה מעובדות כבסיס לדיון, זה עלול לחלחל בסופו של דבר לאחרון האזרחים.

גם באקדמיה מוטרדים מההשלכות של תהליכים אלה. פרופ' ווין ג'ורנל, מאוניברסיטת צפון קרוליינה, מהחוקרים המובילים בארצות הברית להיסטוריה ותקשורת, פרסם באביב 2017 ב־Social Studies Journal מאמר הסוקר בהרחבה את ההשפעות השליליות של העידן הנוכחי וטוען כי מה שנותר הוא ללמד אנשים בכלל וסטודנטים בפרט אוריינות תקשורתית. כלומר, כיצד לאבחן מקורות אמינים, ולבסס עמדות אחרי בדיקתן של עובדות. בתיאוריה זה יפה, אבל זה כמו לנסות ללמד ילד לא להקשיב למה שהוריו מספרים לו אלא ללכת ולבדוק את הדברים בעצמו.

ואולם, לא כולם פסימיים. לאנג היואנג, פרופסור באוניברסיטאות טאיוואן ומרילנד, כתב במאי 2017 מאמר בניוזלטר של האיגוד האמריקאי לשיווק שבו קרא "לא להאמין לפטאליסטים". עמדתו הבסיסית היא כי חברות ומנהיגים שלא ייצרו ערך לאורך זמן, ייפלו. לשיטתו, למרות העמדה הפופולרית כי העולם הדיגיטלי מזוהם, הרי שבסופו של דבר, חדשנות מבוססת מציאות היא שתנצח. נכון שבטווח הקצר לשקר יש רגליים, אך סופו לקרוס. היואנג מאמין כי עולם הנשען על טכנולוגיה הוא מבוסס מציאות, ובסופו של דבר תיווצר הבחנה בין זיוף למקור, ובין אמת לבדיה. בפרספקטיבה היסטורית, ייתכן שהמסר הזה נכון. בסופו של דבר, היינו רוצים להאמין שיש גבול ליכולת להמציא סיפור חסר בסיס. רק שלפעמים עובר זמן עד שהזיוף נחשף, ולאנשים ולארגונים ששילמו מחיר עד שתגיע תקופת הפוסט־פוסט – זה עלול להיות מאוחר מדי.

ד"ר איתי שילוני הוא מייסד ומנכ"ל ,S2R חברה לייעוץ ארגוני־אסטרטגי ומרצה–עמית בביה"ס אריסון למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#