התיאבון נשאר - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הטייקונים

התיאבון נשאר

צדיק בינו עשה את כל הדרך מלמטה אל המועדון המצומצם של המשפחות ששלטו בכלכלת ישראל. את נוסחת הכוח: בנק–ערוץ תקשורת–חברה גדולה, הוא שכלל בכישרון רב

תגובות

כמעט 20 שנה נמנה צדיק בינו עם בעלי השליטה בחברת הדלק הגדולה בישראל, פז. ואז, במארס האחרון, הוא מכר חבילת מניות וכך חדל להיחשב בעל עניין בחברה.

בינו, 72, הוא מהסינדרלות של עולם העסקים הישראלי. בגיל שבע עלה עם משפחתו מעיראק לישראל. את הקריירה העסקית שלו החל כפקיד בבנק הפועלים – ומשם טיפס במהירות לקומות העליונות של הבנקאות הישראלית: ב־1980, כשהיה בן 36 בלבד, מונה למנכ"ל הבינלאומי. בינו היה אחד הבנקאים היחידים שלא התפתו לוויסות מניות הבנקים, שהתפוצץ בקול רעש גדול ב־1983, ומשם המשיך לניהול בנק לאומי.

'קובי קלמנוביץ

בסוף שנות ה־80 יצר בינו שותפות עם איל ההון היהודי־אוסטרלי ג'ק ליברמן, ועבר ממעמד של מנהל בכיר אך שכיר לבעל הון מהמצליחים, הגדולים והמשפיעים בישראל.

שיתוף הפעולה הגדול הראשון שלהם היה בשנים 1988־1989 עם רכישת מניות פז מהמדינה (75%) ומגד זאבי (25%). לאחר הרכישה, בינו וליברמן הסתבכו עם השקעה בפז של קבוצת משקיעים פולנים שפעלו באמצעות חברה בשם ארט־בי. בעקבות חשדות בנוגע למעורבות הקבוצה הפולנית בפלילים, עיכב שר האוצר את אישורו לעסקה וליברמן־בינו פעלו להחזיר את המניות מהקבוצה הפולנית תמורת 75 מיליון דולר, כפי שהצהיר בינו בפני המפרק.

הפרשה הזו הולידה בוררות ארוכת שנים בין ליברמן־בינו לבין המפרק של ארט־בי, שטען כי השניים הסתירו תשלום נוסף של כ־17 מיליון דולר ששולמו לידי הקבוצה הפולנית תמורת ההסכמה לבטל את עסקת רכישת המניות של פז. חקירת משטרה סביב הפרשה נסגרה בעקבות מותו של מפרק ארט־בי בשנת 1999. בדצמבר 2010 אישר בית המשפט העליון את פסק הבורר לפיו קבוצת ליברמן הסתירה מידע מהותי מהקבוצה הפולנית, והעביר את הטיפול לגבי גובה התשלומים לארט־בי לבורר אחר.

במשך השנים רכש בינו בהדרגה עוד ועוד מניות של ליברמן בפז, עד שהפך לשותף הגדול בשליטה בה. ב־2006 הוביל את פז לעסקה הגדולה בתולדותיה, כשרכשה את בתי הזיקוק אשדוד, שפוצלו מבתי הזיקוק בחיפה, תמורת 3.5 מיליארד שקל. במרוץ על רכישת בתי הזיקוק אשדוד, גברו בינו ופז על יצחק תשובה ודלק.

כשמשפחת ספרא החליטה לצאת מהשקעתה בבנק הבינלאומי הראשון, בינו ויורשי ליברמן זיהו הזדמנות – ומימשו אותה: ב־2003 הם קנו מהם את השליטה (52%) בפיבי, החברה האם של הבינלאומי, תמורת 90 מיליון דולר. כיום, מחצית ממניות פיבי שוות כמעט 400 מיליון דולר – לא כולל הדיווידנדים ששילמה מאז. עם השנים הרחיב בינו את עסקי הבינלאומי, בין היתר על ידי רכישת בנק אוצר החייל, יובנק ובנק מסד.

במקביל, ביצע בינו שתי השקעות בענף המדיה – הוא היה שותף בחברת הפרסום קשר־בראל, שלימים נהפכה למקאן־אריקסון, ובזכיינית ערוץ 2 "רשת", וכן ביצע השקעות בתעשייה ונדל"ן. כל ההשקעות האלה הכניסו אותו למועדון המצומצם ובעל ההשפעה של משפחות ששלטו בכלכלת ישראל באמצעות שילוב של אחזקות שיש ביניהן סינרגיה של כוח. במקרה של בינו: בנק, ערוץ תקשורת וחברה ריאלית גדולה, פז.

ב־2006 ויתר בינו על אחזקת התקשורת כשמכר את מניותיו ב"רשת" לאודי אנג'ל, נציג של משפחת עופר, אבל נשאר עם הבינלאומי ופז.

בינו היה יכול להמשיך ולהחזיק בשתי החברות האלה במשך שנים, אלא שוועדת הריכוזיות ואחריה חוק הריכוזיות מנעו זאת על ידי הטלת איסור על החזקה בתאגיד ריאלי ובתאגיד פיננסי באותה העת.

מה למכור – את הבינלאומי או את פז? התשובה לשאלה הזו אינה טריוויאלית, אבל בינו ויורשי ליברמן בחרו למכור את פז. מסע המכירות החל עם מכירת חבילות מניות בבורסה תוך כדי חיפוש משקיעים שירכשו את השליטה בחברה במלואה. במאי 2014 בינו ניהל מגעים עם שלוש קבוצות של משקיעים, בהם ישראלים וזרים. ואולם שנתיים לאחר מכן, אחרי שהמגעים לא הבשילו, החליט להמשיך למכור מניות בבורסה. במשך ארבע שנים, עד מארס 2017, הוא מכר מניות פז בסכום כולל של 2.4 מיליארד שקל וירד לפחות מ־5%, ובזאת השלים את חובותיו להוראות חוק הריכוזיות.

בניגוד לחברים אחרים במועדון הטייקונים, בינו לא מרבה להתבטא, בוודאי לא להתלהם, וגם לא מנסה לשאת חן. את עיקר עסקיו הוא עושה מאחורי מסך כבד של חשאיות. לא רואים אותו מוקף באנשי יחסי ציבור, בפתיחות של גלריות או בהילולות של חצרות רבנים. הוא לא עשה הסדרי חוב ולא תספורות, ומעולם לא החזיק בבעלותו מטוס פרטי. הסכומים האדירים שזרמו אליו ממכירת מניות פז הפכו אותו לאחד מאנשי העסקים שאין מעליהם עננת אשראי, שרוב הזמן עוזרת להם לגלגל עסקים אבל לעתים קוברת אותם ואת מי שהאמינו בהם.

אבל בינו אינו תמים. אין זה מקרה שהוא הגיע לאן שהגיע: השילוב של מדיה, עסקים ריאליים ובנק היה כרטיס בטוח למועדון. ולכן זה גם לא מקרה שהוא אחד מאלה שחוק הריכוזיות השפיעו עליהם.

המכירה של פז בוודאי מקטינה את השפעתו, אבל כמי ששולט בבנק שמספק אשראי לעסקים ולאנשי עסקים רבים, יש לו יתרונות שפז לא היתה יכולה לתת: לא רק מבט מבפנים על עולם העסקים הישראלי, אלא גם את היכולת לקבוע גורלות. וככזה, יש רבים שמשחרים לפתחו ומשתדלים לא להרגיז אותו.

בגיל 72, בינו לא נראה כמי שאצה לו הדרך לפרוש. אמנם בנו גיל שולב בעסקיו כבר לפני כמה שנים, אבל לבינו האב יש עדיין מרץ – וכמובן ניסיון. עם הבינלאומי כאחזקתו המשמעותית היחידה, נראה שלבינו יהיה חשוב עוד יותר שהבנק לא יפסיד רווחים ונתחי שוק לתחרות או לשינויים רגולטוריים שעשויים לקדם תחרות. הוא יעדיף להתרחב ולקנות עוד פעילויות פיננסיות במקום להתכווץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#