אין כלכלה, יש רק כלכלה פוליטית - מגזין TheMarker - TheMarker

 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שווי שוק

אין כלכלה, יש רק כלכלה פוליטית

בעשורים האחרונים הצליחו היזמים והמיליארדרים של הטכנולוגיה והאינטרנט לשלב את ההתעשרות האדירה שלהם והרעיונות הליברטריאנים עם הערכה ולפעמים הערצה של הציבור. אני מעריך שהעידן הזה נגמר

2תגובות
פיטר תיל. זעם שהתבשל במשך יותר משמונה שנים
בלומברג

לכאורה פיטר תיל הוא דמות חריגה בסיליקון ואלי; המיליארדר שהקים והשקיע בשלוש מחברות ההייטק המצליחות בארצות הברית התייצב ערב הבחירות מאחורי דונלד טראמפ; הוא לא רק רשם צ׳קים אלא גם תמך אידאולוגית בטראמפ בנקודת זמן שבה חלק גדול מהממסד העסקי נזהר ממנו. אין הרבה מנכ״לים ומיליארדרים רפובליקאים בקליפורניה ויש עוד פחות תומכים של טראמפ.

אבל במובנים מסוימים תיל הוא דווקא הדמות שמאפיינת את רוח התקופה בקרב הטייקונים והבוסים של הטכנולוגיה בארצות הברית. רובם לא מכנים את עצמם ליברטריאנים, כמו שתיל עושה, אבל הם שותפים לת'יל בבוז שהם מפגינים כלפי הממשלה ומוסדותיה.

מה שמחבר את תיל לרבים מהבוסים בסיליקון ואלי היא הדרך שבה הם רואים את הרעיון של תחרות, ושל ביזור מוקדי כוח. בספרו ״מאפס לאחד״ שפרסם לפני שלוש שנים הסביר תיל מדוע השאיפה למונופוליזציה של השוק אינה רק היעד של כל יזם וכל קפיטליסט אלא גם יעד שהחברה צריכה לעודד; תחרות, מאמינים רבים מאנשי העמק גורמת לפעילות מיותרת שלא מקדמת את היעילות ואת המדע – את אלה יודעים לעשות טוב יותר המונופולים או אלה שמתקרבים להיות מונופולים כמו פייסבוק, גוגל, אפל ואמזון.

הבוז לממשלה והחיבה למונופולים ענקיים מתאימים לנרטיב של עמק הסיליקון כמקום שבו נמצאים האנשים שצריך כמה שפחות להפריע להם; תנו לכוחות השוק לעבוד, תפחיתו את הרגולציה, תקטינו את המסים – והאנשים הנהדרים בעמק ההייטק והאינטרנט ייצרו מקומות עבודה, מדע וטכנולוגיה שיידחפו את כולנו קדימה. אם מפרקים מהאידאולוגיה של אנשי הוואלי את העמדות הליברליות בנושאי דת, מגדר, גזע והגירה – הם דומים לשמרנים: כמה שפחות ממשלה, כמה שפחות רגולציה, כמה שפחות מסים.

בעשורים האחרונים הצליחו היזמים והמיליארדרים של הטכנולוגיה והאינטרנט לשלב את ההתעשרות האדירה שלהם והרעיונות הליברטריאנים עם הערכה ולפעמים הערצה של הציבור. הם גם עשירים, הם גם שונאים את הממשלה והם גם מקדמים ותורמים לכלכלה, למדע ולרווחה.

אני מעריך שהעידן הזה נגמר. אפקט הרשת שהביא את חמש חברות האינטרנט והמחשוב בעולם לשווי של יותר מ־2 טריליון דולר, והמהירות שבה עוד ועוד ערך מתנזק לכיסים שלהן, ינפצו את ההילה שלהן ויחשפו שהתמריצים המניעים אותן והתרבות בתוך ההנהלות שלהן לא שונה ממוקדי כוח כלכלי אחרים שידענו לאורך ההיסטוריה.

הלחץ הציבורי והפוליטי הגובר לרסן את חברות האינטרנט הענקיות, לפרק אותן או להכביד עליהן ברגולציה יבליט ויחזק שני רעיונות ישנים שרבים בעולמן של חברות הענק כפרו בהם לאורך עשורים: כלכלה לא יכולה להיות חופשית מפוליטיקה, ואם ניתן לכוחות השוק לפעול לבדם – סיכוי קלוש שנקבל את התוצאות הטובות ביותר.

הכשל העיקרי ברעיון הליברטריאני של שוק חופשי לחלוטין עם מינימום מעורבות ממשלתית היא ההתעלמות מכך שכל השווקים יושבים על אדנים של חוקי משחק שנקבעים בזירה הפוליטית. הפלא הטכנולוגי שקוראים לו פייסבוק כנראה לא היה בא לעולם אלמלא בשנת 2006 עבר בקונגרס חוק הידוע בכינוי CDA 230 שקובע שמפעילי רשתות תקשורת כמו ספקי אינטרנט או רשתות חברתיות מוגנים מפני תביעות הקשורות לתכנים שעולים על הרשתות שלהם. אם אפשר היה לתבוע את פייסבוק על התכנים שמופיעים אצלה – היא מעולם לא היתה מגיעה לגודלה הנוכחי.

כשל נוסף ברעיונות הנפלאים על שוק חופשי לחלוטין הוא שהתחרות היא תוצר טבעי של כוחות השוק, והריבון אינו צריך להתערב כדי לוודא שהיא תתקיים. את התוצאות אנחנו רואים בשטח: כוחות השוק יצרו שלוש או ארבע מפלצות ענקיות עם כוח פוליטי וכלכלי חסר תקדים בעיקר משום שהממשלה והמחוקקים לא התעוררו כדי להתערב, ולא דאגו לרסן את כוחן או לאפשר למתחרים חדשים לקום.

הכשל השלישי הוא המחשבה שהמערכת הקפיטליסטית תמשיך להיות לגיטימית גם כאשר היא יוצרת פערים אדירים בחברה, ושחלק גדול מהציבור לא שותף לתועלות שהיא מייצרת. הבחירה בדונלד טראמפ היא כנראה הרגע שבו התפיסה הזאת מתחילה לחלחל עמוק יותר למקבלי ההחלטות ולאליטות.

למאבק הציבורי שמתחיל בימים אלה לרסן את כוחן של ענקיות הטכנולוגיה תהיה השפעה לא רק על סיליקון ואלי ועל עולם הטכנולוגיה; הוא גם ייאלץ את כל הפוליטיקאים, אנשי העסקים ומתכנני המדיניות הכלכלית להודות ברעיון הישן והברור מאליו: אין דבר כזה ״כלכלה״ שאינה פוליטית. הכלכלה היא פוליטית ולמאזני הכוחות הפוליטיים והכלכליים יש השפעה אדירה על התוצאות בכל השווקים: מי מרוויח, מי מפסיד, מי משגשג ומי נובל.

המאבק נגד ענקיות האינטרנט יהפוך במהרה למאבק בכל מוקדי הכוח הכלכליים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם