מגזין TheMarker

בוץ לכל ילד: המקרה המוזר של בית הספר בו לומדים הילדים של בכירי ההיי-טק

בלב ליבה של תעשיית הטכנולוגיה משגשג בית ספר שאוסר על שימוש בטכנולוגיה, שבו רוב התלמידים הם הילדים של בכירים בחברות טכנולוגיה; איך זה מסתדר עם החזון של עמק הסיליקון?

נדן פלדמן
נדן פלדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בית הספר האנתרופוסופי בלוס אלטוס
בית הספר האנתרופוסופי בלוס אלטוסצילום: Jim Wilson / NYT

מחשב לכל ילד, מקרן במקום לוח, מצגות פאואר פוינט, אייפדים וספרים דיגיטליים, למידה באמצעות תוכנות וסיכומי שיעור באתר הקורס: העולם הדיגיטלי משתלט בשנים האחרונות על בתי הספר במדינות רבות, בזכות מהפכת הטכנולוגיה ובעידודן הנלהב של ענקיות ההייטק מעמק הסיליקון, שפועלות בשיתוף ממשלות כדי להטמיע את המוצרים שלהן במערכות החינוך כבר מגיל הגן.

אולם דווקא בלב־לבה של תעשיית הטכנולוגיה יש בית ספר אחד שאוסר על השימוש בה. זהו בית הספר האנתרופוסופי בשיטת ולדורף, השוכן בלוס אלטוס, עיר קטנה מדרום לסן פרנסיסקו – לא רחוק מהמטות של אפל, גוגל, מיקרוסופט, HP ושורה ארוכה של חברות הייטק גדולות. בית הספר הזה אוסר על שימוש בטכנולוגיה מכל סוג שהוא. את מקומם של מסכי המחשב, הסמארטפונים והמחשבונים תופסים עפרונות, מסרגות ולעתים גם בוץ. הפילוסופיה החינוכית מתמקדת בפעילות פיזית ולמידה יצירתית בעזרת הידיים. אנשי החינוך האנתרופוסופי טוענים כי מחשבים מדכאים חשיבה יצירתית ותשומת לב לסביבה, ומונעים תנועה וקשר בין אנשים.

בית ספר עם מסרים כאלה נשמע כמו הדבר האחרון שמנהלי חברות הייטק היו רוצים לקדם. ברחבי ארצות הברית יש כיום כ־160 בתי ספר מסוג זה, אבל מה היה קורה אם עשרות אלפי בתי ספר אמריקאיים רגילים היו מקבלים השראה מהפילוסופיה של ולדורף ואוסרים גם הם על טכנולוגיה, במקום ליישם את החזון הדיגיטלי של עמק הסיליקון? סביר להניח שבכירי ההייטק אינם מעוניינים שיגדל כאן דור שיתחנך על התנגדות לטכנולוגיה וצמצום השימוש בה לטובת אינטראקציות נטולות פס רחב ומהירות מעבד.

אפשר גם להניח שאנשי הייטק, שמשקיעים את מרצם בתחום וידועים כמאמצים ראשונים ונרגשים של טכנולוגיות חדשות, יהיו נלהבים במיוחד להכיר לילדיהם את הסגולות של מכשירים מתקדמים כמו האייפון, טלוויזיה חכמה, טאבלטים וגאדג'טים אחרים שהפכו לחלק בלתי נפרד מחייהם.

אולם המציאות שונה: לא פחות מ־75% מהתלמידים בבית הספר ולדורף בעמק הסיליקון הם ילדיהם של בכירים בחברות ההייטק שבאזור – יזמים, חוקרים למדעי המחשב באוניברסיטת סטנפורד, בנקאי השקעות, מנהלי קרנות הון סיכון ומנהלים של כמה מהחברות הגדולות בעולם.

"אלה הם האנשים שמסבירים לציבור את הסגולות של המוצרים הטכנולוגיים שהם מייצרים, ובו בזמן הם מחליטים שהילדים שלהם ילכו לבית ספר שלא עושה שימוש בטכנולוגיה הזאת", אמר ל"ביזנס אינסיידר" אדם אלטר, מרצה לתקשורת באוניברסיטת ניו יורק, שפירסם לאחרונה את הספר Irresistible: The Rise of Addictive Technology and the Business of Keeping Us Hooked, העוסק בהתמכרות לטכנולוגיה ובאינטרס העסקי של חברות ההייטק לשמר אותה בקרב צרכנים.

בית הספר האנתרופוסופי בלוס אלטוסצילום: Jim Wilson / NYT

כנראה שמנהלי ההייטק יודעים מה טוב לילדיהם שלהם. אחרי הכל, רבים מהם הקימו חברות טכנולוגיה אחרי שלמדו בבתי ספר נטולי מחשבים ומסכים, בעידן אנלוגי שבו לא היו אלטרנטיבות ללוח וגיר, עיפרון ומחק וספרים מנייר. הם למדו לפתח יצירתיות בלי שאמרו להם שאינטראקציה בין ילדים מגבירה אותה, חברותיים בלי שהיו צריכים לנזוף בהם להוציא את הראש מהמסך, והם רצו אחרי כדור בלי שלימדו אותם שפעילות גופנית מסייעת לצלילות הדעת ולפעילות המוחית.

בבגרותם, בזמן שהם שולחים את ילדיהם לבית ספר נטול טכנולוגיה שמזכיר יותר את בית הספר שלהם מאשר בית ספר ממוצע בארצות הברית ב־2017, הם עצמם נוהרים אחת לשנה לפסטיבל ברנינג מן, שאליו אסור להם להכניס סמארטפונים או מחשבים, ובו הם מתרגשים מהאפשרות להיות במשך ימים בלי קליטת אינטרנט.

אם מנהלי ההייטק עצמם מכירים בחשיבות של הוצאת טכנולוגיה ממסגרות חינוכיות וחברתיות, אולי הגיעה העת שהם יתחילו להשקיע זמן, מאמץ וכסף בקידום הפילוסופיה הזאת לציבור הרחב, במקום לקדם את הדגם הבא של האייפון. הם בוודאי כבר רכשו את כל המיומנויות הנדרשות לעשות זאת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker