האיש שראה את ברק אובמה בשעותיו הקשות ביותר - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

האיש שראה את ברק אובמה בשעותיו הקשות ביותר

כשפרופ' אלן קרוגר מונה להיות היועץ הכלכלי הראשי של אובמה, הנשיא לשעבר התמודד עם כלכלה בקריסה ועם שפל בתמיכה הציבורית בו; כיום, קרוגר מביט בסיפוק על הישגי אובמה, מתקשה למתוח עליו ביקורת, ומסביר למה טראמפ ניצח את הבחירות: "הוא ידע לזהות היטב איזה חזון הוא יכול להציע לאמריקה - גם אם החזון הזה מעוות"

12תגובות
בלומברג

פרופ' אלן קרוגר, מהכלכלנים הבולטים בארצות הברית, נקרא ב־2011 לעמוד בראש צוות הכלכלנים של ברק אובמה בבית הלבן. מצבו של נשיא ארצות הברית היה אז עגום כמו מצבה של הכלכלה האמריקאית. יותר משנתיים אחרי המשבר הפיננסי, שיעור האבטלה היה גבוה מ־9%, מיליוני אמריקאים מצאו עצמם בלי עבודה, ומיליונים אחרים מצאו עבודות בשכר נמוך שלא הלמו את כישוריהם. בתיהן של מאות אלפי משפחות עוקלו, המגזר הציבורי בארצות הברית לא הפסיק לפטר עובדים ולקצץ בשירותי רווחה, חינוך ובריאות, אזורים רחבים שקעו בדעיכה כלכלית וערים חשובות כמו דטרויט וקליבלנד היו על סף קריסה. כשנה לפני הבחירות לנשיאות שבהן ביקש אובמה להיבחר לכהונה נוספת, הציבור האמריקאי היה מאוכזב מהאופן שבו ניהל את המשק האמריקאי. סקר גאלופ שפורסם ערב כניסתו של קרוגר לתפקיד הראה כי שיעור התמיכה באובמה ירד ל־26% בלבד, ושממשלו זכה לציונים נמוכים – רק 24% היו מרוצים מתפקודו ביצירת מקומות עבודה, ו־29% מהטיפול בגירעון התקציבי.

כמו מיליוני אמריקאים אחרים, נאלץ גם קרוגר להצטמצם עם כניסתו לעבודה החדשה. הכנסתו השנתית, שהיתה כ־370 אלף דולר במשרתו הקודמת כמרצה באוניברסיטת פרינסטון, נחתכה בכמחצית. אולם על הקיצוץ החד בשכר פיצתה ההזדמנות הנדירה לשמש שותף מוביל של נשיא ארצות הברית בגיבוש מדיניות כלכלית באחת השעות הקשות ביותר לכלכלה החזקה בעולם, והיכולת לעצב עידן כלכלי חדש.

לא היה זה תפקידו הראשון של קרוגר במסדרונות הממשל. בימי ממשל קלינטון הוא שימש כלכלן ראשי במשרד העבודה, ועם היבחרו של אובמה ב־2009 התמנה ליועץ כלכלי למזכיר האוצר, טימותי גייתנר. הוא בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד וחיבר ארבעה ספרים: "מיתוס ומדידה: הכלכלה החדשה של שכר המינימום" (בשיתוף הכלכלן דייוויד קארד, 1995); "החינוך משפיע: מבחר מאמרים מאת אלן קרוגר" (2001); "אי שוויון באמריקה: מה התפקיד של ההון האנושי?" (עם ג'יימס האקמן, 2003); ו"מה גורם לאדם להפוך לטרוריסט: "כלכלה ושורשי הטרור"' (2007). בתום כשנתיים בתפקיד ראש צוות הכלכלנים שמינה אובמה, וכשנראה היה כי הכלכלה האמריקאית הגיעה אל נקודת המפנה המיוחלת, שב קרוגר למשרתו הקודמת בפרינסטון, שם הוא משמש מרצה בכיר לכלכלה ומדיניות ציבורית.

כיום הכלכלה האמריקאית מפגינה ביצועים מרשימים ושיעור האבטלה צלל לפחות מ־5%, וקרוגר סבור כי אובמה ראוי לקרדיט על כך. "העובדה שאובמה הצליח לשים קץ למשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה היא ההישג הכי גדול של נשיאותו", אומר קרוגר למגזין TheMarker בראיון שנערך בחודש שעבר, כאשר ביקר בישראל, כדי להשתתף בכנס קרן רש"י ויד הנדיב על מוביליות חברתית ואי שוויון. "ב־2009 חששתי שהמשבר הפיננסי יחמיר משמעותית ויימשך למשבר נוסף. אובמה מנע זאת והצליח להעביר את הכלכלה האמריקאית להתאוששות. זה לא קרה במקרה, אלא בזכות מהלכים כמו חוק ההתאוששות הכלכלית (The Recovery Act) ותוכנית הדיור הפדרלית שיזם הבית הלבן".

בלומברג

הישג גדול נוסף שמציין קרוגר הוא רפורמת הבריאות שהנהיג אובמה, ומכונה "אובמה קייר", שהגדילה את מספר האמריקאים הנהנים מביטוח רפואי ב־24 מיליון תוך שנים מעטות. "אובמה לא הצליח לעבור את הקונגרס בהרבה דברים, אבל ברפורמת הבריאות הוא הצליח. לא רבים מבחינים בכך, אבל אובמה קייר גם מסייעת ליזמות, מאחר שכעת יזמים יכולים לקבל ביטוח רפואי בתנאים טובים הרבה יותר מבעבר, וכתוצאה מכך כ־20% מהיזמים בארצות הברית מבוטחים כיום מבחינה רפואית, מה שלא היה קיים לפני 20 שנה. אנחנו גם רואים עלייה משמעותית בשיעור העצמאים שנהנים מביטוח רפואי. היו גם מהלכים כמו השקעה תקציבית מיוחדת לערים שנפגעו הכי קשה במשבר, במסגרת תוכנית Hardest Hit Cities, והקמת מרכזים לייצור טכנולוגי מתקדם ברחבי ארצות הברית, שיתמקדו בייצור שבבים, לוויינים ומדפסות תלת־ממד. הוא הצליח להקים שני מרכזים כאלה – אחד באוהיו, במתחם של מפעל ישן שחודש, והשני בקליפורניה".

למול כל המהלכים וההישגים האלה, איך אתה מסביר את העובדה שדווקא תחת נשיא דמוקרט וליברל, שייצג את העניים ומעמד הביניים יותר מהרבה נשיאים אחרים בדור האחרון וכונה שוב ושוב "סוציאליסט" על ידי יריביו מימין, התרחב אי השוויון לרמתו החמורה ביותר מזה 100 שנה?

"כשאובמה נכנס לבית הלבן, אי השוויון היה גדול יותר – אז הוא באמת היה החמור מזה 100 שנה. המשבר הפיננסי חייב תשומת לב מלאה מצד אובמה, כי אחרת הכלכלה האמריקאית היתה נמצאת במצב גרוע הרבה יותר. ואלה שנפגעו הכי הרבה היו האנשים הכי פגיעים בארצות הברית, כך שהיה צורך להשקיע את כל המשאבים האפשריים כדי לבלום את המשבר הפיננסי ולהציל את הכלכלה האמריקאית. מהבחינה הזאת, המערכת הפיננסית בטוחה כיום יותר משהיתה. הבנקים מתלוננים על הרגולציה, וזה מעיד שאובמה פעל בכיוון הנכון. עם זאת, אני מודה שהיינו צריכים לעשות יותר בהיבט הזה. הייתי רוצה לראות המשך של הגבלת שכר הבכירים. הדאגה הציבורית מפערי השכר מוצדקת".

"אין נוסחת קסם"

בלומברג

כמה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו, נשא קרוגר נאום שדן באחת הבעיות החמורות ביותר של ארצות הברית, שגם עומדת במוקד מחקריו: היעדר מוביליות כלכלית־חברתית והתרחבות אי השוויון. במרכז הנאום עמד המונח "עקומת גטסבי הגדול" שהגה קרוגר, ומתאר את היחס ההפוך והעקבי בין אי שוויון כלכלי לבין מוביליות כלכלית־חברתית במדינות שונות. ככל שאי השוויון גדול יותר, מראה קרוגר, כך גדל הסיכוי שמעמדו הכלכלי והחברתי של אדם ייקבע על פי זה של הוריו. בנאום הוא טען כי אם המגמה הנוכחית של גידול באי השוויון תימשך, המוביליות הכלכלית בארצות הברית תמשיך להצטמצם, ויחד אתה יתכווץ גם מרחב ההזדמנויות של הציבור.

גם הציבור האמריקאי הרגיש היטב על בשרו את מה שכלכלנים בכירים הקדישו לו שנים של מחקר: סקר גאלופ מ־2014 מצא כי רק 52% מהאמריקאים האמינו שלאזרח אמריקאי יש הזדמנויות להתקדם, לעומת 81% שסברו כך רק 15 שנה קודם לכן.

כיום קרוגר מרשה לעצמו להיות מעט יותר אופטימי: "ב־2015 ראינו ירידה חדה יחסית בעוני ובאי השוויון, כך שנראה שהמגמה מתחילה להשתנות. אבל זה בא אחרי 40 שנה של דעיכה בקצב השיפור הכלכלי עבור חלק גדול מהציבור האמריקאי. אני חושש בעיקר שהבעיות שיש לנו יזינו את עצמן".

ומהן הבעיות הגדולות ביותר של הכלכלה האמריקאית, לפי תפישתך?

"הבעיה המשמעותית ביותר היא מצב מערכת החינוך ואיכות בתי הספר. ארצות הברית הובילה בעבר את העולם בחינוך תיכוני, וכיום אנחנו משתרכים מאחור, במיוחד לגבי תלמידים במחצית התחתונה של ההכנסות, שנותרה בקיפאון. בעיה שנייה היא גיאוגרפיה – ישנם כיסים של עוני וחוסר מוביליות, בעיקר בערים שנפגעו קשה כמו קליבלנד ודטרויט, אבל גם באזורים כפריים. לכן עלינו להפנות משאבים לא רק לסיוע לאינדיבידואלים, אלא לאזורים שלמים, כפי שעשה ממשל אובמה בתוכנית Hardest Hit Cities.

שיעור תושבי ארה"ב שמשתכרים יותר מהוריהם, לפי שנת לידתם ועשירוני ההכנסה של ההורים

"צריך לנקוט מאמץ משותף לקידום קהילות. איך, למשל, אפשר להפוך עיר כמו קליבלנד, שסבלה במשך ארבעה עשורים מדעיכה כלכלית, לעיר כמו שיקגו. בתחילת שנות ה־80 שתי הערים האלה היו דומות מאוד זו לזו בהיבטים הכלכליים, אבל שיקגו הצליחה לשדרג את מעמדה בהיבטים כמו חינוך ובריאות, ואילו קליבלנד לא הצליחה לעשות זאת. הפערים ביניהן העמיקו בכמה היבטים, ואחד מהם הוא הממד הקהילתי – קהילות שעבדו טוב ביחד מול קהילות שלא ידעו איך לעשות את זה נכון. וזה מתחיל באסטרטגיה מגבוה – מהם היתרונות והחסרונות של כל אזור, ואיך אפשר לנצל את המשאבים הקיימים לטובתנו".

איך אפשר לתקן את המצב הנוכחי?

"אין נוסחת קסם. אנחנו יכולים לשפר את מגזר הייצור, כפי שטראמפ מציע לעשות, אבל זה לא באמת יפתור את הבעיות. הכלכלה האמריקאית צריכה להסתמך על הרבה יותר מאשר ייצור בלבד. יש ארבעה דברים שאנחנו חייבים לעשות: ראשית, להעלות את הפריון, מה שמחייב השקעה במחקר ופיתוח ויותר השקעות; שנית, להשקיע בהון אנושי, מגן חובה ועד אוניברסיטה, ובעיקר בילדים שמגיעים מקהילות מוחלשות, מאחר שהם אלה שמרוויחים הכי הרבה מהשקעות כמו מורים טובים יותר וגישה ללימודים גבוהים. אנחנו לא צריכים לעשות משהו דרמטי, אלא פשוט להמשיך במה שעשינו בעבר. לימודים גבוהים צריכים להיות חובה כמו תיכון. בזמנו זה נשמע כמו רעיון רדיקלי, לחייב בחוק לימודים תיכוניים. לארצות הברית יש מערכת קולג'ים ציבוריים חזקה וצריך לנצל אותה, ואילו אוניברסיטאות פרטיות צריכות להתמקד מחדש ביעדים כדי לאפשר הזדמנויות לתלמידים חלשים.

"שלישית, יש לבצע שינויים בשוק התעסוקה במטרה לחזק את כוח המיקוח של העובדים מול מעסיקים, שנוקטים בשיטות לא הוגנות מול שכירים. למשל, יותר ויותר חברות מחתימות עובדים על סעיף שאוסר עליהם לעבוד במקומות מתחרים. זה הגיע לכדי אבסורד במקדונלדס, שאוסרת על עובדי סניפים בזיכיון לעבוד בסניף אחר. כ־20% מהעובדים בארצות הברית מועסקים בתנאים כאלה, וכ־40% מהעובדים במשק האמריקאי הועסקו בחוזה כזה בשלב כלשהו. זה מגביל את הפעילות הכלכלית, זה פוגע בפריון מאחר שנמנע מאותם עובדים לנצל את התפוקה שלהם באופן מיטבי, וזה כמובן פוגע בכוח המיקוח שלהם וביכולתם להגדיל את שכרם. הפתרון יכול להיות פשוט מאוד – הרשות להגבלים עסקיים יכולה להחליט שמגבלות כאלה על עובדים אינן חוקיות. לבסוף, הייתי גם מוסיף לרשימה את העלאת שכר המינימום. הוא לא עלה מאז 2009 ונותר ברמה של 7.25 דולרים לשעה".

במדינות רבות בארצות הברית שכר המינימום גבוה יותר – במסצ'וסטס 11 דולר לשעה, בקליפורניה 10.5 דולרים ובניו יורק 9.75 דולרים.

"נכון, אבל אם משווים את שכר המינימום לשכר הממוצע, הפער הוא גדול מאוד. לשכר מינימום גבוה יש יכולת לצמצם משמעותית את פערי ההכנסות, ככל ששכר המינימום קרוב יותר לחציון. כיום שכר המינימום בארצות הברית הוא רק כשליש מהחציון. אובמה ניסה להעלות את שכר המינימום הפדרלי ל־8 דולרים לשעה, אבל לא הצליח לעבור את הקונגרס. טראמפ, במהלך הקמפיין שלו, הבטיח להעלות את שכר המינימום הפדרלי ל־10 דולרים לשעה, אבל לא ראינו דבר מזה".

 

היכן טראמפ צודק

הכישלון של אובמה בהעלאת את שכר המינימום אינו הגדול ביותר של הנשיא בזירה הפנים־אמריקאית, אומר קרוגר. "כישלונו הגדול ביותר של אובמה היה חוסר היכולת שלו לצמצם את הקיטוב בחברה האמריקאית. אני לא מדבר רק על קיטוב כלכלי, תחום שבו היתה התקדמות, אלא על קיטוב פוליטי. עם זאת, אני לא חושב שצריך להאשים בכך רק את אובמה. רוב האחריות נופלת על כתפיהם של הרפובליקאים, וזה מצער שלאורך כל השנים האלה לא הצלחנו למצוא פתרונות שיאפשרו לנו לצלוח את הקיטוב בזירה הפוליטית".

אתה מסכים עם הטענה שב־2008 וב־2012 העניים השחורים הכריעו את הבחירות, וב־2016 עשו זאת העניים הלבנים?

טראמפ בעימות בין המועמדים הרפובליקאים לנשיאות ששודר ברשת CNN, בשנה שעברה
Carlo Allegri/רויטרס

"אם שחורים אמריקאים היו יוצאים להצביע ב־2016 כמו ב־2012, זה היה הופך את התוצאה. אבל הבחירות האחרונות היו צמודות מאוד, כך שקשה לבודד גורם אחד".

איך אתה מסביר את ניצחונו המדהים של טראמפ?

"הופתעתי כמו כולם. טראמפ ידע לזהות היטב איזה חזון הוא יכול להציע לאמריקה, גם אם החזון הזה מעוות. הוא היה אכזרי הרבה יותר מכל מועמד אחר בנכונות שלו לתקוף את יריביו בפריימריז, והוא היה מוכן להחריף את הקיטוב החברתי ולתקוף יותר מכל מועמד אחר. אני גם חושב שלהילרי קלינטון היו חולשות כמועמדת – הריחוק שלה, הניכור שלה ממצביעים, חוסר היכולת שלה להתחבר לציבורים גדולים. טראמפ ידע לנצל זאת".

האם זאת הסיבה שיותר נשים לבנות הצביעו לטראמפ מאשר להילרי?

"את זה תצטרך לשאול אותן. אבל צריך לזכור שהילרי הצליחה עם נשים לבנות יותר ממועמדים דמוקרטים רבים בעבר".

קרוגר אינו נלהב מהחזון הכלכלי שהציג ברני סנדרס במירוץ למועמדות הדמוקרטית לנשיאות. "אני חושב שיש באג'נדה שלו אלמנטים שהם נכונים לאמריקה, כמו נגישות גבוהה יותר להשכלה גבוהה בקרב אוכלוסיות חלשות", הוא אומר, "אבל אנחנו גם צריכים להיות מודעים לעניין התקציב הפדרלי, ואני חושב שההצעות שלו היו מגדילות את הגירעון וגורמות להעלאת ריבית חדה. אני גם חושב שחלק מההצעות שלו אינן ישימות, כמו מדיניות המס שלו (סנדרס הציע להעלות מסים על בעלי הכנסות גבוהות ועל רווחי הון, כדי לגייס עוד 15 טריליון דולר בהכנסות לממשל שיופנו להשקעות ברווחה, חינוך חינם בקולג'ים, תשתיות וכיסוי רפואי ממלכתי, נ.פ)".

במה אתה מסכים עם המדיניות הכלכלית של טראמפ?

"אני מסכים איתו בעניין הגדלת ההשקעה בתשתיות (טראמפ מתכנן תקציב חסר תקדים של טריליון דולר להשקעה בתשתיות ברחבי ארצות הברית, נ.פ). הבעיה היא שאחד המאפיינים הייחודיים לטראמפ הוא היעדר הפרטים בהצעות שלו. כך שאני יכול להניח שאני אתמוך ברפורמה שלו למס חברות, אבל הוא כתב רק דף אחד בעניין, והתנהלות כזאת היא דבר חסר אחריות".

אם טראמפ יצליח לסיים קדנציה, איזו כלכלה הוא ייצור עד 2020?

"נדמה לי שהניחוש שלי טוב כמו של כולם. אובמה הותיר כלכלה שמצבה טוב בהרבה מזה שהוא קיבל מקודמו בתפקיד, אבל יש עדיין הרבה בעיות שצריך להתמודד עמן. החמורות שבהן הן יציבות התקציב הפדרלי, אי השוויון והיחס לשינויי האקלים. הגירעון הפדרלי צפוי לגדול ליותר מ־3% מהתמ"ג, אולי מעל 4%, ובדמוגרפיה הנוכחית לא נראה שזה צועד לכיוון הנכון. הצעותיו של טראמפ לא כללו התייחסות לתקציבי רווחה פדרליים, שהם אחד הגורמים המובילים לגידול בגירעון. לגבי אי השוויון, הצעות הנשיא ימשיכו להרחיב אותו מאחר שמדיניות המס שלו נוטה בבירור לטובת העשירים ותשפר את מצבם, בעוד שהצעותיו לשוק התעסוקה יהיו הרסניות לעובדים. שינויי האקלים הם אולי הבעיה החמורה ביותר מבין השלוש, מאחר שזה איום כלכלי כשם שזה איום על האנושות כולה".

האם אתה מסכים שעבור אמריקאים רבים, החלום האמריקאי נהפך מאז המשבר הפיננסי לסיוט אמריקאי?

"לא הייתי קורא לזה סיוט. אבל צריך לזכור שהחלום האמריקאי הולך ונמוג מאז שנות ה־70. המשבר הפיננסי פשוט החריף את הבעיות שכבר היו שם".

ברני סנדרס
William Thomas Cain / Getty Imag



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#