חיקוי לחיים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מדע וחדשנות

חיקוי לחיים

האם בעתיד לבני האדם יהיה שפע של איברי גוף להחלפה? זה רק עניין של זמן עד שנצליח לתקן את עצמנו, אומרת החוקרת מירית שרעבי, המאמינה שבאלמוגים נמצא את מה שדרוש לנו

4תגובות

האם הפתרון לפריצות דיסק בגב, לבעיות שונות בקרנית העין ואפילו בלב נמצא בקרקעית הים? שיתוף פעולה בין פקולטות שונות באוניברסיטת תל אביב הניב מחקר שבמוקד שלו נמצא חומר גלם ייחודי – אלמוג מסוג סרקופיטון. בעתיד, מקווים החוקרים, החומר שיופק מהאלמוג הזה יוכל להיות הבסיס ל"חלקי חילוף" מלאכותיים שיושתלו בגוף. מי שהקדישה את השנים האחרונות לחקר הנושא היא מירית שרעבי, שהדוקטורט שסיימה לאחרונה עוסק ביצירת חומר המבוסס על הסיבים הארוכים והחזקים שנמצאו באלמוג – חומר שהוא חיקוי של רקמות רכות.

שרעבי מסבירה כי רקמות רכות הן כל מה שאינו עצם בגוף. "עור, לב, כלי דם – כל רקמה שאין בה את המינרל שמרכיב את העצם. כמעט כל הגוף, למעשה. יש מגוון אדיר. קרנית ודיסק, למשל, עשויים מאותם חומרים. אבל זה כמו לגו, אם את מסדרת אותם חומרים בצורות שונות תגיעי לדברים שונים לחלוטין".

Bernard DUPONT

שרעבי היא בוגרת תואר ראשון בהנדסת ביו־טכנולוגיה בבן גוריון, והגישה שלה – שמתמקדת במכניקה של החומר, ולא רק בתכונות הביולוגיות שלו – לוקחת צעד קדימה את מאמצי המדע ליצור חלקי חילוף לגוף האדם.

"יש כמה שיטות של הנדסת רקמות: יש חוקרים שמנסים לגדל תאים שבסופו של דבר ייצרו רקמה. זו ביולוגיה. בשיטה אחרת, מוצאים חומר שישמש פיגום לתאים, במטרה שהם יגדלו על הפיגום וייצרו את הרקמה בצורה הרצויה. הגישה שאני עובדת בה היא שונה: אני משתמשת בחומרים שהתאים אוהבים, אבל העבודה היא ללא תאים, ואנחנו מנסים לחקות את הרקמה המקורית, כולל את ההתנהגות המכנית שלה". שרעבי מדגימה כיצד העור בזרוע שלה נמתח וחוזר למקום, כדוגמה להתנהגות מכנית.

מה היתרון של הגישה הזאת?

"הרעיון הוא להשתיל בגוף את מה שניצור במעבדה, והתאים, מאחר שהם אוהבים את החומרים האלה, ייכנסו פנימה וימלאו את החומר עצמו. אם את יודעת אילו תכונות מכניות יהיו לך בסוף התהליך, לא נוצר מצב שהחומר עצמו לא מספיק חזק כדי להחזיק את הרקמה".

מה למעשה קורה בפריצת דיסק?

"דיסק הוא רקמה שעשויה מכמה אזורים – החלק הפנימי של הדיסק הוא כמו ג'ל שבולם זעזועים. החלק החיצוני הוא רקמת חיבור שעשויה מסיבים ושומרת על הג'ל בפנים. כשאת מזיזה את הגוף, הג'ל נלחץ, הרקמה שמסביבו נמתחת, וזה מה שמאפשר יכולת תנועה מאוד רחבה.

אייל טואג

"בפריצת דיסק הג'ל שנמצא במרכז הדיסק פורץ החוצה מתוך הרקמה ונוגע בעמוד השדרה – וזה גורם לכאבי תופת. למה אי אפשר פשוט לסתום את החור? כיום אין דרך: או שמסירים את החומר שנוגע בעמוד השדרה, אבל בדרך כלל פריצות הדיסק חוזרות, או שעושים קיבוע – שמים ברגים בחלק הזה של עמוד השדרה, והוא הופך להיות כמו עצם. אבל אז הגמישות נפגעת, ויותר מזה – נגרם ניוון של יחידות אחרות בגב".

שרעבי מסבירה מדוע היא שואפת להיות "מהנדסת של גוף האדם". לדבריה "המחסור באיברים, וכל הבעיות שנובעות ממנו, בעיקר בעולם השלישי, לא יהיה בעתיד מחויב המציאות. נוכל לבנות חומרים שיאפשרו לנו לתקן את עצמנו. זה רק עניין של זמן".

את הדוקטורט היא כתבה בשיתוף פעולה של שתי פקולטות באוניברסיטת תל אביב: פרופ' ראמי חג'־עלי מהפקולטה להנדסה ופרופ' דפנה בניהו מהפקולטה לרפואה היו המנחים שלה; את האלמוג גילה הביולוג הימי פרופ' יהודה בניהו, שהתרשם מסיבי הקולגן הארוכים שלו, שמתגלים כאשר חותכים אותו. קולגן הוא חלבון שמהווה 70% מהמשקל היבש של גוף האדם, ויש לו שימושים מדעיים רבים. במקרה זה, קולגן הוא החומר שמעניק את החוזק לחיקויי הרקמה ששרעבי מהנדסת במעבדה.

מה התכונות שחיפשתם בחומר?

"כשבאתי לבנות את החומר רציתי לפחות שניים מהמרכיבים של הרקמה המקורית: משהו שישמש בולם זעזועים, ומשהו שייתן לחומר את החוזק שלו". שרעבי התמקדה בניסיון ליצור רקמה מלאכותית שתחקה את הצורה של הדיסקים שבגב, וכך מצאה את עצמה מחפשת בשוק הכרמל זנבות פרה – כי בזנב, הניחה, הדיסקים אמורים להישאר ללא פגע לאחר השחיטה. הפנו אותה למוכר מסוים באחת הסמטאות, והוא מכר לה את המוצר המבוקש, ללא הנחה למען המדע. "חזרתי למעבדה כדי לבדוק – זה חומר שממש לא פשוט לחתוך. אבל החומר שיצרנו מרגיש דומה".

השאיפה היא שבעתיד יוכלו להשתיל, למשל, דיסק מהחומר הזה?

"כן. אבל יש עוד הרבה דברים שצריך לבדוק, למשל מה באמת קורה כשהחומר שיצרנו נכנס לגוף, שהוא סביבה מאוד דינמית. המטרה היא שבעתיד נוכל לתקן את הגוף עם חומר רך שדומה מכנית וכימית למה שכבר קיים בגוף, במקום חומרים כפלסטיק, פולימרים ומתכות".

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#