האאוטסיידר - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הטייקונים

האאוטסיידר

כמו אנשי עסקים אחרים, גם מוטי זיסר המנוח לווה כסף רב למימון מיזמיו העסקיים, וגלגל את חובותיו שוב ושוב. בניגוד לאנשי עסקים אחרים, הבנקים לא עשו לו הנחות ואף עיקלו את ביתו. עד מותו בקיץ שעבר, זיסר האמין שהסיבה לכך פשוטה: הוא לא היה הבעלים של כלי תקשורת

תגובות

ייתכן שאת השיעור הכי חשוב שלו בעסקים קיבל מוטי זיסר המנוח באמצע שנות ה־80, בדרום אפריקה. באותן שנים הוא יזם והקים בתי מלון ומבני מגורים בארץ הדרומית. חודש לפני סיום בניית אחד המלונות, לימד אותו יזם המלונות וה"גורו" שלו לעסקים, סול קירשנר, לקח שלא שכח לעולם: בעסקים אסור לחשוב כמו בחור ישיבה. "עסקים זה דבר פשוט – הם בנויים על צרכים של אנשים, ואם אתה נותן להם את זה, אז אתה מצליח", אמר קירשנר לזיסר. אנשים באים למלון בשביל שלושה דברים: אוכל, שתייה ומין, הסביר, והם צריכים לקבל או לחשוב שהם מקבלים את זה בכל רגע.

את השיעור הזה למד זיסר בעודו יושב בלובי של אותו מלון, צופה אל הבריכה שאותה נאלץ להעביר לקדמת המלון לבקשת קירשנר ("אנשים רוצים לראות חתיכות בביקיני"). ייתכן כי באותו רגע של נחת ראה בעיני רוחו את המסלול המהיר שלו לעסקים, שהתחיל אי שם בגבעות השומרון. מה שהוא לא יכול היה עדיין לראות הוא את העתיד רווי ענני הסערה.

זיסר לא נולד אל עושר ומשפחתו לא היתה חלק מאצולת הממון. את אלה הוא היה צריך לרכוש לבד כבר עם תחילת מסלולו העסקי, ביחד עם קשירת הקשרים הפוליטיים והעסקים עם בעלי הון יהודים מהעולם. הוא נולד בשם מרדכי קלמן זיסר ב־1955 בשכונת התקווה בתל אביב, להורים חרדים ניצולי שואה. כשהיה כבן שנתיים עברה המשפחה לבני ברק, שם התחנך במוסדות החרדיים. זיסר שירת בצה"ל כקצין שריון, למד כלכלה לתואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן ועבד כמורה בבית ספר תיכון בגבעת שמואל. הוא התחתן עם ברכה לבית גור, נכדתו של מייסד העיר בני ברק.

דן קינן

דרכו העסקית החלה ב־1980, כשהיה בן 25. זיסר זיהה את ההזדמנויות העסקיות הגלומות במצוקת הדיור של המגזר החרדי, והקים עם שני חסידי גור – בן דודו פנחס ארנרייך והמיליונר היהודי זלמן מרגוליס – את חברת "כוכב השומרון". ביחד הם הצליחו לשכנע את דוד לוי ואריק שרון להקים את ההתנחלות החרדית עמנואל בשומרון. כשהחברה קרסה חמש שנים אחר כך, זיסר עלה על הרדאר של רשות המסים ונאלץ לשלם כופר של 150 אלף שקל על רווחים שלא דווחו. במקביל הוא הקים את חברת "מרכזי שליטה", עימה פנה לדרך עצמאית בתחום ייזום הנדל"ן, ונכנס כשותף בחברת בנייה ותשתיות בדרום אפריקה, שם גיבש את משנתו העסקית שהתבססה על מינוף גבוה וקשרים פוליטיים לצורך קידום עסקיו.

לאחר ששב ארצה ב־1988, עם עשרות מיליוני דולרים, חבר זיסר לאנשי עסקים מקומיים והחל לחדש את קשריו עם שרון, אהוד אולמרט ובכירים נוספים בליכוד ובמפלגות הדתיות, כדי להמשיך את עלייתו לצמרת: הוא הקים את פרויקט סי אנד סאן בתל־אביב, את המרינה באשקלון (עם משפחת עופר), וזכה במכרז להקמת המרינה בהרצליה. זכייה זו עמדה במרכז חקירה, לאחר שהתעורר החשד שהמכרז נתפר למענו על ידי ראש עיריית הרצליה אז, אלי לנדאו, שהיה מכרו של זיסר. זיסר זוכה מההאשמות. בתחילת העשור הקודם שב לפעול באזור הרצליה והקים את קניון ארנה בהשקעה של כ־150 מיליון דולר. לאחר כמה שנים מכר את הקניון לג'קי בן זקן ואברהם נניקשווילי, ברווח של מאות מיליוני שקלים.

ב־1996 ניסה זיסר לרכוש את חברת אפריקה ישראל ביחד עם איתן ורטהיימר. הם רכשו יחד 20% ממניות החברה ולאחר כמה חודשים מכרו אותן ורשמו רווח של כ־50 מיליון דולר. במקום את אפריקה ישראל הוא רכש את אלביט הדמיה וסגנטק – אותן רצה, בין היתר, בגלל קופות המזומנים המלאות שלהן. בעזרתן, זיסר – אאוטסיידר עסקי שעלה לגדולה – שלט על מגוון חברות בשוק הישראלי ונכנס לרשימת הטייקונים שכיוונה את המשק לצורכיה.

זיסר לא הסתפק בעסקים המקומיים ופנה לחפש הזדמנויות חדשות באירופה, בתחום הקניונים – מה שיאפיין את עיקר עסקיו עד קריסתו. בתחום הזה פעל על פי רוח השיעור שלמד מקירשנר: עסקים זה דבר פשוט – הם צריכים לענות על הצרכים של האנשים. בהתאם לכך, ובעזרת לא מעט קשרים פוליטיים ועסקיים, הוא ביקש להעתיק את תרבות הצריכה האמריקאית אל מזרח אירופה, ולהקים בה מרכזי סחר שבהם קונים יבואו אל החללים המפוארים ויקנו כל דבר המשדר תחושה של עושר.

את הקניון הראשון, דונה פלאזה, הקים בבודפשט בשיתוף עם איש העסקים יולי עופר. הקניון היה הצלחה, וזיסר, שהרגיש שההימור שלו עלה יפה, פנה לרשת את כל מזרח אירופה בקניונים בקצב מהיר, כדי לא להשאיר מקום לתחרות. בשיא הצלחתו היו בבעלותו עשרות קניונים בהונגריה, בפולין ובצ'כיה, וכן מלונות ונכסים מניבים אחרים בכל היבשת. ב־2006 הנפיק את חברת הנדל"ן האירופית שלו, פלאזה סנטרס, בבורסת לונדון, לפי שווי של מיליארד דולר. לאחר מכן ניסה להעתיק גם להודו את המודל העסקי שלו, שאותו ניסח בראיון ל־TheMarker ב־2006 כניצול הזדמנויות בשווקים בעלי "ריבית גבוהה, רגולציה כבדה ומחסור במשקיעים זרים" – כמובן, מבלי להזכיר גורם משמעותי נוסף, בדמות הקשרים שטווה עם פוליטיקאים מקומיים שפתחו את הדלתות הנכונות.

לא כולם חשבו אז שזיסר פועל בכיוון הנכון. ב־2003 העלה בנק הפועלים חשש שזיסר לא יחזיר את חובותיו, שהחלו בהלוואה של כ־150 מיליון שקל לרכישת אלביט הדמיה מאי.די.בי ב־1999, ותפחו עם השנים לחוב של כמיליארד שקל. לאור חשש זה החל הבנק לצמצם את האשראי שהוענק לזיסר, ואילו הוא הנזיל בתגובה חלק מנכסיו, וקיבל אוויר לנשימה לעוד כמה שנים תוך כדי גלגול החובות שלו, מה שעזר לו לעבור את המשבר ב־2008 במצב טוב יחסית.

 

בוחן מציאות

למרות זאת, ההשפעות ארוכות הטווח של המשבר לא פסחו על עסקי הנדל"ן של זיסר במזרח אירופה ובהודו, והוא נאלץ ללמוד שיעור נוסף בעסקים – גם אם עסקים זה דבר פשוט ומינוף זה דבר נהדר, קשרים אישיים הם הפכפכים ולעתים עשוים להסתיים במפח נפש. ב־2011 נקלעו עסקיו לסחרור, עד כדי כך שהאג"ח שלו הידרדרו מהר מאוד לרמת זבל, ושווייה של אלביט הדמיה ירד לשווי של פחות מ־%5 מערכה ב־2007 (225 מיליון לעומת יותר מ־5 מיליארד). זיסר, שחשב שגם הפעם יצליח לצלוח את המשבר תוך כדי המשך גלגול החוב, כפי שעשה ב־2008, לא פירש נכונה את המציאות החדשה ואת הנחישות של הנושים לקבל את כספם, ומצא את עצמו עם דרישה לתשלום חובות של יותר מ־3 מיליארד שקל בחברות הפרטיות והציבוריות.

יותר מכל, זיסר הופתע לגלות את הכתף הקרה שהפנה לו בנק הפועלים, בראשות המנכ"ל אז, ציון קינן, ומנהל החטיבה העסקית שמעון גל, שהחליטו לא לוותר יותר לזיסר. בין ראשי הבנק לבין זיסר פרץ אז סכסוך אישי מתוקשר. זיסר היה בטוח שהיחס אליו השתנה מאחר שהוא לא החזיק בידיו כלי תקשורת שישמש מנוף על הבנק (ב־2005, כשנערך המכרז המחודש לשידור בערוץ 2, היה זיסר בין בעלי קבוצת התקשורת "כאן", שהפסידה במכרז) וגם כי הוא לא נחשב חלק מהקליקה העסקית שנציגיה השתלטו על הבנק ושהחליפה את ההנהלה הישנה – קליקה שלא היתה מוכנה להמשיך ולגלגל את חובותיו.

זיסר האמין אז שהבנק מתנכל לו אישית ומנסה לדחוק אותו החוצה בטענה שהוא סתם טייקון עם אגו נפוח, אאוטסיידר שנכנס להם בין הרגליים ומפריע להם לנהל את המדינה. בבנק טענו כי הסיבה לצעדים נגד זיסר נעוצה באי רצונו של הבנק לראות את חובותיו של זיסר ממשיכים לפגוע במאזן. ב־2012, החובות שהצטברו וההפסדים המצטברים של הקרקעות שלו באירופה ובהודו הובילו את הצדדים לגיבוש הסדר חוב בהיקף של 850 מיליון שקל תמורת 2.5% ממניות אלביט הדמיה.

באותה שנה התברר שגם החברה הפרטית של זיסר, אירופה ישראל, חייבת כמיליארד שקל לבנק, בנוסף לחובות של אלביט הדמיה. הפעם בחר הבנק להשתלט על החברות של זיסר ולדחוק אותו החוצה – מהלך שחיזק את דעתו של זיסר שהוא מוקצה באופן מיוחד. הנפילה הושלמה כשבנק לאומי השתלט על אחוזתו המפוארת בפתח תקוה, כדי לכסות חוב פרטי של כ־20 מיליון שקל של זיסר לבנק, שמימן את המשכנתה על הבית.

ב־2014 נערכה תספורת לחוב של אלביט הדמיה, שכללה מחיקה של 1.8 מיליארד שקל מהחוב תמורת העברת 95% ממניות החברה לבעלי האג"ח. זיסר, שכבר הוקע מעל כל במה, הגיע לשפל המדרגה העסקית תוך שהוא מאבד את השליטה בחברה.

לאחר מערכה זו, היה נדמה שזיסר מבקש לנקום בבנק הפועלים ובבכיריו, ובעיקר בשמעון גל, כשהעיד במשטרה בפרשת המין בבנק הפועלים. בפרשה זו הואשם גל בניהול מערכת יחסים עם עובדת שהיתה כפופה לו. הפרשה התפוצצה כשב־2014 נאלץ גל במפתיע לעזוב את הבנק, שהחל לחקור את הפרשה. במהלך החקירה התברר שקלטת שבה מודה סגנו של גל בבנק על העניין, הוקלטה על ידי חוקרים פרטיים שנשלחו ומומנו על ידי זיסר, כחלק מניסיונו להוכיח שהבנק מנע ממנו הסדר חוב טוב יותר משיקולים לא ענייניים.

במשך שנים רבות חי זיסר בצל מחלת הסרטן, שבה חלה בפעם הראשונה ב־1993. רופאיו אז לא נתנו לאיש העסקים העולה הרבה זמן לחיות. אך הוא התגבר על המחלה פעמיים. הוא החל בפעילות פילנתרופית, ויחד עם רעייתו, ד"ר ברכה זיסר, הקים בפתח תקוה את בית ההחלמה לילדים ונוער חולי סרטן "אורנית", וייסד בנק למח עצם. גם שתיים מהחברות שהשתייכו לקבוצת האחזקות שלו עסקו במציאת תרופות לסרטן. ב־2014 חלה זיסר בפעם השלישית, וביוני 2016 הלך לעולמו. עד יום מותו וגם לאחר מכן, לא הניח בנק הפועלים לחובו לחמוק – והוא עדיין פועל לגבות אותו מילדיו, שותפיו ואשתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#