הבערות המסוכנת של טראמפ - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרוג'קט סינדיקט

הבערות המסוכנת של טראמפ

אין סיבה שצמצום של חסמי סחר של מדינות זרות, או הרחבת החסמים של ארצות הברית על סחר מבחוץ, ישפיעו על שיעור החיסכון וההשקעה הממשלתיים, וכתוצאה מכך על החשבון השוטף האמריקאי. כדי להפחית את הגירעון, על ארצות הברית לחסוך יותר או להוציא פחות

2תגובות

כמעט 100 ימים אחרי שדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן, הוא ושר המסחר שלו, וילבור רוס, עדיין דבקים בכשל כלכלי שסטודנטים לכלכלה בשנה הראשונה יודעים שיש להימנע ממנו. השניים טוענים שהגירעון הנוכחי של ארצות הברית בחשבון השוטף, או במאזן הסחר – שהוא תוצאה של שיעור החיסכון הנמוך של המדינה, נתון שממשיך לרדת – נגרם בגלל מדיניות סחר לא הוגנת מצד גרמניה וסין, שתי מדינות שיש להן עודף בחשבון השוטף. ההתעקשות של טראמפ ורוס לדבוק בחשיבה הלוקה בבורות כלכלית עלולה להוביל לאסון.

מאזן החשבון השוטף מודד את מאזן הסחר בסחורות, שירותים, הפער בין הכנסות של חברות ואנשים מקומיים בחו"ל לבין הכנסות של זרים וחברות זרות בשוק המקומי, וכן תשלומי העברה מחו"ל. זה שקול לחיסכון הלאומי מינוס ההשקעה המקומית. זוהי נוסחה, לא דעה או תיאוריה. היא נכונה בין אם אתה ליברל או שמרן, ואפילו טראמפ (עם העבר העשיר שלו בעסקים) אינו יכול לשנות זאת – אבל הוא מאיים במלחמת סחר בשל גירעונות שמשקפים אך ורק את חוסר האיזון בין חיסכון להוצאה בארצות הברית.

למדינה יש גירעון בחשבון השוטף אם ההשקעה המקומית גדולה מהחיסכון המקומי; יש לה עודף אם ההשקעה קטנה מהחיסכון הכולל. במדינה שיש לה חשבון שוטף מאוזן, יכול לצוץ גירעון אם קצב ההשקעה גובר, אם שיעור החיסכון יורד, או שמתרחש שילוב כלשהו בין השניים.

נניח שארצות הברית סוחרת עם מדינות זרות שתומכות בפרוטקציוניזם – הגנה על הייצור שלהן. אם מדינות אלו יערכו ליברליזציה בסחר, הן ככל הנראה ייבאו יותר סחורות מארצות הברית שיתחרו בתעשיות שלהן. היקף המגזרים המקומיים המתחרים ביבוא יצטמצם, מה שיוביל לתוספת עובדים והון במגזרי היצוא. עם הגידול ביצוא, יגדלו גם ההכנסות במט"ח. ההכנסות הללו ישמשו כדי לשלם על המחיר הגבוה יותר של יבוא.

אולם, אם ארצות הברית תטיל חסמים חדשים על היבוא בתגובה לגירעון שלה בחשבון השוטף, יעברו עובדים והון אל המגזרים שמתחרים ביבוא ויעזבו את מגזרי היצוא. כתוצאה מכך מאזן הסחר לא ישתנה, אך ההכנסה הלאומית תקטן ועמה רמת החיים הממוצעת. הגירעון במאזן הסחר עשוי להצטמצם אם חסמי היבוא היו בצורת מסים על סחר שמסייעים לצמצם את הגירעון התקציבי (ובכך יגדילו את החיסכון הממשלתי), אך כדי להשיג זאתצריך לשנות את מדיניות המיסוי, ולא את מדיניות הסחר.

אין שום סיבה שצמצום של חסמי סחר של מדינות זרות, או הרחבת החסמים של ארצות הברית על סחר מבחוץ, ישפיעו על שיעור החיסכון וההשקעה הממשלתיים, וכתוצאה מכך על החשבון השוטף האמריקאי. כדי להפחית את הגירעון בחשבון השוטף, על ארצות הברית לחסוך יותר או להוציא פחות על הכלכלה שלה.

לא קשה לראות מדוע לאמריקה יש גירעונות כרוניים בחשבון השוטף. שיעור החיסכון הלאומי – סכום החיסכון הפרטי בתוספת החיסכון הממשלתי, כחלק מההכנסה הלאומית הגולמית (GNI) – ירד באופן משמעותי ב־30 השנים האחרונות. רוב הירידה בשיעור החיסכון הלאומי נובעת מירידה בשיעור החיסכון הממשלתי.

הממשל האמריקאי (פדרלי, מדינות ומקומי) הוא גירעוני נטו. ההוצאות (לצריכה, לתשלומי ריבית על החוב הציבורי ולהעברות) עולות על ההכנסות, בכ־2% מההכנסה הלאומית הגולמית נכון להיום. אין זה מפתיע. עיקר הבעיה נעוצה בממשל הפדרלי. כל נשיא מאז רונלד רייגן הבטיח "קיצוץ מסים למעמד הביניים" והטבות מס אחרות, דבר שפוגע בהכנסות ומותיר את התקציב הפדרלי בגירעון תמידי. נשיאים דמוקרטיים העדיפו את ה"תמריץ" הקיינסיאני של הורדות מסים, בעוד הרפובליקאים תומכים בהשפעות של כלכלת צד היצע (תפישה ששלטה בשנות ה־80 של המאה ה־20, ושמה את הדגש על עידוד ההיצע, ולא הביקוש, כדי להשיג צמיחה כלכלית).

בשתי המפלגות יש נטייה לפופוליזם בגרסה האמריקאית שלו: הן מקצצות במסים באופן עקבי, מגדילות את החוב הציבורי (שגדל מ־35% מהתמ"ג ב־2007 ל־74% מהתמ"ג בסוף 2015), ובדרך כלל מאשימים מישהו אחר בצמיחה האטית שנובעת משיעור חיסכון והוצאה נמוכים. השעירות לעזאזל התורניות הן סין וגרמניה.

חוסר האיזון בסחר ובתקציב של ארצות הברית עלולים להחריף בקרוב אם טראמפ והרפובליקאים בקונגרס יקבלו את מבוקשם ויקצצו במסים הפדרליים. תהיה זו מדיניות פיסקלית הרסנית, אם כי ייתכן שפופולרית בטווח הקצר – לפני שהחשבונות יתחילו להגיע. עם גירעון תקציבי גדול, הגירעון בחשבון השוטף של ארצות הברית ירקיע שחקים, כפי שקרה כשהפחתות המס של רייגן הגדילו באופן משמעותי את הגירעון התקציבי בתחילת שנות ה־80. אפשר לדמיין שהתרחבות הגירעון במאזן הסחר תוביל לעוד טענות מופרכות של טראמפ ובכיריו לגבי מעילה באמון בסחר ההדדי מצד גרמניה וסין.

על האמריקאים לא ללכת שולל אחרי טענות אלו. המלך הוא עירום. אין לו בגדים מיובאים או מתוצרת מקומית; וכפי הנראה, אין לו גם יועצים כלכליים ראויים.

Project Syndicate ©

הכלכלן ג'פרי ד. סאקס, הוא פרופסור לפיתוח בר קיימא ובריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה. סאקס מנהל את המרכז לפיתוח בר קיימא בקולומביה, ומנהל זרוע האו"ם ליישום יעדי הפיתוח (UNSDSN - UN Sustainable Development Solutions Network).

תרגום: טלי גולדשטיין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#