חלומות בני–השגה - מגזין TheMarker - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נסיעת מבחן

חלומות בני–השגה

פיז'ו 308GTi נועדה לשבור את השגרה המשפחתית עם קצת סקס אפיל, אבל היא מעוררת בעיקר געגועים למקור - פולקסווגן גולף GTI

תגובות

לחובבי רכב יש שני סוגים של חלומות – מכוניות פנטזיה, כמו בוגאטי או פרארי, שנראה כי ידם לא תשיג בעתיד הנראה לעין, וחלומות בני־מימוש, בעיקר מכוניות ספורטיביות זולות ושימושיות הרבה יותר. דגמים כמו פולקסווגן גולף GTI או מיני קופר S יקרים משמעותית ממשפחתיות מקובלות ולא יהיו הקנייה ההגיונית ביותר עבור הנהג הממוצע, אבל חובבי רכב יכולים להבטיח לעצמם שתהיה להם מכונית כזאת. אולי היא תהיה משומשת ואולי זה ייקח כמה שנים, אבל זהו חלום שניתן לממש.

בשנות ה־80 דווקא פיז'ו היתה מכונית החלומות שאפשר להשיג. אבל לא היתה זו סתם פיז'ו, אלא 205GTi – גרסה ספורטיבית של ה־205 הקטנה והפופולרית, ששימשה אז קצינים זוטרים בצה"ל. היו לה רק 105 כ"ס, אבל כתבי הרכב דיווחו שההיגוי שלה נפלא ותיארו "הנאה מנהיגה". אני לא זכיתי לנהוג בה, ואולי לכן היא נותרה מיתוס עבורי.

אייל טואג

השם GTI לא הומצא בידי פיז'ו, אלא הועתק בלי בושה מפולקסווגן, שהצמידה אותו לגרסה הספורטיבית של הגולף כבר ב־1975. כל מה שפיז'ו עשתה היה להפוך את ה־i לקטנה (GTi). האותיות GT הן ראשי תיבות של גראנטורסימו, כינוי לקטגוריות מכוניות מהירות ונוחות שנועדו לאפשר נהיגה מהנה לאורך קילומטרים רבים. ה־i הגיע מ־Injection, הזרקת דלק. דגמי ה־GTI לא היו מכוניות גדולות ומפוארות עם הזרקת דלק, אלא משהו שונה לגמרי.

מרבית המכוניות שיצרני הרכב משווקים הן משעממות. קופסאות פח שנועדו להעביר נוסעים ביעילות ובנוחות. כדי להכניס מעט עניין וסקס אפיל לאולמות התצוגה, יצרנים "עממיים" כמו פיאט, פורד או אופל הציגו מכוניות ספורט קטנות, פתוחות או בתצורת קופה. ואולם הפיתוח היה יקר, והמכירות לא תמיד הצדיקו את ההשקעה – עד שפולקסווגן עלתה על נוסחה אחרת. במקום לפתח מכונית חדשה, אפשר לקחת מכונית פופולרית ולהוסיף לה גרסה ספורטיבית: מנוע חזק יותר, בלמים משופרים ומתלים מוקשחים שיהפכו את המשפחתית האפורה לכמעט מכונית ספורט קטנה. וכמובן, לא לשכוח סממנים חיצוניים כמו חישוקים מיוחדים, כנף אחורית (ספוילר) ותגים בולטים, מוטב באדום, עם שם הגרסה. פולקסווגן גולף GTI, חלוצת הקטגוריה, נחשבה למכונית מוצלחת, גם במכירות, וזכתה לחיקויים רבים. הספורטיביות של פיז'ו היתה גם היא אחת הטובות, ובשנות ה־80 וה־90 נראה היה שהחיקוי עולה על המקור. למען האמת המכוניות הללו אפשרו לפיז'ו לשנות תדמית בצורה מוצלחת. מיצרנית של מכוניות מרובעות, עמידות ואמינות (כן כן) כמו ה־404 וה־504, למכוניות נאות, ספורטיביות ואפילו נחשקות כמו 205, 306 ו־405.

אייל טואג

העלילה הסתבכה שוב מאז. פיז'ו התרחקה מהנהג והציגה מכוניות שניסו להיות גרמניות יותר מצרפתיות ולהתמודד מול פולקסווגן גולף. אבל אחרי שפיז'ו יצאה ממשבר הזהות (ומהמשבר הכלכלי), היא החייתה גם את שילוש האותיות GTi וכעת היא מוסיפה אותו למשפחתית שלה, ה־308.

על הנייר, 308GTi היא השילוב המושלם – משפחתית מרווחת מבחוץ ומכונית ספורט של ממש מבפנים. הרבה דברים מעניינים כתובים על הנייר הזה, למשל שיש לה מנוע חזק בהרבה מה־GTi של פעם, עם 270 כ"ס בנוסף, היא לא ויתרה על התיבה הידנית הקלאסית, אבל איך היא על הכביש?

אייל טואג

רגע, לפני זה, איך היא בחניה? ה־308 ה"רגילה" היא לא מכונית מעניינת למראה, להיפך. נראה כאילו עוצבה כדי שתיראה איכותית ומכובדת, אך גם שמרנית, ממש כמו המכונית שאליה היא נושאת עיניים בקטגוריה – הגולף. לנסוע בה זה כמו ללבוש חולצה מכופתרת וג'ינס למשרד: סביר ומהוגן. כדי לגרום לה להיראות מעניינת וספורטיבית יותר, פיז'ו זרקו עליה כמעט הכל – חישוקים גדולים מוקפים בצמיגים נמוכי חתך, קליפרים צבעוניים לבלמים, כיתובי GTi באדום ואפילו חיקוי של דיפיוזר (תעלות אוויר אירודינמיות) מתחת לפגוש האחורי. ואם זה לא מספיק, המכונית נעטפה בצביעה דו־גונית – אדום מלפנים ושחור מאחור. התוצאה בולטת אבל מוזרה. ה־308, עם העיצוב המאופק, נראית כאילו עברה בחנות זולה של "שיפורי" רכב, והתחפשה. כמו כל תחפושת, התלבושת צעקנית, ובמקרה הזה – לא נאה. גולף GTI המאופקת, מין זאב בעור כבש, נראית טוב יותר לטעמנו.

בתוך המכונית המצב משתפר. מסך מגע גדול מחליף את מרבית המתגים, ומאפשר עיצוב נקי ונאה של הקונסולה המרכזית (חבל רק שגם השליטה על המזגן נעשית דרך המסך). ל־308, כמו למרבית דגמי פיז'ו, יש גם הגה קטן קוטר ומיוחד. הוא נעים לאחיזה ולתפעול, אך מסתיר את לוח המחוונים, ומוטב היה לחזור למבנה מסורתי יותר של לוח מחוונים.

אייל טואג

כל זה פחות חשוב כשיוצאים לדרך. לא מפתיע לגלות של־308GTi יש המון כוח. התאוצות שלה ממכרות, אבל היא לא נוחה. המתלים מכוילים לקשיחות, כדי לשפר את האיזון והאחיזה בפניות מהירות, וזה בסדר, אבל לא מסביר את הנטייה של המכונית לתנודות קדימה ואחורה. בכבישים מפותלים, המקום שאליו נולדה מכונית כזאת, ה־GTi מספקת המון אחיזה, אולי אפילו קצת יותר מדי. כדי ליהנות ממנה באמת וקצת להפר את השלווה שלה, צריך לנהוג כמו חוליגן. הבעיה היא לא רק של הפיז'ו, אלא גם של מתחרותיה. כשמכונית משפחתית פשוטה מצוידת במנוע בהספק של 150 כ"ס ויותר, גרסאות הספורט צריכות כבר להציע המון כוח – 270 כוח הסוס של הפיז'ו יכולים אפילו להיחשב למעט לעומת 300 כ"ס ויותר של סיאט ליאון והונדה סיוויק. כדי להעביר את הכוח הזה לכביש בבטיחות יש צורך במערכות אלקטרוניות מרסנות, שלדה טובה וצמיגים שמנים, ואלה מקשים על הנהג ליהנות מנהיגה שלא באקסטרים או במסלול מירוצים סגור. אבל, גם כל זה לא יכול להסביר מדוע ההיגוי של ה־GTi מדויק, אך לא נגיש, והרי הגה נגיש היה סימן ההיכר של אותן מכוניות ספורטיביות של פיז'ו בשנות ה־80.

איני רוצה לכתוב שה־308GTi אינה מכונית טובה. יש לה יכולות גבוהות בתוך גוף של משפחתית מרווחת, אבל היא לא הצליחה לרגש אותנו. היא מהירה בקו ישר ומדויקת בכבישים מפותלים, אבל משהו חסר. בשפה של בני נוער, אפשר היה לכתוב שלא התחברנו למכונית, וזה לא רק סלנג. מכונית ספורטיבית טובה צריכה להפוך את הנהג לחלק ממנה, והפיז'ו השאירה אותנו מנותקים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם