תיירותמגזין TheMarker

מלווה מטעם הממשלה וסגידה למנהיג: כך נראית חופשה בקוריאה הצפונית

קבוצה של תשעה ישראלים יצאה למסע בדיקטטורה המסתורית בעולם. מדריך הקבוצה, זאב פוקס: "אני מאמין שככל שיהיו בקוריאה הצפונית יותר מקורות הכנסה, שחלקם מתיירות, הכלכלה תצמח ויהיה לתושבים מה להפסיד"

.
אודי שישון
אזרחים במצעד בכיכר קים ג'ונג איל בפיונגאינג ב–15 באפריל השנה
.
אודי שישון

"עכשיו נלך לראות תערוכת פרחים", הכריז המדריך המקומי והוביל את קבוצת התיירים מהקור העז ששרר בחוץ אל אולם סגור ומחומם. בכניסה לחלל התערוכה הגדול המתין לבאים דיוקן ענק של "הנשיא הנצחי" קים איל סונג, ובנו קים ג'ונג איל. התיירים, כמתחייב בקוריאה הצפונית, השתחוו בהדרת כבוד מול גרסת השמן־על־בד של מייסדי האומה, והסתכלו סביב. בחדר היו מוצבים עציצים רבים משני סוגים – סחלב כלאיים הנקרא בפי המדריך הקוריאני קים אילסונאיה, וביגוניה כלאיים הקרויה קים ג'ונגאיליה – שניהם על שם האנשים שבתמונה. בזאת הסתיים הביקור בתערוכת הפרחים.

את החוויה האבסורדית הזו מתאר זאב פוקס, שבחודש שעבר הדריך את קבוצת התיירים הראשונה שהוציאה חברת אקו טיולי שטח לקוריאה הצפונית. רוב חברי הקבוצה מישראל – תשעה בסך הכל – הם פנסיונרים אמידים שלדברי פוקס "ראו כבר הרבה בחיים שלהם". את דרכם למדינה המסוגרת הם עשו דרך סין – אחת המדינות הבודדות שמנהלות קשרי מסחר עם קוריאה הצפונית – או "הרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה", בשמה הרשמי.

במקרה או שלא, הטיול המאורגן כלל גם צפייה במצעד הצבאי הגדול ברחובותיה של פיונגיאנג הבירה, שנערך לזכרו של קים ג'ונג איל, שליטה הקודם של המדינה הטוטליטרית שמת ב־2011. "זה אירוע מתוזמר ששום דבר בו אינו מקרי", מתאר פוקס את ההתרחשות בכיכר המרכזית, לצד רבבות אזרחים נרגשים: בצד אחד, על רקע נגינת התזמורות ותרועות ההמון, יושבים המנהיגים הצבאיים, לרבות קים ג'ונג און, המנהיג. מולם על המשטח הענקי, פרוש הצבא על כליו וחייליו. מסביב לכיכר מחכים עשרות אלפי אזרחים שהתאמנו וערכו חזרות לקראת הרגע הזה. כשהצבא מתחיל לצעוד, כמו ניתן האות והאלפים נוהרים כאיש אחד למרכז הכיכר, מעודדים בפונפונים ומקלות בקצב אחיד, מתאר פוקס.

מבחינת המארגנים המקומיים של ביקור המשלחת הישראלית, לא היה נכון מהאירוע הזה – שהתקיים על רקע המתיחות הגואה בין פיונגיאנג לוושינגטון – כדי להפגין את עוצמת מדינתם ולכידות אזרחיה. אולם לדברי פוקס, על המתרחש בספירות הפוליטיות נודע לקבוצה רק בעקבות שיחה של אחד מחבריה עם משפחתו בארץ. רשת האינטרנט במדינה כוללת רק כמה עשרות אתרי אקטואליה מפוקחים, ועל מסך הטלוויזיה במלון נראו רק כמה ערוצים בשפה המקומית.

חיילות נושאות לפידים במצעד בפיונגיאנג, לפני שנתייםצילום: רויטרס

בכל הקשור לכלכלת קוריאה הצפונית רב הנסתר על הגלוי, ונתונים של ממש אין. כל שידוע הוא שזו מערכת כלכלית ריכוזית הנשלטת בידי הממשלה, ושבה כל יזמות פרטית אינה אפשרית. אוכלוסיית המדינה ענייה ותלויה לקיומה בהקצבות מזון ובדיור מסובסד שמספק השלטון. אף שבשנים האחרונות מראה המשטר בפיונגיאנג סימנים קלים של פתיחות ומאפשר לגורמים זרים השקעות מוגבלות, הרי שניתוב משאבים לא פרופורציונלי לביצור וחיזוק הצבא אינו מאפשר שינוי אמיתי. השחיתות פושה במסדרונות השלטון, והשוחד הוא חזון נפרץ.

תעשיות בבעלות ממשלתית אחראיות כמעט לכל התוצר הלאומי, שמסתכם לפי נתוני הסי.אי.איי בכ־1,500 דולר לנפש – מקום 214 בעולם. את המשכורות של האזרחים קובעת המדינה. גם שער החליפין מפוקח לחלוטין, ואין במדינה מגזר פיננסי מתפקד.

גורם מכריע בשרידותה של כלכלת המדינה היא סין. זו, בתגובה לפעולותיה של קוריאה הצפונית בתחום הגרעין, מפסיקה מדי פעם את היצוא של מוצרי המותרות למדינה – דבר שפוגע בעיקר בשכבה המקורבת לשלטון בפיונגיאנג. ואולם כחלק מכיפופי הידיים עם ארצות הברית, שבה סין ופותחת את הברז לאויבתה המושבעת של וושינגטון.

מי שקובע את המסלול והתכנים שאליהם ייחשפו התיירים הן סוכנויות התיירות המקומיות, שכולן עושות את דברו של המשטר ופועלות לפי סטנדרטים אחידים. "הכי נכון להמשיל את זה לביקור במסעדה", מסביר פוקס כיצד נקבעים לוחות הזמנים ורשימת הפעילויות ב־11 ימי הביקור. "יש לך תפריט עם מנות קבועות ואתה יכול לבקש שינויים קטנים בתוספות".

חיילים בבירת צפון קוריאה, היום
חיילים בפיונגיאנג על רקע פסליהם של מנהיגי האומהצילום: KYODO/רויטרס

כמו לכל קבוצות התיירים שמגיעות למדינה, גם לזו של פוקס הוצמדו שני מלווים מקומיים מטעם הממשלה, ובמקרה זה – מלוות. הן לא עזבו לרגע את הקבוצה, ואף ישנו עם חבריה בבית המלון. לדברי פוקס, נוכחותן היתה מורגשת מאוד: "בסוף כל הרצאה שנתתי באוטובוס המלוות ביקשו לדעת מה אמרתי. לכן השתדלתי להימנע מביקורת בוטה.

"המגע עם האוכלוסייה המקומית נשלט לגמרי על ידי המלווים האלה", מודה פוקס, "הם לא יאפשרו לך לעצור את האוטובוס בצד הדרך ליד כפר מעניין וללכת לראות אותו". גם בהדרכה בשטח נאלץ פוקס לסגת צעד אחורה, ולתת למלוות או למדריכים באתרים להסביר. כל שנותר לפוקס זה לתרגם ולחדד את המסר.

תפקידך כמדריך טיולים הוא להחכים את המטיילים ולעצב את חווייתם. העובדה שאתה מנוע מלהגיד להם הכל או להשפיע על התכנים לא גורמת לך לתחושת אי נוחות?

"אני מכיר את הסיטואציה מהטיולים שהדרכתי בסין. גם שם היו בשנות ה־80 כללים מאוד ברורים. למשל, אסור היה להסתובב לבד או לקנות באזורים מסוימים. כל הסיפור הוא עניין של דיפלומטיה עדינה. אני לא תאב שליטה. כשהמדריכות מעבירות אינפורמציה בעייתית, אני מתרגם לעברית ומוסיף שזו נקודת הראות שלהן. בימים הראשונים דיברתי פחות, אבל ככל שהטיול התקדם שילבתי בתרגום מונחים פוליטיים ואידאולוגיים בקוריאנית, וראיתי איך המלוות שומעות ומהנהנות. בסך הכל יש לי רמת חופש הרבה יותר גדולה ממה שחששתי בתחילה, ואני יכול להגיד ולשאול הכל".

זאב פוקס בקוריאה הצפוניתצילום: זאב פוקס

פוקס מספר שדווקא המלוות הרשמיות רקמו קשר אנושי ואמיתי עם חברי הקבוצה – בניגוד למקומיים ברחוב שנמנעו אפילו מליצור קשר עין. "הן היו חייכניות ותקשורתיות, דיברו באנגלית מושלמת וסיפרו לנו על רצונן לנסוע לחו"ל", הוא מתאר את שתי בנות המזל מהאליטה החברתית של פיונגיאנג, המשתכרות עד 200 דולר בחודש. "הן לא עקבו אחרינו כל הטיול במבט בוחן, ואפילו היו פתוחות לשמוע ביקורת – אבל לא לקבל. למשל, כשחברי הקבוצה שאלו על מערכת המשפט, הן אמרו לנו שאין כזו כי אצלם לא מבוצעים פשעים".

מה יקרה אם חבר קבוצה יחליט לסרב לקוד לסמל לאומי ויסבך את הקבוצה בצרות?

"הוא לא יהיה הראשון שיעשה את זה, ובמובן הזה זה לא שונה מכל מקום אחר. היו כבר מטיילים סיניים שסירבו להשתחוות לפסל שאינו של מאו צה טונג, והם פשוט לא נכנסו או הוצאו מהאתר. בעיני, להשתחוות לסמלים זה לתת כבוד למקומיים. כמו שאתה הולך לבית כנסת עם כיפה, כך בכניסה לאתר בקוריאה אתה משתחווה לפסל של המנהיג. אני מאמין שרוב האזרחים שם חושבים שטוב להם, ושההערצה למנהיגים היא אמיתית".

יצר הסקרנות של המטיילים המערביים מכניס הרבה כסף לקופת המשטר הדיקטטורי שמפר במופגן זכויות אדם.

"אני חושב שזה הדבר הנכון לעשות. כל סדק שאנחנו יוצרים בחומת המידע של האנשים שם מקדם את הערכים שלנו – כפי שהיה בשנות ה־80 בסין. אני מאמין שככל שיהיו בקוריאה הצפונית יותר מקורות הכנסה, שחלקם מתיירות, הכלכלה תצמח ויהיה לתושבים מה להפסיד. באחד הערבים מטייל אחד, קיבוצניק, ישב עם כמה מדריכי תיירים מקומיים, וסיפר להם על הלינה המשותפת, חדר האוכל וכו'. הלסתות שלהם נשמטו. הם לא הפסיקו לשאול שאלות. כך שגם יצר הסקרנות שלהם סופק".

"יש צביעות לא מעטה בהתייחסות שלנו לקוריאה הצפונית, שמוצגת כמדינה מרושעת", אומר פוקס, "רבים אומרים שאנשים פה גוועים ברעב, אבל זה רחוק מהמציאות. הכבישים מלאים במכוניות לקסוס, ויש תנופת בנייה גדולה ומנופים בכל מקום – בפיונגיאנג ומחוצה לה. זו עדיין דיקטטורה, אבל השלטון מנסה לשרוד ועושה זאת בחוכמה רבה – תראה איך מדינה קטנה עם צבא פרימיטיבי גורמת לכל העולם לכרכר סביבה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker