תחבורהמגזין TheMarker

הגלגל הומצא מחדש בקופנהגן

אחרי הצלחת האופניים החשמליים, הגיע הזמן לדור הבא של הדו-גלגלי שיתן לרוכב כוחות על

.
אודי שישון
.
אודי שישון

נדמה שכיום שום פיתוח טכנולוגי כבר לא נשמע בדיוני מדי – כולל גלגל אופניים שאוגר אנרגיה בכל דיווש, לומד את תנועות הרוכב וגורם לו להרגיש שהאופניים הם חלק מגופו. זה המוצר החדש שיוצא לשוק בימים אלה ומתיימר להביא לשינוי פניה של התחבורה העירונית. לא פחות. "גלגל קופנהגן" הוא פרי פיתוח של חברת Superpedestrian האמריקאית, שמאמינה שמהפכת התחבורה האוטונומית של המאה ה־21 אינה שלמה בלי הרכב הדו־גלגלי שהומצא אי שם בתחילת המאה ה־19.

"מאז המצאת האופניים הערים גדלו פי 20, ועבור רוב האנשים המרחקים כבר לא מתאימים לרכיבה על אופניים רגילים", אומר מנכ"ל החברה אסף בידרמן, 39, ישראלי שחצה את האוקיינוס אחרי שירותו הצבאי כדי ללמוד לתואר ראשון בפיזיקה ואדריכלות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), ומאז נשאר שם. "עד שנת 2050 אנו צופים שהדרישה לתחבורה עירונית תהיה גדולה פי שלושה. כלומר, נצטרך שקיבולת הכבישים תשלש את עצמה רק בשביל לשמור על העומס והפקקים שאנחנו מכירים כיום. אף שכלי רכב אוטונומיים זה דבר נהדר, הם רק משחררים את הנהג. מבחינה תחבורתית, זה לא מועיל – אלא אם אתה חושב מחדש על גודלו של כלי הרכב".

החברה הוקמה לפני כארבע שנים, אך רעיון האופניים ההיברידיים שיאפשרו ליוממים לגמוא עשרות קילומטרים בקלילות מדי יום ולהיחלץ מהפקקים נולד במוחו של בידרמן כבר ב־2009. כחבר בצוות מנהלי מעבדת Senseable City של MIT הוא התבקש על ידי עיריית קופנהגן למצוא פתרונות טכנולוגיים לשיפור החיים בעיר. שיטוט קצר ברחובותיה של הבירה הדנית הבהיר לבידרמן כי השינוי טמון בתחבורה. מכאן – בעזרת השקעה של 30 מיליון דולר בפיתוח מצד קרנות הון סיכון אמריקאיות – לא ארכה הדרך למוצר המוגמר: התקן אדום דמוי פריזבי שמשקלו פחות מששה קילוגרמים, המולבש על גלגל האופניים האחורי, ובתוכו מנוע בעוצמה של 350 ואט (בישראל ובאירופה 250 ואט). ב־2013 הקים בידרמן את סופרפדסטריאן, אשר קיבלה את רישיון הייצור מ־MIT.

המנגנון המורכב – שכולל סוללת ליתיום־יון נטענת, חיישנים, קישוריות בלוטות ומערכת בקרה – נכנס לפעולה מיד עם התחלת הדיווש, מאיץ את האופניים למהירות של יותר מ־30 קמ"ש לטווח ממוצע של כ־50 ק"מ, ומגדיל את כוחו של הרוכב פי עשרה. במקביל, הוא גם מגיב למאמץ של הרוכב, בהתחשב בשיפוע הרכיבה ובעוצמת הדיווש, ומספק לו את "הדחיפה" הדרושה. השליטה על המערכת כולה נעשית באמצעות אפליקציה, המאפשרת התאמה אישית של האופניים לרוכב ולהעדפותיו. כך למשל, קיים מצב רכיבה של "השטחה", כאשר גם בעלייה וגם בירידה המערכת מספקת תחושה של דיווש במישור. "האלגוריתם לומד את הרוכב, ועם כל שבוע שחולף הלמידה מתהדקת והמערכת מכירה אותו טוב יותר", אומר בידרמן.

"זה קצת כמו ללכת לחדר כושר בירח ולעשות את האימון הרגיל שלך"; "הרגשתי שיד נעלמה אוחזת בכידון ומושכת אותי קדימה עם כל דיווש" – כך תיארו את התחושה שניים שרכבו לראשונה באופניים עם הגלגל החדש. השניים, סקוט קירשנר, בעל טור ב"בוסטון גלוב טק", ובן קורט, כתב "הרווארד קרימסון", דיווחו על חוויה אמוציונלית ומסעירה למדי.

בידרמן דוחה את ההשוואה לאופניים החשמליים, המתחרה הדו־גלגלי העיקרי של סופרפדסטריאן, שצפוי על פי הערכות לגלגל 24.3 מיליארד דולר עד 2025. "באופניים חשמליים חסרה תחושת הדיווש, זה כבד מאוד ומכוער. מעבר לזה, זוג אופניים חשמליים עם תקן אירופי עולה 2,600 יורו לפחות".

בשלהי 2016 החלה סופרפדסטריאן לשלח את המוצר במכירה מוקדמת ללקוחות מחוץ לארצות הברית בעלות של 1,200 דולר ליחידה, לרבות מאות גלגלים חכמים שהוזמנו מראש כבר ב־2013, עם היווצרות הבאזז סביב הגלגל. כעת, עם תחילת השיווק הרשמי, יעלה המוצר לצרכן הישראלי 1,700 דולר. ניתן להזמין את הגלגל החכם לבדו, המותאם לסוג האופניים של הלקוח, או אופניים שלמים. את ההזמנה ניתן לבצע דרך אתר החברה בלבד, בעוד שחנויות שהתקשרו בהסכם עם החברה (בינתיים רק בארצות הברית ובהמשך גם באירופה) מציעות ללקוחות התנסות ברכיבה עם הגלגל החדש.

"רוב היצרנים מוכרים בפי חמישה מעלות הייצור שלהם, אבל אנחנו יכולים להסתפק בהרבה פחות", מסביר בידרמן. "בנינו שרשרת אספקה חדשה וחתכנו את ה'מידל מן' – הספקים, החנויות והיבואנים".

אף שהחברה משקיעה בעיקר במדינות מערב אירופה כהולנד, גרמניה ודנמרק, שבהן רכיבה עירונית נטועה עמוק בתרבות המקומית ונהנית מתשתיות ברמה גבוהה, בידרמן מצהיר כי ישראל היא שוק אסטרטגי עבור החברה, ולו בשל היותה "בית".

מפקד האוכלוסין האחרון שבוצע בארצות הברית מצא כי רק שיעור זעום של 0.63% מהיוממים בוחרים לדווש באופניים למקום עבודתם. זה אולי נשמע מעט, אך אלה כ־904 אלף אנשים המייצגים זינוק חד של 62% מאז שנת 2000. "עבור יותר מ־50% מהאנשים בארצות הברית, טווח הנסיעה היומי ברכב הוא פחות מ־16 קילומטר לכל כיוון. זה מרחק קצר יחסית, אבל ארוך מדי לרכיבה באופניים", אומר בידרמן. "לקחת את הילדים מבית ספר, לעשות קניות, ללכת לכספומט. אם בשביל כל הדברים הקטנים האלה אתה נכנס לאוטו – אתה בקהל הלקוחות שלנו".

ימים יגידו אם מיליונים ברחבי הגלובוס יאמצו את המוצר, או שהוא יישאר בגדר פיתוח טכנולוגי נחמד למשוגעים לדבר. מבחינת בידרמן, החזון של סופרפדסטריאן למרחב העירוני לא מסתיים בגלגל קופנהגן: "התחלנו עם אופניים כי זה כלי הרכב ליחיד הכי נפוץ בעולם. הפיתוח הבא יהיה של כלי תחבורה דו־מושבי לעיר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker