להפוך את קדילאק לגדולה שוב - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נסיעת מבחן

להפוך את קדילאק לגדולה שוב

דונלד טראמפ אוהב את קדילאק, וזה לא מפתיע. כמוהו גם למותג היוקרה יש נטייה לראוותנות על גבול הוולגריות. בניגוד אליו, הXT5 דווקא מנסה לרסן את עצמה

המכונית הנשיאותית של דונלד טראמפ היא קדילאק, אבל זו לא הלימוזינה הראשונה של החברה האמריקאית שבה הוא נוסע. כבר בשנות ה־80 היו לו שתי לימוזינות קדילאק, שנראו זהות למכונית הנשיאותית באותן שנים מבחוץ, ובפנים כללו אביזרים כמו פקס, מכשיר וידאו וכמובן מקרר לאלכוהול.

כמו טראמפ, שמבקש להפוך את אמריקה לגדולה שוב, גם קדילאק מבקשת לחזור לגדולה, ולהפוך למותג יוקרה מוביל. אבל בניגוד לנשיא האמריקאי השמרן והמוחצן, קדילאק מנסה לחזור להיות רלוונטית דווקא באמצעות חיזור אחרי לקוחות אירופיים מתוחכמים, קהל שונה לגמרי ממצביעי טראמפ.

אייל טואג

קדילאק הוא מותג ותיק מאוד – החברה נוסדה ב־1902 על ידי הנרי פורד, לפני שהקים את החברה הנושאת את שמו – אבל הוא דומה דווקא ללקסוס, אאודי ואינפיניטי. כלומר, זהו מותג יוקרה של קונצרן גדול (ג'נרל מוטורס) ולא יצרנית עצמאית כמו מרצדס או ב.מ.וו. קדילאק התמחתה במכוניות עם עיצוב נוצץ, ממדים ראוותניים, מנועים רבי־נפח והמון אבזור – והיא כיכבה כמותג היוקרה הנמכר ביותר בארצות הברית במשך עשרות שנים. עד שהאמריקאים גילו את העידון של מרצדס, הספורטיביות של ב.מ.וו ובעיקר את האמינות של לקסוס. קדילאק יצאה מהאופנה. הקהל של המכוניות הגדולות שלה הלך והתבגר, והצעירים העדיפו מותגי יוקרה אחרים.

מתחילת האלף, קדילאק מנסה להמציא את עצמה מחדש ולהפוך מיצרנית לימוזינות למותג ספורטיבי וצעיר. ב־1 בינואר פתחה החברה את המטה החדש שלה בניו יורק – לא כדי להתקרב למגדל טראמפ, אלא לבתי האופנה ולעשירים הצעירים הגרים בעיר, ולהפוך את המכוניות שלה למעניינות יותר.

אייל טואג

יש משהו אירוני בכך שחברה שנקראת על שם מייסד העיר דטרויט, הרוזן הצרפתי קדילאק, עוזבת אותה לטובת ניו יורק. וזה לא הכל – מרצדס וב.מ.וו לא שינו את הסמל שלהן מאז היווסדן, אבל קדילאק שינתה אותו לאחרונה, בפעם ה־29, והפכה את סמל האצולה של הרוזן קדילאק למגן פחוס ומעט מוזר. גם שיטת סימול הדגמים השתנתה, שוב, ורכבי הפנאי של קדילאק יסומלו באותיות XT. הראשון בסדרה החדשה הוא XT5, המחליף את ה־SRX הסתמי מעט ומתחרה בלקסוס RX.

אייל טואג

לפחות בדבר אחד קדילאק עקבית – בעיצוב. עיצוב מושחז וספורטיבי שאותו חנכה לפני כ־15 שנים ב־CTS, שכיכבה בסצינת מרדף המכוניות בסרט השני בסדרת "המטריקס". מאז, העיצוב עבר אבולוציה זהירה והפך למתון יותר. כיום הוא נאה, אבל לא מאוד מיוחד. כמו במכוניות יוקרה לא מעטות, החלק החשוב בעיצוב הוא הפנסים הקדמיים. התקינה האירופית מחייבת מכוניות להפעיל אורות סימון גם ביום. במקום נורות צנועות שמאירות חלק מהפנס הקדמי, העדיפו יצרני מכוניות היוקרה להרים מופע תאורה של פנסי LED. ל־XT5 יש שתי שורות של פנסי לד מאונכים ומיוחדים, וכך כבר מרחוק תוכלו להבחין שמכונית יקרה היא זו שעומדת לעקוף אתכם. בקדילאק מספרים כי המכונית עוצבה "בהשראת ניו יורק", ואולי הכוונה היא שעיצובה מרשים הרבה יותר בלילה.

אייל טואג

העיצוב הפנימי נקי יותר ומצועצע פחות מדגמי עבר של קדילאק. התוצאה נראית מצוין ואיכות החומרים משובחת, אבל אם הייתם מסירים את הסמל של קדילאק אפשר היה לשכנע אותי שתא הנוסעים שייך ללקסוס או מותג יוקרה אחר.

חוויית הנהיגה בקדילאק נעימה ונוחה מאוד. בתוך תא הנוסעים המרווח לא תרגישו הרבה משיבושי הכביש, בזכות הכיול הרך של המתלים, וגם לא תשמעו כמעט את רעשי הדרך והמנוע הודות לבידוד המצוין. כוחו של המנוע (310 כ"ס), לא מושג בעזרת מגדש טורבו מודרני אלא בעזרת נפח מכובד (3.6 ליטר) ושישה צילינדרים, אולם לא מדובר במנוע מיושן. כשמתאפשר, המנוע מנתק שניים מהצילינדרים לטובת חיסכון בדלק. הניתוק, שמתרחש בעיקר בשיוט על כביש מהיר, אינו מורגש והמנוע נמרץ ומאפשר נהיגה מהירה אך נינוחה. עם זאת, קשה לומר שהיה לניתוק ביטוי משמעותי בצריכת הדלק. הקדילאק הגדול והכבד צרך ליטר בנזין כל 7.8 ק"מ בנהיגת המבחן, אך יש לציין שזו היתה מאומצת בחלקה. תיבת ההילוכים היפנית, שלה שמונה יחסי ההעברה, דווקא מאכזבת ולעתים נדמה כי ההילוך משתלב באיחור ופוגע בתאוצה של המכונית.

קופירייטר אחד במשרד פרסום כלשהו ישב וכתב טקסט שיווקי עבור היבואן: "חשבנו על הדרך שלך שמורכבת מתשוקה ומיצירתיות, עם דרייב לחדש ולרגש, לצד עשייה ושאפתנות בלתי מתפשרת". אוסף הקלישאות הזה זכה לטור שלם של פובליציסט "הארץ" אלון עידן, שמבלי להיות מומחה למכוניות זיהה שה־XT5 היא מכונית חלולה. למעשה זהו מיניוואן מרווח למשפחה, אבל כדי להיות מעניין וסקסי יותר, וכדי שיהיה אפשר למכור אותו במחיר גבוה יותר, הוא עטוף בשתי שכבות של מיתוג ותדמית. השכבה הראשונה היא ה"קרוסאובר". ה־XT5 מיועד להיראות כמו רכב שטח, למרות שאין לו אפילו יומרות לנסיעה בשטח, גם בגרסת ה־4X4 היקרה יותר (המיועדת לנהיגה על כבישים מצופי קרח). השכבה השנייה היא ה"יוקרה". ואיך הופכים מכונית שחולקת מכלולים עם שברולט טראוורס החדש ודגמים דומים של GMC וביואיק ליוקרתית? מצפים את תא הנוסעים בעור ועץ (או אלומיניום חדשני למראה), משפרים את הנוחות ובידוד הרעשים, ובעיקר מורחים את הסמל החדש והפחוס של קדילאק בכל מקום אפשרי. התוצאה היא מכונית מצוינת, איכותית ומרשימה למראה, אבל היא לא מיוחדת ולא בטוח שיש לה "דרייב לחדש ולרגש", כמאמר הפרסומת.

המחירים של XT5 מתחילים ב־335 אלף שקל, יקר אך נמוך מזה של המתחרות של לקסוס, מרצדס ואאודי. אבל תמורה טובה לכסף אינה שיקול מרכזי עבור רוכשי מכוניות יוקרה, אחרת היו בוחרים במכוניות צנועות יותר. רוכשים אלה מבקשים תדמית מכובדת והצהרת הון נוצצת, מכונית שתשדר לעולם שהנהג עצמו הוא מדגם מוצלח במיוחד. נדמה שהפעם קדילאק הצליחה לעשות זאת.

בשורה התחתונה: ה־XT5 הוא מיניוואן איכותי ונוח, ומאפשר נהיגה ארוכה ונעימה. עם זאת, אין בו ייחוד של ממש. 

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#