העיקר זה הרומנטיקה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
טור עורכת

העיקר זה הרומנטיקה

איך הצליחו נשים רבות כל כך להתברג אל רשימת העשירים בספרות? התשובה נמצאת במכנה המשותף של א.ל ג'יימס, נורה רוברטס, דניאל סטיל וג'וג'ו מויס

דירוגי "העשירים ביותר בעולם" מספקים מעט מאוד הפתעות בכל הנוגע לאי־שוויון בשכר בין המינים. גברים מככבים בראש רשימת העשירים בעסקים, בסרטים ובספורט. הפערים גדולים כל כך, עד שלאחרונה התבשרנו כי אילו לא היו מפרידים את רשימת בעלי השכר הגבוה ביותר בקולנוע לשחקנים ולשחקניות – היא היתה מורכבת מגברים בלבד. לכן, מפתיע לגלות שנשים תופסות כמעט מחצית מרשימת הסופרים המרוויחים ביותר בעולם (שש מתוך 13).

הרשימות האלה מספקות עוד כמה הפתעות. בארצות הברית ובישראל ענף המו"לות אמנם נשלט על ידי נשים (כ־80%) אך הגברים מפרסמים ומתפרסמים יותר – הם מוציאים יותר ספרים, מקבלים יותר סקירות בעיתונים הנבחרים וזוכים ביותר הכרה ופרסים. אם כך, איך הצליחו נשים רבות כל כך להתברג אל רשימת העשירים בספרות? התשובה נמצאת במכנה המשותף של ארבע נשים ברשימה – א.ל ג'יימס, נורה רוברטס, דניאל סטיל וג'וג'ו מויס: מחברות הרומנים הרומנטיים.

איי־פי

כתבת השער שלנו מתחקה אחר מגמות בתעשייה המשגשגת של הרומנים הרומנטיים – המגלגלת 1.5 מיליארד דולר בארצות הברית לבדה, ונהנית מצמיחה אדירה בחסות שוק הספרים הדיגיטליים. אלא שבניגוד להצלחה הפנומנלית בקרב הקוראים, הרומנים הרומנטיים סובלים ממוניטין ירודים, לצד התעלמות מצד האקדמיה ומדורי הספרות המובילים.

הגיליון שלפניכם מוקדש לכתיבה של נשים. הוא סוקר כמה מהספרים המעניינים ביותר שנכתבו באנגלית ובעברית בשנה החולפת, ומציע תמונה עכשווית של מה שמעסיק נשים בארץ ובעולם. אחד התחומים המרכזיים בחייהן של נשים, שהתרחב בעידן הרפואה המתקדמת, הוא פוריות – ונשים רבות מתייחסות להריון ולהורות כמטרה נשגבת שמקדשת את האמצעים. בישראל, במיוחד, נשים רבות כלל אינן מעלות על הדעת את הרעיון שלא יביאו לעולם ילד ויממשו את האימהות שלהן, בין השאר בסדרות אינסופיות של טיפולי פוריות שעליהם אמר פעם מוטה גור, אז שר הבריאות, ש"הם זולים יותר מעולה חדש". אבל לפעמים, זה פשוט לא יכול לקרות. הנתונים מדהימים: לאישה בת 35 יש סיכוי של 23% בלבד להיכנס להריון בעקבות הטיפולים. מגיל 44 ואילך הסיכוי הזה הוא כמעט אפסי – 1.8%. ובכל זאת, המדינה מממנת טיפולים כאלה עד גיל 45.

הסטטיסטיקה העגומה הזו לא עוצרת כמעט אף אחת. שרית מגן, שפרסמה השנה ספר על עולם ההפריות מזווית אישית ("ילד משלך", הוצאת כנרת זמורה־ביתן), מספרת לרותי לוי על הסחרחרה שנשים נכנסות אליה, עד לרמה שזכתה להגדרה הפסיכולוגית "פסיכוזת ההפריה החוץ־גופית". מגן מסבירה כי נשים מוכנות לסחור בבריאות שלהן, להחליף עבודה ובאופן כללי לשכוח כל דבר אחר – בדרך להריון המיוחל. לדבריה, הנשים חוששות שאם יפסיקו לנסות חייהן יקרסו והן לא יהוו חלק לגיטימי בחברה.

מתברר כי רוב הרופאים העוסקים בתחום לא רוצים לנפץ את האשליה ולהציג להן מידע על הסיכוי האמיתי שלהן להצליח בכך. חלוץ ההפריות המלאכותיות בישראל, פרופ' שלמה משיח, עונה בכנות לשאלה מדוע מחזירים לרחם עוברים שהסיכויים שלהם להיקלט אפסיים. "רופא הוא לא דון קישוט", אומר משיח, "למה שאני אהיה האיש הרע? אם אני אגיד לה שאני לא מחזיר, אז היא תלך למישהו אחר שכן יחזיר. אז מחזירים".

זווית אחרת של אמהות מוצגת בכתבה של עמרי זרחוביץ'. היא נוגעת למה שאמהות ישראליות מכירות היטב: מרגע לידת הבן, מתחילה הספירה לאחור – במודע או שלא במודע – ליום הגיוס שלו. ד"ר חני מן־שלוי מציעה פרשנות חתרנית ומעניינת לאופן שבו מתפתחת הגבריות הישראלית. בספרה ("מהאולטרסאונד עד לצבא", הוצאת רסלינג) היא כותבת שלאמהות יש שני תפקידים מרכזיים – לגדל את הבן תוך שמירה על בריאותו וחייו, אך גם לאפשר לו לפתח זהות אישית, גברית ונפרדת. במציאות, היא אומרת לנו, הצלחה במשימה אחת יכולה להכשיל את השנייה. אימהות שצריכות לבחור בין שתי המטלות מעדיפות לא פעם לשמור על הבן קרוב אליהן ובטוח, מאשר לטפח את תכונותיו הגבריות שבסופו של דבר יובילו אותו לבחירה במסלול קרבי בצבא.

את הגיליון מעטר פרויקט אופנה ספרותי. רותי טרבס מציעה פרשנות עכשווית לסגנון הלבוש שאפיין סופרות איקוניות כמו וירג'יניה וולף, סילביה פלאת' ואגתה כריסטי. העבר, נעים לגלות, לא איבד מקסמו האופנתי ושומר על רלוונטיות גם בעשור השני של המאה ה־21.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#