כששתי תעשיות סודיות שמשרתות את העשירים נפגשות

חברות לניהול הון אישי מנסות להתייחס לציורים כאל נכסים ■ "קונים ושומרים. לא מתאהבים בציור"

בלומברג ביזנסוויק
קטיה קזקינה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עבודה של האמן ריד סייפר שהוצגה ביריד ארמורי שואו
עבודה של האמן ריד סייפר שהוצגה ביריד ארמורי שואוצילום: דן קינן

בכנס קטן שנערך בניו יורק באביב, נפגשו שתי תעשיות סודיות וצומחות שמשרתות את העשירים: שוק האמנות וענף ניהול ההון האישי (Family Office). היה זה חלק מתצוגת ארמורי, בזאר של אמנות בת זמננו שהשתרע על פני שני רציפים על גדות נהר ההדסון במשך חמישה ימים במארס. בפני המבקרים הוצגו מוצרים מגוונים, החל מקרנות להשקעה באמנות ועד נגזרים המבוססים על מחיריהן של יצירות אמנות. בסמוך הוצבה קוביית בטון ענקית שהוצעה למכירה ב־350 אלף דולר, כשהיא תלויה באוויר.

חברות לניהול הון אישי מטפלות בנכסיהם של אנשים שהונם גדול מכדי להפקידו בידי בנקאים פרטיים. בין 185 המשתתפים בכנס היו נציגי משרדו של המשקיע המיליארדר סטיבן כהן ובכיר העובד עבור משפחה של יורשי נפט אמריקאיים שיש להם 900 יצירות באוסף שלהם. "אמנות נמצאת על סדר היום של כל חברת ניהול הון אישי רצינית", אומר פיליפ הופמן, מנכ"ל פיין ארט גרופ הלונדונית, המייעצת ל־125 משפחות בעולם.

שוק האמנות הגלובלי הגדיל את שוויו פי שלושה ויותר מאז 2003. משרדי משפחות רבים מגלים שחלק גדל והולך מהמאזן שלהן נתפס על ידי אוספים שבעבר היו לא יותר מתחביב של המייסדים. "חייבים להפסיק להסתכל על התמונות היפות ולהתחיל להסתכל על המספרים", אומר וון סנבורן, שותף בדיי פיטני, משרד עורכי דין שעובד עם חברות כאלה. הוא אומר כי משרדים אלה מגייסים יועצי אמנות, אוצרים ועורכי דין המתמחים בעסקות אמנות.

יש יועצים שמשלבים את יצירות האמנות באסטרטגיית ההשקעות שלהם, אומר פיליפ אשלי קליין, מנהל תחום אמנות ארצות הברית ומימון בדלויט, שארגן את האירוע בארמורי. האמנות מוצגת כהשקעה שאין מתאם רב בינה לבין מניות ואג"ח. אפשר לקנות יצירות בחשאי ולאחסן אותן מחוץ למדינה. הלוואות שיצירות אמנות משמשות כערבון נגדן מאפשרות לשאוב כך מזומנים מנכס בלתי נזיל. "יש הזדמנות לתכנון סביב אמנות שאינן קיימות בסוגי נכסים אחרים", אומר דן דזמונד, בכיר בבלו ריידר גרופ במורגן סטנלי, המספקת שירותים פיננסיים לקהילת האמנות.

כל האמור לא הופך אמנות לקלף מנצח בתיק ההשקעות. השוק עמום ומורכב. דוגמה טרייה: דמיטרי ריבולובלב, מיליארדר רוסי, הוציא 2 מיליארד דולר על רכישת אמנות דרך הסוחר השווייצרי איב בוביה. הסכסוך המשפטי ביניהם נמצא כעת בשנתו השלישית. ריבולובלב טען כי בוביה, שפעל כסוכנו, גבה ממנו עמלות יתר של מיליארד דולר. בוביה אומר כי הוא שימש כמוכר ולא כמתווך. לאחרונה, נאמנויות שהוקמו על ידי החברה לניהול הון אישי של משפחת ריבולובלב מכרו ארבעה מהציורים האמורים בהפסד של 150 מיליון דולר.

"שוק האמנות רווי סכנות", אומר פבלו שוגרנסקי, מייסד מטא ארט, חברת ייעוץ בתחום האמנות שעובדת עם 12 משפחות עשירות. "חייבים לדעת איך לנווט בו". במשך שבע שנים שוגרנסקי הקים וניהל את אוסף האמנות של המיליארדר פול אלן, אחד ממייסדי מיקרוסופט. אלן קונה ומוכר יצירות אמנות באמצעות חברת ניהול ההון האישי שלו, וולקן.

הצוות של וולקן כולל 15 מומחים לאמנות. בנובמבר נמכר מהאוסף של אלן ציור של מטוס קרב שצייר גרהרד ריכטר ב־25.6 מיליון דולר במכירה פומבית, יותר מכפול ממחיר הקנייה ב־2007, שהיה 11.2 מיליון דולר.

"מטוס קרב", גרהרד ריכטר, 1963צילום: Gerhard Richter Düsenjäger

החברה של משפחת דאנקן בדנוור פועלת בהיקף קטן יותר. המייסד, איל הנפט ריי דאנקן, שהלך לעולמו ב־2015, החל לבנות את מה שייהפך לאוסף אמנות בשווי מיליוני דולרים בשנות ה־60, אומר ליאון ביילי, סמנכ"ל הכספים של החברה. האוסף הוא חלק מתיק השקעות שכולל יקבים בקליפורניה וחווה בקולורדו עם 800 ראשי ביזון. "עבור המייסד היתה זו השקעה משמעותית מבחינת אחוזים", אומר ביילי. "אבל זו גם היתה תשוקה שלו".

תחום האמנות עובר מידיהם של אספנים נלהבים לידי מנהלי כספים מקצועיים, שמתייחסים אליו יותר כאל השקעה קונבנציונלית. חברות ניהול הון אישי מסוימות חברו לדמויות מעולם האמנות כדי להשקיע באמנות דרך מכשירי השקעה דמויי קרנות. אוון בירד, בכיר בתחום שירותי האמנות ב־US טראסט, חטיבת ניהול העושר של בנק אוף אמריקה, אומר כי הוא מכיר יותר מ־12 קרנות שהוקמו על ידי משפחות שלהן אוספי אמנות בשווי של יותר מ־100 מיליון דולר. "קרן אמנות מעניקה לך כוח התמקחות מול בתי מכירות פומביות", הוא אומר. היא גם מעניקה יתרונות מיסוי וחוסכת בעלויות הרכישה.

קרן קולקטורס מקנזס סיטי רוכשת אמנות עכשווית עבור משקיעים שכל אחד מהם מקבל חלק ביצירה שהקרן מחזיקה בה. הקרן גובה עמלת ניהול שנתית של 1.5%־2% משווי הנכסים ו־20% מהרווחים. מנהל הקרן, סטיבן הליוול, פנה לחברות לניהול הון אישי אך לא הצליח לפתות רבות מהן. הן רוצות נתונים היסטוריים על יצירות אמנות, בדומה למידע שהן רגילות לקבל בנוגע להשקעות אחרות. "הנתונים מתחילים להתפתח דרך שלל מדדים, אך הם עדיין בשלב מוקדם", הוא אומר.

עבודה של ניק קייב שהוצגה ביריד ארמורי שואוצילום: אי־אף־פי

רוזל מק השלישי, נשיא מק אנד קו, המייעצת לתריסר חברות לניהול הון אישי, אומר כי משקיעים צריכים להתנתק מהרגש. "לקנות ולאחסן. לא להתאהב ביצירה". אך אפילו אנשים מעולם ההשקעות עשויים להתנגד לרעיון שאמנות היא לא יותר מנכס. "כמו בהשקעה, אספנות עוסקת בזיהוי תבניות. צריך לעשות בדיקת נאותות, להעריך שווי ולדעת מתי למכור", אמרה אן דיאס, נאמנה במוזיאון ויטני ולשעבר מנהלת קרן גידור שמנהלת עתה חברת ניהול הון אישי משלה, בכנס של דלויט. "אבל באיסוף אמנות יש ייעוד נוסף מעבר לרווח פיננסי".

השורה התחתונה: משרדים משפחתיים מגלים שחלק הולך וגדל מתיקי ההשקעות שלהם מורכב משווי יצירות אמנות שאספו מייסדיהם כתחביב מהצד.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker