העלילה על דור ה–Y
מנהלים, הורים, הניחו לצעירים. הם לא יותר עצלנים ולא פחות נאמנים מכם, ויכולים ללמד אתכם כמה דברים על אמפתיה, אחריות סביבתית ומעורבות חברתית
קראו להם "דור המסכים", המילניאלז, ואצלנו הם מוכרים לרוב כבני דור ה־Y. בני 20־32 הצטרפו למעגל העבודה ותיאוריה חדשה נולדה: העובדים הצעירים הם שונים מכל מה שהכרנו עד היום; הם עובדים אחרת, מגיעים עם ציפיות שונות לגבי איזון בין חיים לעבודה, הם מפונקים, לא נאמנים ומדלגים במהירות בין עבודות. ירחוני הניהול היוקרתיים התמלאו בכתבות על אודות תורות ניהול מעודכנות, וספרים חדשים נתנו בבני הדור הצעיר סימנים. התוצאה היתה מפעל עצום של סדנאות מעודכנות למנהלים: מאות אלפי שעות הדרכה שהוקדשו כדי ללמד את בני דור ה־X, ילידי שנות ה־70 שכעת תופסים עמדות ניהול, כיצד להתייחס "אליהם", אל הצעירים. מנהלים בני 35־55 הוזהרו שלא להסתמך יותר על הניסיון האישי, וקיבלו חוברות הדרכה המפרטות את אופן התנהגותו של דור העובדים החדש, המלא בצעירים מפונקים, כפויי טובה, אגואיסטים ועצלנים. היזהרו! מלמלו במסדרונות המנהלים זה לזה. הם רק נראים דומים לנו, אך הם בעצם שונים בתכלית. העלילה הזו תפסה מהר מאוד, ומנהלי משאבי האנוש נתקפו פאניקה.
את הבהלה הזו מניעה המחשבה שאכן לפנינו דור אחר, המורכב מאנשים שדוגמתם לא ראינו עד כה. צעירים אלה, כך על פי התורה החדשה הנמסרת למנהלים, גדלו בסביבה עתירת טכנולוגיה, ובעיקר טכנולוגיות תקשורת, וזוהי הסיבה לכך שהתנהלותם בשוק העבודה כה שונה מזו שהורגלנו לראות בדורות הקודמים. האם ההנחה הזו מבוססת? המחשבה כאילו אדם משתנה בעקבות הטכנולוגיה מוכרת לנו מעבודותיהם של הוגים המשתייכים לזרם המכונה "דטרמניזם טכנולוגי", שבמרכזו הטענה כי כל קפיצות הדרך הגדולות בהיסטוריה האנושית הן תולדה של המצאות טכנולוגיות: המצאת הגלגל, המצאת אבק השריפה, הקיטור, מכונת הדפוס, הופעת הטלוויזיה וכך הלאה. כל טכנולוגיה חדשה והאופן שבו היא מעצבת את התודעה שלנו. אלא שכמו שקורה לא מעט פעמים, נלקח הרעיון כמה צעדים רחוק מדי, והובא לכדי אבסורד: הנה, בעקבות הזינוק החד בקצב התפתחות הטכנולוגיה, מואצים גם השינויים בבני האדם עצמם, ובכל 10־15 שנים נולד לו לפתע דור חדש של אנשים. כיצד קרה שבנקים, חברות ביטוח וארגוני ענק, השקיעו מיליונים בסדנאות ניהול כאלה?
מחקרים סותרים כל טענה שהיא ביחס להבדל בין הדורות. שנים עברו, נתונים הצטברו, וקשה להמשיך להתעלם מהעובדות. האם בני דור ה־Y הם עצלנים? מחקרם של קית זייבל ועמיתיו מאוניברסיטת ויין סטייט בארצות הברית, שפורסם ב־2010 בכתב העת Journal of Business and Psychology, מסכם ממצאים מ־77 מחקרים שונים שמצאו שאין כל הבדל בין הדורות בנוגע למוסר העבודה. מחקרים אחרים אף טוענים כי בני דור ה־Y תחרותיים יותר מבני הדורות הקודמים. מחקר של חברת הייעוץ CEB מ־2014 בחן לא פחות מ־90 עובדים אמריקאים ומצא שמבין הדורות, בני דור ה־Y הם התחרותיים ביותר. דו"ח של משרד העבודה האמריקאי מהשנה האחרונה מראה גם כי בניגוד לדעה הרווחת, הם אינם מדלגים בין עבודות יותר מכפי שעשו זאת בני דורות שקדמו להם, כשהיו בני גילם.
טענה עיקשת נוספת היא שבני דור ה־Y פחות מסופקים בעבודה. מחקרם של ד"ר ברנדה קווסקי ועמיתיה ממכון המחקר "קנקסה" בארצות הברית, בחן מידע שנאסף ממדגם של כ־115 אלף עובדים אמריקאים. המחקר מצא כי בהשוואה לדור ה־X ודור ה"בייבי בומרז" שקדם לו (בני 50 וקצת עד 70 וקצת), דור ה־Y מדווח על רמות גבוהות יותר של סיפוק כללי ממקום העבודה, סיפוק מהביטחון בעבודה, מהתפתחות הקריירה ומההתקדמות.
הטענה הגורפת ביותר כלפי דור ה־Y היא כי הם אינדיבידואליסטים המרוכזים בעצמם ופחות רתומים למערכת. אך האם באמת קשה להם לקבל מרות? ג'ניפר דיל ואלק לוונסון בחנו 25 אלף אנשים מ־22 מדינות, וקיבצו את ממצאיהם בספר "מה בני דור ה־Y רוצים ממקום העבודה" (2016). הם מצאו כי רוב ההכללות לגבי דור ה־Y כעובדים הן "במקרה הטוב לא עקביות, ובמקרה הרע – הרסניות". לדברי דיל ולוונסון, עקומת ההתנדבות של בני הדור הצעיר (והשתתפותם ביוזמות "מימון המונים") נמצאת בעלייה מתמדת, והם מגלים רגישות מיוחדת לסביבה. סקרים מקיפים גילו שבני דור ה־Y הם גם סובלניים יותר כלפי גזעים וקבוצות אתניות אחרות (National chamber foundation, 2012).
סקר מ־2015 מצא כי ברכישת רכב הכי חשוב ל"בייבי בומרז" שהרכב יוצר בארצות־הברית, בעוד שלבני דור ה־Y הכי חשוב "רכב שלא צורך כמעט דלק וידידותי לסביבה". סקר של נילסן מאותה שנה מצא כי 75% מבני דור ה־Y מוכנים לשלם יותר כסף עבור מוצרים שהם טובים לסביבה ולחברה.
ומה לגבי הטענה כי מדובר בדור צעיר ושטחי? סקר חדש של מכון המחקר Pew מצא כי בני דור ה־Y ביקרו בתכיפות גבוהה יותר בספריות ציבוריות בשנה האחרונה, בהשוואה לבני דור ה־X ודור ה"בייבי בומרז". ולא, זה לא כולל את זמן הספריות שלהם בלימודים. גם מנת המשכל האנושית הממוצעת (IQ), כפי שכבר הוכיח פרופ' ג'יימס פלין, עולה בהתמדה לאורך השנים.
אם כך, אולי צדק דוד בן־גוריון כשקבע כי הדור הצעיר עולה על כל קודמיו. המילניאלז משתייכים למעשה לדור מוכשר, ערני, אמפתי ומעורב בסביבה, שהוטחה בו כמעט כל האשמה אפשרית. הסיבה לכך היתה ונשארה אחת: דור מבוגר שמבוהל מפני כל שינוי. השינויים הטכנולוגיים חזקים מבעבר – ואיתם עולה כנראה עוד יותר גם החרדה. הסכנה היא שהצעירים האלה עוד יאמינו למה שמספרים להם על עצמם, וירגישו לא בנוח להיות מי שהם: בני־אדם, ואפילו די טובים ומוצלחים.
רוב העובדים שלי הם בני דור ה־Y. האם הם מקשה אחת? תמיד יש שיעור מסוים מתוכם שהוא רעב, יזמי, חרוץ ויצירתי, ולצדו גם שיעור לא קטן שהוא פחות מכל אלה. מעבר לכך, כדאי לזכור שהטכנולוגיה לא מעצבת רק את הצעירים אלא את כולנו. לא מזמן הוקדשו כותרות העיתונים לחגיגות העשור של לידת האייפון. "דור האייפון" קראו לילדים בני העשר שאותם צילמו לכתבות, ומיהרו לאפיין אותם. האם מעניינת מישהו העובדה כי מבוגרים מעל גיל 18 משתמשים יותר, ולא פחות, בטלפון נייד? דו"ח של המכון האמריקאי להתפתחות הילד בדק כ־1,800 הורים אמריקאים, ומצא כי משך זמן הבילוי של הורים מול מסכים דומה לזה של בני נוער. רוב המבוגרים, שבמסגרת עבודתם בוהים במחשב כל היום, יניחו אולי שהנתון של תשע שעות ביום מול מסכים הוא תוצאה של עבודתם. אלא שבממוצע, ההורים שנבדקו תרמו רק 1.5 שעות של זמן מסך לעבודתם. ובכלל, האם בני 40־50 ממשיכים לקרוא ספרים עבי כרס בעליית הגג לאור העששית, ורק הדור הצעיר משחק עם הנייד? כולנו כותבים אחד לשני "סבבה" בנייד, כפי שכולנו, אגב, מרוכזים בטיפוח האישי שלנו הרבה יותר מבעבר, כיאה לעידן הרפואה המותאמת אישית, העיצוב המותאם אישית והלמידה האישית.
יש הסבר פסיכולוגי מתבקש לשאלה מדוע התמכרנו כל כך לחלוקה לדורות. כבני־אדם אנחנו זקוקים מאוד לחלוקה ברורה, לארגון ולסדר. זה מעניק לנו תחושה של שליטה וביטחון. והנה, שברנו את הקירות ופתחנו את חללי העבודה, האינטרנט ביטל את ההבדלים הברורים בין העבודה לבית, הטכנולוגיה אפשרה לעסקים חדשים לצוץ ללא הבדל בין מומחים בעלי תארים לשחקנים חדשים לגמרי. נזקקנו להשליט מחדש סדר במציאות, ומה טוב יותר מחלוקה לקטגוריות שאנחנו כל כך אוהבים? נתנו בהם סימנים והרגשנו שוב בשליטה. היינו ונשארנו אנשים הזקוקים להגדרות וקטגוריות. אנשים החוששים מפני החדש והלא נודע.
אני מציע לבני כל הדורות לקום למעגל קבוצתי של חיבוק אנושי ומחזק. מי שצעיר יותר שיקרא לכולם לבוא, הוא בטוח יסמס יותר מהר את ההודעה.