כולם בעבודה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אג'נדה

כולם בעבודה

הסטטיסטיקה קובעת שבישראל אין כיום למעשה אבטלה. במציאות אפילו מייבאים עובדים, ועדיין חסרות ידיים עובדות. על פי נתוני הלמ"ס מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. הנה העובדות והפרשנות שלהן

תגובות

זה נראה לרבים משונה אבל זו עובדה – בישראל אין בשנים האחרונות אבטלה. כן, המשק בתעסוקה מלאה, עד כדי כך שבשורה של מקצועות, בהייטק ובלואו־טק (ענף הבנייה למשל) מדברים על יבוא עובדים. מהנדסים וטכנאים מחו"ל כבר עובדים בארץ, ולא ירחק היום שגם רופאים מחו"ל יאיישו את בתי החולים במרכז ובעיקר בפריפריה. אחיות כבר מייבאים לישראל.

הנתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חד־משמעיים: שיעור האבטלה לפי כל חתך – שנים, רבעונים וחודשים – נמוך מאוד, גם היסטורית וגם בהשוואה בינלאומית, והוא ממשיך לרדת באופן קבוע. ומה עם תמונת הראי של האבטלה, ההשתתפות בכוח העבודה? גם פה הנתונים חד־משמעיים והשיאים ההיסטוריים נשברים – 64.1% ב־2015 וב־2016 – שיעור גבוה במיוחד, שבעבר יכולנו רק לחלום עליו.

אליהו הרשקוביץ אל

כן, מצב המשק טוב, יש שיגידו טוב מאוד. כלכלת ישראל גדלה וצומחת בשנים האחרונות בקצב נאה (4.0% ב־2016), מה שהקפיץ את התוצר לנפש ב־2016 לכ־35 אלף דולר בשנה במושגים של כוח קנייה, לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית – נתון שמציב את ישראל במקום ה־34 המכובד בין מדינות העולם. בראש הטבלה העולמית ניצבת קטאר עם תוצר שנתי לנפש של כ־127 אלף דולר, לפני לוקסמבורג – כ־104 אלף דולר, וסינגפור – כ־87 אלף דולר. ארצות הברית נמצאת במקום ה־11 ברשימה, עם כ־57 אלף דולר בשנה. בגרמניה, במקום ה־18 ברשימה, התוצר לנפש מגיע לכ־48 אלף דולר בשנה.

כשהאבטלה נמוכה, וכששיעור המשתתפים בכוח העבודה בעלייה, אין פלא כי הכנסות המדינה ממסים גדלו בכל אחת מארבע השנים האחרונות, בממוצע ב־6% בשנה – שיעור מכובד מאוד. הסיבה היא שיותר אנשים עובדים ולכן הם גם משלמים יותר מס הכנסה, וגם מע"מ על המכוניות החדשות והנכסים בני הקיימא שהם רוכשים.

קצת מספרים: ב־1999 11.2% מבני ה־15 ויותר באוכלוסיית ישראל היו מובטלים, כלומר, אחד מכל תשעה מבוגרים. ב־2003 המצב היה גרוע אפילו יותר, עם אבטלה של 13.4%. ב־2007 ירדנו לאבטלה של 9.2%, פחות אבל גבוה. ב־2012 האבטלה ירדה ל־6.9% מכוח העבודה ומאז היא יורדת בהתמדה מדי שנה: 6.2% ב־2013, 5.9% ב־2014, 5.3% ב־2015 ו־4.8% ב־2016. נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, העריכה בדיון בוועדת הכספים של הכנסת לפני כחצי שנה כי האבטלה השנה ובשנה הבאה תרד עוד יותר, ל־4.6%, וכך אכן קורה. ברבעון האחרון של 2016 היה שיעור האבטלה בישראל 4.4%. ברבעון הראשון של 2017 חלה ירידה נוספת ל־4.2%.

היעדר האבטלה בא לידי ביטוי בשנה שעברה גם בעלייה ממוצעת של 1.4% בשעות הנוספות לעובד שכיר במשק. מעסיקים לא מוצאים עובדים פנויים ומבקשים מהעובדים שלהם לעבוד יותר. מ־2014 עולה גם שיעור המשרות הפנויות במשק. את חלקן אפילו לא מצליחים לאייש כי כולם כבר עובדים. בערך. בקרב הערבים האבטלה עדיין גבוהה יותר, במיוחד בקרב הנשים. ב־2016 היא היתה 5.2% בקרב הגברים, ו־9.2% בקרב הנשים.

עופר וקנין

אבטלה של פחות מ־5% מוגדרת כ"אבטלה חיכוכית", שבה המובטלים הם למעשה עובדים שמחליפים עבודות. כאלה שסיימו לעבוד בעבודה אחת ומחר יעבדו בעבודה אחרת, או סטודנטים שסיימו את לימודיהם וחיילים שסיימו את שירותם הצבאי. אפשר לומר כי להוציא חריגים, מי שרוצה לעבוד – ימצא עבודה.

לפני כעשר שנים ויותר התלוננו ראשי המשק כי שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל נמוך, דבר שמקשה עליה לעמוד בתחרות מול כלכלות העולם המפותח. הנתונים הצביעו על חלק גדול באוכלוסייה שאינו עובד, וחי בעיקר מקצבאות הביטוח הלאומי. השינוי התרחש בעקבות מאמץ לאומי משולב שכלל הורדה וביטול של קצבאות ביטוח לאומי, העלאת שכר המינימום, הנהגת מס הכנסה שלילי (שמשמעותו תוספת למשכורת למי ששכרם נמוך), הגדלת מספר הקורסים להסבה מקצועית, וגם העלאת גיל הפרישה מעבודה לגברים.

עם זאת, חייבים להזכיר כי נותרו עדיין שתי אוכלוסיות גדולות בישראל שההשתתפות שלהן בכוח העבודה נמוכה: גברים חרדים, שרק כ־50% מהם משתתפים בכוח העבודה; ונשים ערביות ששיעורן נמוך אפילו יותר – 35%. שילובן של שתי אוכלוסיות אלו בכוח העבודה עשוי להיות דרמטי ולהוביל לעלייה בתוצר, בתנאי שהם יעברו הכשרות מקצועיות שישפרו את כישוריהם.

ויש גם את היוצאים מהכלל, אלה שהתייאשו. ב־2016 נרשמו בישראל 23.5 אלף איש שהוגדרו כמי שהתייאשו מחיפוש עבודה. ב־2015 היה מספרם גבוה יותר, 27.9 אלף. 53.6% מתוכם היו יהודים. הסיבה העיקרית למצבם, לדבריהם, היא ש"אין עבודה מתאימה במקצוע שלי". סיבות אחרות היו גיל, שכר נמוך, שעות עבודה, חוסר עניין בעבודה, והיעדר עבודה מתאימה באזור המגורים.

 

בת ים מול בית שמש

האבטלה אינה מתחלקת בצורה שווה בין אזורי הארץ השונים. היא נמוכה מאוד במרכז ועולה ככל שמתרחקים לפריפריה. היא גבוהה ביישובים הבדואים, הערביים ובעיירות הפיתוח בנגב. ברבעון הראשון של השנה נרשמה במחוזות ירושלים והצפון אבטלה של 5.4%, לעומת אבטלה של 4.8% במחוזות חיפה והדרום, אבטלה של 3.5% נרשמה במחוז המרכז ורק 3.2% במחוז תל אביב. גם בתוך כל מחוז יש הבדלים גדולים בין היישובים החזקים לחלשים. בבת ים נרשמה ב־2016 האבטלה הנמוכה בארץ בין הערים עם 100 אלף תושבים ויותר – 3.1%, פחות מרחובות, 3.2%, וחולון, 3.7%. בבית שמש, לעומתן, נרשמה אבטלת שיא ביישובים הגדולים, 9.8%.

ברהט, שיעור דורשי העבודה בנובמבר 2016, היה 14.4%, בסחנין ובאום אל פחם – כ־14.7%. במצפה רמון שבנגב שיעור דורשי העבודה הגיע ל־9.5%, בדימונה ל־9.3% ובירוחם ל־8.6%.

כשהאבטלה בשפל – השכר עולה, עניין של היצע מול ביקוש. ואולם, העלייה בשכר בישראל נמוכה בהשוואה למשקים אחרים הנמצאים בתעסוקה מלאה. ב־2016 עלה השכר למשרת שכיר ב־3% ריאלית בממוצע. גם פערי השכר בין העשירונים השונים בישראל הם מהגבוהים בעולם המפותח. בנק ישראל סבור כי "צמצום אי השוויון בהון האנושי עשוי לתרום בטווח הארוך לירידה של אי השוויון בשכר", וכי "השכר הנמוך בישראל בהשוואה למדינות מפותחות אחרות מתואם עם הפער לרעת ישראל באיכות ההון האנושי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#