הטריק העלוב של מחאת ההורים בפייסבוק - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אבא דיגיטלי

הטריק העלוב של מחאת ההורים בפייסבוק

מי שמתנהג כאילו שלום הבית שלו תלוי בסלולרי קצת עושה לעצמו הנחות ■ דעה

3תגובות

בכל יום לקראת השעה 18:00, נכנסים שני עולמות למסלול התנגשות, מתקרבים זה לזה במהירות, נוגעים לא נוגעים וככל שהטווח ביניהם מתקצר, עולה רמת החיכוך ביניהם והניצוצות עפים לכל עבר. סופות אש וגופרית, תזוזות אלימות של לוחות טקטוניים וצונאמי של תגובות שעלול להותיר אחריו הריסות של בתים שלמים. מה בתים? בניינים שכונות... ערים שלמות! אבל שנייה לפני ששני העולמות הללו קורסים לתוך עצמם, הם מתרחקים שוב זה מזה והזוועה נמנעת.

העיתוי לחיכוך היומיומי הזה הוא לא מקרי: זה בדיוק הזמן שבו ההורים כבר נמצאים בגופם בבית, אבל בנפשם ובמוחם עדיין מחוברים לעבודה. מצד אחד, זו שעה לגיטימית לסגור קצוות אחרונים של עניינים שנותרו פתוחים מיום העבודה, אבל מצד שני, בבית, הילדים תובעים את תשומת הלב, וכך, בין הסעות לחוגים, קניות בסופר, טיגון חביתה והקפדה על הסדרי המקלחת, לבין ווטסאפים מהעבודה, מיילים, סמסים וכמובן שיחות טלפון – החיכוך בין שני העולמות מחמם את האווירה. לפעמים החום בינוני, אבל לעתים קרובות הלהבות מטפסות גבוה מדי וחורכות את שולי המחבת.

בשבועות האחרונים מתגלגלת ברשתות החברתיות יוזמה, שמבקשת להסיט באופן מלאכותי את אחד העולמות מהמסלול המעגלי שעליו הוא נע. "מצטרפים ליוזמה חברתית ויוצרים נורמה חדשה", נכתב בסטטוס ויראלי שהופץ לאחרונה בפייסבוק ובווטסאפ, "בין 18:00 ל־20:00 אימהות לא זמינות בטלפון וכן זמינות לילדים, לבית ולמשפחה. מאז שהתחלתי לסגור את הפלאפון בין שש לשמונה, החיים שלי השתנו. בהתחלה היה ממש קשה, האצבעות שלי רעדו וחשבתי רק עליו. די מהר התרגלתי והתחלתי להרגיש חירות אמיתית. איך מצטרפים? פשוט מכבים ומעבירים לחברים (לא בין שש לשמונה) כדי שתיווצר נורמה שכולם רגילים אליה, ויוצאות לחירות".

"אמהות לא זמינות"

היוזמה הזאת שעליה חתומות שלוש אימהות – מוריה שפירא, אם לחמישה ילדים, עטרה כהן, אם לארבעה, וצופיה גילבר, גם היא אם לארבעה – מטילה בעצם את האחריות על החיכוך בין המעגל המקצועי לבין חיי המשפחה על גורם אחד ויחיד: הסמארטפון. לפי התפישה שלהן, אם מוציאים את המכשיר הזה מהמשוואה – האיזון והשלווה יחזרו ליקום כולו. "חירות", הן קוראות לפרק הזמן ללא גישה לטלפון סלולרי; והתהליך שהן עברו כדי לקבל את ההחלטה מתואר על ידן כמצב נפשי בעייתי, התמכרותי – "האצבעות שלי רעדו", "התרגלתי והתחלתי להרגיש".

אלא שהגישה הזאת קצת צבועה ומתחסדת ומגלמת סוג של חוסר יכולת לקחת אחריות אישית. התנתקות מודעת ממכשיר הטלפון למשך שעתיים היא פעולה שרובנו מבצעים כמעט מדי יום – בזמן פגישות בעבודה, בבילוי בסרט או עם חברים, או כדי לסיים כל מטלה שדורשת ריכוז ותשומת לב בלי הסחות הדעת שמייצר המכשיר. ברוב המקרים הללו אנחנו בוחרים במודע את מי לסנן ולמי להגיב. ניטרול מוחלט של המכשיר למשך שעתיים הוא לא יותר מתגובה לא רצונית מוגזמת. הרי רוב הדמויות מהיקום המקצועי שלנו מודעות היטב לבעיות הסובייקטיביות של הורים לילדים בשעות הללו. סביר להניח שהבוס או הלקוחות הם בעצמם הורים, ואם הם לא – הם מספיק אינטליגנטיים להבין את הסיטואציה.

אבל לא רק בענייני העבודה: גם עם המעגלים החברתיים אין צורך לנתק מגע למשך שעתיים. די בטוח שהחברים מקבוצות הווטסאפ, העוקבים הנלהבים בפייסבוק ובאינסטגרם והסבים והסבתות בטלפון - יגלו הבנה אם תסננו אותם, או אם תכתבו בתגובה "נדבר אח"כ". אם כל ההורים ינתקו את הסלולרי - איך תקבלו תשובה על בעיה בשיעורי הבית, או אם צריך להביא מחר לבית הספר חוברת שפה? ואם חבר מהכתה מתארח אצלכם וההורים רוצים לדעת מתי לבוא לאסוף אותו? הרי בדיוק בשביל כל אלה המציאו את הטלפון.

תומר אפלבאום

מי שמתנהג כאילו שלום הבית שלו תלוי במכשיר הסלולרי, קצת עושה לעצמו הנחות במקרה הטוב וטומן את הראש בחול במקרה הרע. הרי המכשיר הוא לא יותר מתירוץ לחמוק מאחריות, להיתלות בו כדי להסיח את הדעת מהמטרד הזה שנקרא "18:00־20:00". הורים, מתוקף תפקידם כהורים בעולם המודרני, מחויבים לג'נגל בין עבודה לבית, בין עסקים להסעות לחוגים, בין ספקים לעזרה בשיעורי בית, או בין לקוחות לסתם שעה של כיף על השטיח בבית עם הילדים. הטריק של לכבות את הסמארטפון בזמן קבוע הוא די עלוב, כי הצד ההופכי שלו הוא התעלמות מהנעשה בעולם הבית – כשאתה נמצא בעולם העבודה. האם מישהי מהאמהות הללו חשבה ולו לרגע לכבות את הסמארטפון כל יום בין 12:00 ל־14:00, בתירוץ שזה "הזמן של העבודה"?

סמארטפון הוא לא הבעיה של של ההורים, אלא התירוץ שלהם ולכן, הנטייה להאשים אותו בכך שהוא פוגע בזמן האיכות עם הילדים והמשפחה היא מטופשת ומיותרת. כיבוי המכשיר בשעות הערב לא "משחרר" אף אחד מעבדות ולא יהפוך אף הורה לטוב יותר, או משקיען יותר. מי שנוטה לחמוק מהמחויבויות ימצא לעצמו מהר מאוד תירוץ אחר, או מטלה חשובה יותר כביכול. הסמארטפון נמצא ברשותנו כדי לעזור לנו לתקשר טוב יותר עם המעגלים שאליהם אנחנו משתייכים בחיים המודרניים והדיגיטליים – בתנאי שנשתמש בו בתבונה וננהל את החיים האישיים שלנו מתוך מחויבות אמיתית אליהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#