עניים ובזבזנים? כמה כסף מוציאים העשירונים התחתונים על מוצרי מותרות - מגזין TheMarker - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מגזין TheMarker

עניים ובזבזנים? כמה כסף מוציאים העשירונים התחתונים על מוצרי מותרות

מחקר של דויטשה בנק טוען כי עניים נוהגים להקדיש חלק ניכר מהכנסתם למוצרים המוגדרים כמותרות. אולם כשבנקאים מגדירים מהם מוצרי מותרות נחשף גם הניתוק שלהם מהמציאות

37תגובות
רחוב ריג'נט בלונדון
בלומברג

עניים בעולם המערבי מתמודדים עם השלכות שונות של מצבם הכלכלי הרעוע – מקושי לממן טיפולים רפואיים, דרך שעות עבודה ארוכות בשכר נמוך ועד לסימפטומים נפשיים של חרדה פיננסית מיום המחר ודיכאון מהמצב בהווה. וכשהיכולת לשלם על מצרכי יסוד ושירותים חיוניים אינה מובנת מאליה, מוצרי מותרות נראים לעתים כמו כוכבים – הם קיימים, אפשר לראות אותם, אבל הם רחוקים כל כך מהישג יד.

ואולם, מחקר חדש שפירסם לאחרונה דויטשה בנק מציג ממצאים מפתיעים לגבי הקשר בין בעלי הכנסות נמוכות לבין מוצרי מותרות. המחקר, שאותו הוביל הכלכלן הבינלאומי הראשי של חטיבת ני״ע בענק הבנקאות הגרמני, טורסטן סלוק, מצא שארבעת העשירונים התחתונים בארה"ב מוציאים בממוצע 40% מההכנסה שלהם על מוצרים ושירותים המוגדרים מותרות. לשם השוואה, שני העשירונים העליונים מוציאים 65% מההכנסה שלהם על מוצרי מותרות, ובמעמד הביניים – בין העשירון החמישי לשביעי – מוציאים מחצית מההכנסה על מוצרי מותרות, כך לפי המחקר שבדק את הרגלי הרכישה של הצרכנים בארה"ב ב-1984-2014.

נתוני העוני בארה"ב הם מהקשים במערב: שיעור העוני גבוה מ־14% – כלומר, כמעט 45 מיליון איש – וההכנסה השנתית של ארבעת העשירונים התחתונים נעה בין 10,000 דולר בשנה בעשירון התחתון ל-30 אלף דולר בשנה בעשירון הרביעי. נשאלת השאלה, כיצד עשרות מיליוני אנשים, שבקושי מצליחים לגמור את החודש, מסוגלים להוציא כ-40% מהכנסתם על מותרות?

התשובה הראשונה שעולה בראש היא אשראי בנקאי, שבזכותו רבים מאזרחיה העניים של האומה העשירה בעולם יכלו לחיות ברמת חיים גבוהה מהכנסותיהם, ולגלגל הלאה את התשלומים, את ההלוואות, את המשכנתאות והריביות. המציאות הזאת נהפכה לסטנדרט במשך שנים רבות – אבל היא פחות או יותר נגמרה במשבר הפיננסי. בארה"ב של אחרי המשבר, הבנקים נהפכו להיות הרבה יותר קשוחים כלפי מעוטי יכולת, אחרי שהיו נדיבים אתם יותר מדי בשנים הטובות.

רבים מבעלי ההכנסות הנמוכות הם כיום מוגבלי אשראי ואף מסורבי אשראי. אף בנק לא מוכן לפתוח להם חשבון או להעניק להם הלוואה, מאחר שמצבם הפיננסי לא עומד בדרישות שנקבעו על ידי הרגולטור במטרה למנוע היווצרות של בועת אשראי, כפי שקרה בסוף העשור שעבר. וכשהבנק לא מספק את ההלוואה שתאפשר להחליף את הטלוויזיה, לקנות רכב חדש בליסינג או לצאת לחופשה בקריביים ב-18 תשלומים – העני הממוצע יתקשה לרכוש מוצרי מותרות.

בנוסף, מתברר שהמשבר הפיננסי שינה לא רק את ההוויה, אלא גם את התודעה. 87% מהאמריקאים סבורים שלא ראוי להיקלע לחובות אשראי בשל הוצאות על מוצרי מותרות, ו-86% רואים בחיוב חובות שנוצרו בשל תשלום על מוצרים ושירותים חיוניים כמו טיפול רפואי, תשלום שכר דירה ורכישת מוצרי יסוד – כך עולה מסקר שיפרסם לאחרונה אתר המיקרו־פיננסים נרד־וולט.

לוטו וסיגריות

אז אם גם הבנק וגם המצפון לא מאפשרים לאמריקאים עניים לרכוש מוצרי מותרות, איך אפשר להסביר את הנתון שפירסם דויטשה בנק? התשובה טמונה בהגדרה – מה נחשב מוצר מותרות? וכאן, לא בטוח שהבנקאים האמידים של הבנק הגרמני מחוברים למציאות היומיומית של מעוטי יכולת.

בלומברג

על פי המחקר, "מוצר או שירות מוגדרים כמותרות אם היקף הרכישה שלהם גדל ככל שההכנסה עולה". זה בהחלט נכון לגבי לא מעט דברים שאנשים מחשיבים מותרות – רכישת בשמים, קניית נעליים, מספר חופשות בשנה. אבל מתברר שזה נכון גם לגבי רכישת אוכל במקדונלד׳ס – רשת המזון המהיר שנהפכה לגדולה בעולם מאחר שגם האדם העני ביותר יכול להרשות לעצמו ארוחה משביעה במסעדות שלה. גם שימוש בתחבורה נכלל תחת הגדרת מותרות, כך שפועל פשוט שנוסע מדי בוקר 50 ק"מ למפעל בטנדר חבוט, מוציא יותר על תחבורה מאשר ברוקר בוול סטריט שגר בסוהו בלב מנהטן וצועד מדי בוקר כחצי שעה למקום העבודה שלו בבורסת ניו יורק.

התמיהה לגבי המתודולוגיה של המחקר מתחזקת כשבודקים מה מוגדר הוצאות חיוניות – הוצאות על עישון סיגריות, שבמקרים רבים דווקא פוחתות ככל שההכנסה עולה, וגם כרטיסי הימורים להגרלות כמו הלוטו, שעניים נוטים לרכוש יותר מעשירים, מסיבה שנדמה שאין צורך להסביר – עניים רוצים להיות עשירים, אז הם ממלאים לוטו. עשירים הם כבר עשירים.

כיצד אנליסטים וכלכלנים במוסד בנקאי מהגדולים והמכובדים בעולם מפרסמים מחקר שבו ההגדרה לגבי מותרות מתקשה לעמוד במבחן המציאות? לפי נתוני אתר הקריירה גלאסדור, אנליסט בדויטשה בנק משתכר בממוצע כמעט 60 אלף דולר בשנה, לא כולל בונוסים שמגיעים לאלפי דולרים – מה שממקם את האנליסטים שכתבו את המחקר בעשירון ההכנסות השמיני במונחים אמריקאיים. השכר של הכלכלן הבינלאומי הראשי, טורסטן סלוק, הוא יותר מכפול, כך שהוא משקיף על המתרחש בכלכלה ממרומי העשירון העליון. ספק אם מישהו מהאנשים האלה תהה בחייו הבוגרים אם הוא יוכל לשלם את שכר הדירה בחודש הבא.

ובעוד הבנקאים של דויטשה בנק נהנים מהכנסות גבוהות ושקט פיננסי בעשירונים העליונים, זה המקום להזכיר שהבנק שלהם עובר בשנה האחרונה משבר נזילות חמור, בעקבות קנס של 7.2 מיליארד דולר שחויב לשלם לממשלת ארה״ב. הקנס הזה הושת על הבנק בעקבות חלקו ביצירת המשבר הפיננסי, שכלל הטעיית משקיעים בהיקפים אדירים בתחום אג״ח משכנתאות. הקנס הוטל על מוסד בנקאי שכבר היה במצב רגיש: דויטשה בנק רשם הפסד עצום של 5.8 מיליארד דולר ב-2015, וספג ציון נכשל במבחן עמידות שערך הבנק הפדרלי לחטיבה האמריקאית שלו, כלומר שהוא לא יוכל לעמוד במשבר פיננסי גדול נוסף. הבנק בקושי עמד בקנס של מיליארדים. לקראת סוף 2016 התפרסמו דיווחים לפיהם פנו ראשי דויטשה בנק לממשלת גרמניה בבקשה לבחון אפשרות של חילוץ. שני הצדדים הכחישו את הדיווחים.

כשאדם עני נקלע למצוקה פיננסית בגלל חובות, מוסד כמו דויטשה בנק יכול פשוט לסגור לו את קווי האשראי - דווקא כשהוא זקוק להם יותר מאי פעם. כשבנק נקלע למצוקה פיננסית בגלל חובות, הוא תמיד יכול לפנות לממשלה שתחלץ אותו בכספי ציבור - כפי שהוכיחו הממשלות בארה״ב ובאיחוד האירופי, שחילצו בשנות המשבר מוסדות פיננסים בהיקפים של טריליוני דולרים. כך נוצר מצב שבו הבנק שנקלע למצוקה פונה לאותו אדם שבמצוקה כדי שיסייע לו. ברוח המחקר של דויטשה בנק, נשאלת השאלה אם כספי חילוץ במימון הציבור צריכים להיכלל תחת הגדרה של הוצאות חיוניות, או תחת קטגוריית מותרות. לאור הממצאים, ספק אם לכלכלנים של דויטשה בנק הפתרונים הנכונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם