האומרטה של העיתונאיםֿ - מגזין TheMarker - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שווי שוק

האומרטה של העיתונאיםֿ

שוק העיתונות הישראלי קטן וצפוף ורוב הציבור עדיין שבוי ברעיון שההטיה העיקרית של העיתונות בישראל היא פוליטית - ימין ושמאל. ההטיות לכסף, לכוח, לאינטרסים של המו״לים, הבנקאים שלהם, אנשי העסקים המחוברים להם היא הרבה יותר מורכבת, חמקמקה וקשה לאבחון

תגובות

"תסביר לי דבר אחד: הדרך שבה השתמש רופרט מרדוק בעיתונים ובעיתונאים שלו – עסקות מושחתות עם פוליטיקאים, בכירים בסקוטלנד יארד וגם ראשי ממשלות, היתה ידועה לכל כך הרבה אנשים לאורך שנים; איך זה שרק אחרי חשיפת הפרשייה הפלילית של האזנות הסתר שביצעו עיתונאים שלו ב"ניוז אוף דה וורלד" התחילה העיתונות הבריטית לכתוב על כל שיטות מרדוק?״.

את השאלה הזאת הפניתי לעורך הראשי של אחד מחמשת העיתונים החשובים באנגליה ואחד החשובים בעולם. היה זה לאחר יומיים שבילינו יחדיו יותר מעשר שעות במשרדי בשיחות על מצבה של העיתונות בעולם, היכולת שלה להתמודד עם מוקדי הכוח וההשפעתה על פוליטיקאים וחברות ענק. האדון הבריטי שבדרך כלל היתה לו תשובה מהירה לכל שאלה, ולו המורכבת ביותר, שתק לכמה שניות ואז השיב בפנים חתומות: אומרטה.

אומרטה? סליחה? אני חייב להודות שלא שמעתי את המילה הזאת כבר הרבה שנים. הצליל שלה הזכיר לי משהו מסרטי קולנוע. אבל הייתי חייב לוודא שאני מבין היטב שהוא מתכוון למה שאני חושב. כן, אומרטה, Omerta – קוד של כבוד המקובל בעיקר במאפיה וקובע שכולם צריכים לשתוק בנושאים מסוימים ולעולם לא לחשוף אותם לרשויות החוק.

זאת היתה הפעם הראשונה שעיתונאי כה בכיר, בעיתון כה גדול, הודה באוזני שלתרבות העיתונאית יכול להיות משהו משותף עם זו של המאפיה. הכוח של מרדוק בשוק העיתונות הבריטי היה כה גדול, מרתיע, מפחיד, משתק במשך שנים – שאיש לא רצה להיות זה שינסה להסביר לציבור איך עובדת השיטה – גם לא עשרות או מאות הפוליטיקאים ואנשי העסקים שסבלו לאורך השנים מנחת זרועו.

קשר השתיקה נסדק כזכור בשנת 2011, כאשר העיתונאי־תחקירן ניק דייוויס מ"הגרדיאן" חשף את ההתנהלות הפלילית ב"ניוז אוף דה וורלד", מה שהוביל שורה של עיתונאים ומנהלים לכלא, ולהקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית שבדקה את התרבות והאתיקה בעיתונות הבריטית: ועדת לוויסון. ממצאיה היו מטרידים מאוד: היא חשפה את כל הלכלוך והאלימות ביחסים בין מו״לים, עיתונאים, פוליטיקאים, שוטרים ואנשי עסקים.

פרסום התמלילים של השיחות הסודיות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין המו״ל והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" שבהן האחרון מבטיח לנתניהו שהוא ידאג שהוא יהיה ראש ממשלה כמה שירצה, כמו גם פשיטת הרגל של בעל השליטה ב"גלובס" והשותף ב"ידיעות אחרונות" אליעזר פישמן, היו יכולים להיות רגע מכונן גם בתולדות העיתונות הישראלית. הרגע שבו עיתונאים ישראלים ישברו את קשר השתיקה, האומרטה שלנו.

בינתיים זה לא קורה: שוק העיתונות הישראלי קטן וצפוף ורוב הציבור עדיין שבוי ברעיון שההטיה העיקרית של העיתונות בישראל היא פוליטית – ימין ושמאל. ההטיות לכסף, לכוח, לאינטרסים של המו״לים, הבנקאים שלהם, אנשי העסקים המחוברים להם היא הרבה יותר מורכבת, חמקמקה וקשה לאבחון.

ייתכן שהדרך לחשיפה של קשר השתיקה בעיתונות הישראלית לא תתחיל בוועדה ממלכתית לחקר השחיתות וההטיה בעיתונות, אלא בוועדה הפרלמנטרית שהוקמה בסוף יוני כדי לחקור את הדרך שבה ניתנו הלוואות העתק לטייקונים כמו פישמן ונוחי דנקנר. המשותף לשניהם, וגם לשאול אלוביץ' שעומד במרכז חקירה פלילית גדולה של רשות ני"ע, הוא הכוח הפוליטי האדיר שהם צברו עקב בעלותם על אמצעי תקשורת ותקציבי הפרסום הענקיים שבשליטתם.

בשנתיים האחרונות מפמפמים רוב כלי התקשורת בישראל את הסיפור לפיו ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא ארדואן ישראלי שמבקש להשתלט על העיתונות, לסרס אותה ולצנזר אותה. הסיפור הזה הוא משונה ולפעמים מגוחך: ראשית, פוליטיקאים וראשי ממשלות בישראל וברוב העולם עסוקים נון סטופ בעיתונות ובניסיונות להשפיע עליה. רק כאשר העיתונות תומכת בהם ללא הרף הם מרפים, אם בכלל. נתניהו לא המציא כלום בחזית הזאת. שנית, קשה לחשוב על ראש ממשלה שספג עיתונות כה ביקורתית לאורך זמן כה רב – כמו נתניהו.

הסוד הכי גלוי במערכות העיתונים בעשור האחרון הוא שממשלה בכלל וראש ממשלה בפרט הם היעד הכי קל לתקיפה. לעומת זאת, כל פרסום של תחקירים ואפילו סתם כתבות שליליות על טייקונים, בנקאים ומפרסמים גדולים הם בדרך כלל מסובכים, מסוכנים ומלווים בתלאות רבות. לחברות הענק יש מנופי השפעה וכוח על העיתונות יותר מכל פוליטיקאי. במגזר העסקי הכוח מרוכז וקל להפעילו – במגזר הציבורי הכוח הוא מבוזר ושורה של איזונים, בלמים, יריבים ויועצים משפטיים עומדת בדרכו של כל פוליטיקאי ולו הכי תאב כוח שיש.

הגיע הזמן לשבור את האומרטה שלנו ולספר לקוראים אצל מי באמת נמצא הכוח, ממי באמת חוששים העורכים והעיתונאים בישראל. מהכסף הגדול. אם לא נעשה זאת היום – אנחנו מסתכנים שנגיע ליום שבו לא נוכל יותר לעשות זאת.

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם