אהבות אמת - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
טור עורכת

אהבות אמת

סיפור האהבה המסורתי כולל בדרך כלל שני אנשים, אהבה וזוגיות מאושרת, אבל אם כחמישית מהאמריקאים בוחנים סוג אחר של יחסים, אולי הגיע הזמן להרחיב את הנרטיב הזה

תגובות

כמה אנשים בארצות הברית הם פוליאמורים? האומדנים המתייחסים לאנשים המקיימים כמה מערכות יחסים במקביל משתנים במידה ניכרת, אבל ברור שמספר הזוגות הלא־מונוגמיים מינית מגיע למיליונים. במחקר שפורסם בכתב העת Journal of Sex & Marital Therapy בשנה שעברה, בחנו החוקרים את שכיחותם של יחסים לא מונוגמיים באמצעות סקר מייצג ששאל את המשתתפים אם חוו אי פעם יחסים מיניים פתוחים.

מה שמצאו החוקרים הוא בגדר חדשות מפתיעות לכל מי שחושב שמערכות יחסים פתוחות, פוליאמוריה וכדומה אינן נורמטיביות. כ־21% מהמשתתפים במחקר דיווחו כי בשלב מסוים בחייהם קיימו יחסים לא מונוגמיים כלשהם – שהמחקר הגדיר כ"כל מערכת יחסים שבה כל השותפים מסכימים שלכל אחד מהם יש יחסים רומנטיים או מיניים עם שותפים אחרים". החוקרים ציינו כי הגיל, הגזע, ההשתייכות הפוליטית והמעמד החברתי־כלכלי לא השפיעו על הסיכויים לקחת חלק במערכת יחסים לא מונוגמית.

סיפור האהבה המסורתי כולל בדרך כלל שני אנשים, אהבה וזוגיות מאושרת, אבל אם כחמישית מהאמריקאים בוחנים סוג אחר של יחסים, אולי הגיע הזמן להרחיב את הנרטיב הזה. בבי.בי.סי, למשל, שם הקדישו סדרת כתבות לנושא, תהו אם יחסים פוליאמוריים הם העתיד של האהבה. האקטיביסטית אור־לי ברלב כותבת בגיליון זה כיצד פוסט שלה מלפני כמה שנים, שבו סיפרה על חייה כפוליאמורית, עורר הדים רבים ושאלות על אהבה, כנות וקנאה. לדבריה, השיח הפוליאמורי בישראל עשה מאז קפיצת מדרגה והתייצב בשורה אחת עם זה של מדינות מערביות מתקדמות.

שער מגזין וומן יוני 2017

התעניינות של רבים בפוליאמוריה, לצד ריבוי הזוגות שיוצאים לחקור את הנושא ואף פותחים את הקשרים שלהם, אינה חלק מטרנד אלא מענה לצורך אמיתי, היא אומרת, ומסבירה: "לא רק כי קשה לשמר מונוגמיה יצרית ומרגשת לאורך זמן ותחת עול משימות החיים, אלא כי יש צרכים בסיסיים רבים שמדוכאים תחת המונופול של המונוגמיה: הצורך לחוות התאהבות גם כשאנחנו לא בני 16, הצורך להיות באינטימיות וקרבה עם עוד אנשים, והצורך לממש חיבור אנושי מרגש כשהוא מופיע בחיינו".

די ברור שהעולם כיום מקשה על קיום מוסד המונוגמיה. במפתיע, יש לזה גם קשר לתוחלת החיים, שגדלה בארבעת הדורות האחרונים בקצב מהיר יותר מאשר ב־8,000 השנים שקדמו להם. תוחלת החיים הממוצעת של אנשים ב־1900 היתה 32 שנה, גבוהה במקצת מתוחלת החיים כשהם נהפכו לחקלאים. כיום היא מגיעה לכ־71.8 שנה. הרעיון להיות עם בן זוג אחד כל החיים היה מתאים יותר כשהחיים היו קצרים, אבל האם הוא עדיין יכול להיות בתוקף כשהם התארכו פי שתיים וחצי ויותר? הרעיון לחלוק חיים עם אדם אחד מגיל 20 עד 80, בחיי נישואים, ורק איתו או איתה, "נחשב למשהו כמעט משונה", כפי שאומרת לרותה קופפר הסופרת והמטפלת הזוגית תמי נלסון.

הטכנולוגיה, המציעה גירויים ופיתויים המקלים על היציאה מהמסגרת המונוגמית, גם מציבה שאלות באשר לגבולותיה – מה מותר ואסור מבחינת בני הזוג עצמם. נלסון טוענת שהמצב הזה מחייב בני זוג לפתוח את ההסכם ביניהם ולנסח אותו מחדש. אם כבר פותחים ומגדירים מחדש, מדוע צריך לשמר את המוסד המונוגמי בכלל? התשובה של נלסון היא "כי הפרדיגמה הזוגית עדיין מועדפת על הרוב. זה טבעי יותר".

יכול להיות שכמו דברים רבים, גם קיומו של מוסד המונוגמיה עתיק היומין נובע מכדאיות כלכלית. הכלכלן דייוויד פרידמן מציע לנו שלא להשלות את עצמנו: נישואים, הוא טוען, הם התובנה שהרווח הצפוי מהקשר הזוגי יהיה גבוה מזה שנקבל אם נישאר לבד. בספר שפורסם כבר ב־1986 התייחס פרידמן לנישואים כאל עסקת חבילה שבה שני הצדדים מסכימים לחלוק הכנסה, דיור, העדפות מיניות ופעילויות יצרניות כמו בישול ארוחות וניקוי הבית, או כמו שמסבירה ענבל אורפז, נישואים הם מקרה פרטי של פירמה בת שני אנשים. המוטיבציה לנישואים מנקודת מבט זו היא יתרון לגודל, ואהבה היא רק אמצעי להפחית את ניגוד האינטרסים בין בני הזוג. ״אם אני אוהב את אשתי, האושר שלה הוא אחד הדברים שקובעים את שלי. לכן יש לנו אינטרס משותף לשמח אותה״, כותב פרידמן.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#