שקט, מתערבים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שכירות

שקט, מתערבים

שוק השכירות נעדר הרגולציה בישראל כשל לחלוטין, ומתנהל כמו ג'ונגל. הממשלה - שמתערבת בשוק, רק באופן גרוע - אחראית לנזקים

7תגובות

שתי הנחות יסוד מאפיינות את הוויכוחים על משבר הדיור, ושתיהן שגויות. הראשונה היא שכל פתרון שעוזר לשוכרים מזיק לבעלי הדירות, ולהפך; השנייה היא שאסור להתערב בשוק. שתי השגיאות הללו נוחות לממשלה, שנאחזת בתיאוריות כלכליות מיושנות – כדי לא להביט במציאות. היעדר פתרון למשבר הדיור לא נובע ממלחמה בין שוכרים למשכירים אלא מסחבת, רשלנות ועיגול פינות מצד הממשלה. זו דוגלת באידאולוגיה של אי התערבות וטוענת ש"צריך לתת לשוק לעבוד", אבל במציאות, מעורבת מאוד בשוק הדיור – ובאופן שגוי.

לפי הלמ"ס, יותר מרבע ממשקי־הבית בישראל גרים בשכירות. אלה הם שני מיליון אנשים שחיים בחוסר יציבות כלכלית. רובם המכריע שוכרים דירה ממשכירים פרטיים, והיתר חיים בדיור ציבורי. אבל המספר הזה כולל נתון שהממשלה לא אוהבת לדבר עליו: מתוך כ־590 אלף משקי־בית שגרים בשכירות פרטית, כ־180 אלף משקי בית – 30%! – מקבלים סיוע בשכר הדירה. זהו שיעור אדיר שתורם לעלייה כללית בדמי השכירות. אחרי שחיסלה את הדיור הציבורי, זהו הפתרון היחידי שהממשלה מציעה למשפחות שבמצב נורמלי היו זכאיות לדיור ציבורי.

בסוף שנות ה־60 היו בישראל יותר מ־200 אלף דירות ציבוריות, כ־23% ממלאי הדירות. לאורך השנים דיללה הממשלה את מלאי הדירות הציבוריות, וכיום מספרן כ־60 אלף בלבד – פחות מ־3% מהשוק, ומהשיעורים הנמוכים ב־OECD. כך עברה ישראל ממודל של דיור ציבורי למודל של סבסוד שכר דירה לנזקקים בשוק הפרטי. אולם בניגוד למודל הדיור הציבורי, שמאפשר לדייר ודאות סבירה, מקבלי הסיוע בשכר הדירה חיים בתנאים בלתי אפשריים. עליית מחירי השכירות גוזרת עליהם מעברי דירה תכופים ואינה מאפשרת את הביטחון הנדרש כדי להחזיק בעבודה קבועה ובמעגלי תמיכה. היעדר ביטחונות ואשראי מקשה על רבים מהם למצוא דירה נאותה – והדבר מוביל לתופעות מזעזעות כגון ניצול מיני של דיירות, מגורים ברחוב ופגיעה בילדים.

הסכום שהמדינה מוציאה בעבור הסיוע נשחק למול עליית מחירי השכירות, והתוצאה היא כשל הן בשוק הדיור הציבורי, והן בשוק השכירות. הממשלה, שאינה בונה דיור ציבורי ופוגעת באוכלוסיות החלשות, גם מסבסדת את המשכירים בשוק הפרטי ומביאה לעליות במחירי השכירות. לכך יש גם השפעה על מחירי הדירות, מאחר ששוכרים שנואשו מחוסר הסדר בשוק מנסים לקנות דירה, גם במחיר כניסה לחובות מסוכנים. המרוויחים היחידים הם בעלי הדירות, אך גם הם ייאלצו להיפרד מהסכומים שחסכו כשירצו לעזור לילדיהם בקניית דירה. כי לילדים שלהם, בני הדור שלי, אין כיום אפשרות כלכלית לעשות זאת לבדם, אלא אם יצליחו לחסוך 146 משכורות. וזה רק הממוצע. בירושלים, לדוגמה, נדרשות 259 משכורות לרכישת דירה.

המדינה, שדוגלת לכאורה באי התערבות, נהנית מעליית המחירים וממסה עסקות מכר באגרסיביות, וזאת מבלי להזכיר ש־93% מהקרקעות בישראל בבעלות המדינה, מצב כמעט ייחודי בעולם. לכן, מצחיק לשמוע את טענותיהם של כמה מהפוליטיקאים ומפקידי האוצר נגד הצעת החוק לשכירות הוגנת שהגשתי עם ח"כ רועי פולקמן, ושנועדה להחיל כללי משחק הוגנים על שוק השכירות. החוק אמנם עבר בכנסת בקריאה ראשונה אבל ממשיך להיתקל בעיכובים מצד הממשלה. ההתנגדות לו נעוצה בתפישה של שרת המשפטים, איילת שקד, כי שוק השכירות בישראל יעיל והתערבות בו תוביל לעיוותים. תפישה זו סותרת את ניסיונן ארוך השנים של מדינות אחרות, ומתעלמת מהעובדה החשובה ביותר: שוק השכירות נעדר הרגולציה בישראל כשל לחלוטין, ומתנהל כמו ג'ונגל. הממשלה – שדווקא מתערבת בשוק, רק באופן גרוע – אחראית לנזקים.

בסדרת דיונים שקיימתי השנה בוועדת השקיפות בכנסת, ניסיתי לפרוש בפני הכנסת והציבור את המידע הקיים על שוק הדיור כדי להבין מה החסמים לפתרון המשבר. התברר לי שהממשלה מעולם לא טרחה לאסוף נתוני אמת לגבי שוק השכירות: על כמות הדירות להשכרה, מאפייניהן ומחיריהן. ברשות המסים הודו שהם יכולים רק לנחש כמה מס שכירות הם אמורים לגבות. בסקר היחיד שערכה הרשות ב־2014, בקרב כ־37 אלף בעלי דירות, התגלה ש־78% מהם השכירו דירות מבלי לדווח. מבקר המדינה הצביע על חוסר התכנון שמאפיין את כשלון הממשלה במציאת פתרון למשבר. אך הממשלה ממשיכה באותה שיטה קלוקלת, לפיה קודם מוציאים הכרזה פומפוזית לעיתונות – ורק אחר כך חושבים. חמש שנים אחרי המחאה החברתית, הממשלה עדיין לא התחילה לתכנן לטווח ארוך.

כל פתרון למשבר הדיור חייב להתייחס לשלושת הנדבכים בשוק: בעלות, שכירות – והדיור הציבורי. בוודאי שצריך להגדיל את היצע הדירות, אבל במחשבה תחילה, עם תחבורה ציבורית יעילה, עם מגוון של דירות שיתאימו לסטודנטים, למשפחות צעירות ולקשישים, עם תמהיל חברתי שכולל דיור ציבורי. בלי כל אלה, הפתרון לא יגיע. השכונות שאנחנו בונים קובעות איך תיראה החברה הישראלית.

הביקורת על התערבות בשוק הדיור אינה מגובה בעובדות ובנתונים אלא בתפישות כלכליות מיושנות שמגויסות לשמירת המצב הקיים, בלי להציע, או אפילו לבחון, את האלטרנטיבות שקיימות כבר בכל העולם.

 

הכותבת היא חברת כנסת ויו"ר ועדת השקיפות של הכנסת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#