הדמוקרטיה דועכת גם בעולם העסקים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אג'נדה

הדמוקרטיה דועכת גם בעולם העסקים

הסירוב של סנאפ להנפיק מניות המקנות זכות הצבעה הוא חלק ממגמה רחבה יותר המובילה לאוטוקרטיה תאגידית

תגובות

הדמוקרטיה דועכת בעולם כולו – כך סבורים אנשי צוות החשיבה פרידום האוס. רק 45% מהמדינות נחשבות כיום חופשיות, והמגמה ברורה. החירות נמצאת בנסיגה גם בעולם העסקים. הרעיון שחברות יהיו נתונות לשליטה של בעלי מניות שונים שמיישמים את זכותם להצביע לפי שיטת ה"מניה אחת, קול אחד" נהפך למיותר, או אפילו למסוכן.

חשבו לרגע על ההנפקה הראשונית של כוכבת המדיה החברתית העכשווית של עמק הסיליקון – סנאפ, החברה שמפעילה את אפליקציית סנאפצ'ט. החברה מתכננת לגייס החודש 3־4 מיליארד דולר ולהבטיח לעצמה שווי של 20־25 מיליארד דולר. המניות שיימכרו לא ילוו בזכויות הצבעה, כך שכל השליטה תישאר בידיהם של אוון שפיגל ובובי מרפי, המייסדים. ההנפקה של סנאפ מזכירה את זאת של עליבאבא, ענקית האינטרנט הסינית. החברה רשמה את עצמה למסחר בבורסת ניו יורק ב־2014, בהנפקה הגדולה בעולם, וגייסה 25 מיליארד דולר. כיום השווי שלה הוא 252 מיליארד דולר והיא נשלטת על ידי שותפות שמנוהלת מאיי קיימן. בעלי המניות הרגילים שלה אדישים למדי.

J. Emilio Flores / Corbis via Ge

האופטימיסטים אולי יבטלו את שתי ההנפקות כאירועים נקודתיים שאינם מעידים על הכלל, אך קיימת מגמה ברורה לכיוון אוטוקרטיה. שמונה מתוך 20 החברות היקרות בעולם לא נשלטות על ידי בעלי מניות חיצוניים. הן כוללות את סמסונג, ברקשייר התאוויי, ICBC (בנק סיני) וגוגל. הנתונים מראים שכ־30% מהשווי הכולל של שוקי המניות בעולם נשלטים בצורה לא דמוקרטית. זאת, מאחר שזכויות הצבעה בהן הוגבלו כך שרק לבעל מניות אחד יש שליטה דה פקטו, או שהמניות שייכות לקרנות בניהול פסיבי שאין להן תמריץ גדול להצביע.

תומכי הממשל התאגידי, במיוחד באמריקה, מציירים תמונה ורודה כשהם מציינים שמנהלים מחזיקים בשליטה באמצעות כלים משפטיים, כמו למשל "גלולות רעל", טקטיקה שנועדה למנוע השתלטות עוינת. ואולם, שלוש מגמות בולטות מעידות על הנטייה המתחזקת לעבר התנהלות לא דמוקרטית בחברות.

המגמה הראשונה היא חברות הטכנולוגיה שכופות תנאים על המשקיעים המסונוורים. גוגל יצאה להנפקה ב־2004, וכדי למנוע אפשרות של השתלטות היא הנפיקה שני סוגי מניות, מה שהעניק למייסדים שליטה על עתידה של החברה, והבטיח שלמשקיעים חיצוניים "תהיה יכולת מועטה ככל האפשר להשפיע על ההחלטות האסטרטגיות". פייסבוק נרשמה למסחר ב־2012 תחת מבנה דומה, וב־2016 הודיעה כי תנפיק מניות חדשות ללא זכות הצבעה. עליבאבא נרשמה למסחר בניו יורק אחרי שבורסת הונג קונג סירבה לקבל את ההסדרים המוזרים שלה. המשקיעים האמריקאיים לא חששו, והתנפלו על המניות.

במקביל, בכלכלות המתפתחות חלה התרחקות מהמודל של שליטה מבוזרת. 60% מהחברות בבורסה נשלטות על ידי משפחות או ממשלות, לעומת 50% לפני המשבר הפיננסי הגלובלי, על פי קרן המטבע הבינלאומית. סיבה אחת לכך היא הנפקות רבות של חברות בתמיכה ממשלתית, שבהן הממשלה מחזיקה בנתח השליטה. האנק פולסון, הבוס לשעבר של גולדמן סאקס, עזר להוציא לפועל חלק גדול מההנפקות בסין בתחילת שנות ה־2000. "הסינים לא יכלו לוותר על השליטה", הוא כותב באוטוביוגרפיה שלו. פולסון קיווה שבסופו של דבר, הממשלה תוותר על המושכות, אך זה לא קרה. כלכלות מתפתחות אחרות, כולל ברזיל ורוסיה, העתיקו את האסטרטגיה הסינית של הפרטה חלקית. ברחבי העולם המתפתח חברות משפחתיות, כגון טאטא בהודו וסמסונג בקוריאה הדרומית, נהפכו לגדולות מתמיד.

האדישות של בעלי זכות ההצבעה היא מגמה שלישית. קרנות בניהול פסיבי מציעות עסקה טובה לחוסכים, אך המשמעות היא שלא תהיה להם יכולת או משאבים להתערב בעסקי החברות. קרנות מסוג זה שולטות כיום על 13% משוק המניות האמריקאי, לעומת 9% ב־2013, והן גדלות במהירות. מרבית בעלי המניות בחברות נסחרות הם ישנונים מקצוענים.

רבים בעולם העסקים אינם רואים במציאות הזאת בעיה. לטענתם, המשקיעים מחזיקים בניירות ערך רבים אחרים – אג"ח, אופציות, עסקות החלף וכתבי אופציה – שאינם מקנים זכות הצבעה, ולא נראה שזה משנה להם. בחברות שמנוהלות בצורה נאותה, כמו ברקשייר התאוויי, מניות עם זכויות הצבעה שונות נסחרות במחיר זהה, דבר שמרמז על כך שהזכויות לא באמת שוות יותר מדי. יש מנהלים שאף טוענים שפחות דמוקרטיה לבעלי המניות היא דבר טוב, מאחר שבעלי זכות ההצבעה הם קצרי ראייה. בשנה שעברה מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, ציין שאם לחברה היה מבנה מניות נורמלי, היא היתה חייבת להימכר ליאהו ב־2006.

מפעל סמסונג בדרום קוריאה
Seokyong Lee / Bloomberg News

לא צריך להיות מיליארדר כדי לזהות את החורים בתיאוריה הזאת. בעלי מניות ללא יכולת להשפיע מזיקים לכלכלות. בסין וביפן חברות מקצות הון באופן שגוי, מאחר שהן אינן צריכות לתת דין וחשבון לבעלי מניות חיצוניים, והתשואה על המניות היא 8%־9%. מחקר של חברת סנפורד סי. ברנסטין מ־2016 לכד את תשומת הלב של וול סטריט בכך שקרא להשקעה פסיבית "הדרך השקטה לשעבוד". בלי בעלות אקטיבית, נאמר במחקר, הקפיטליזם יקרוס.

גירעון דמוקרטי

ברמת החברה, זכויות הצבעה הן קריטיות בעת השתלטות או אם הביצועים נפגעים. בוויאקום, חברת מדיה בעלת מניות דואליות, שבעבר היתה הבעלים של MTV אך במהלך העשור האחרון קפאה על שמריה, המשקיעים החיצוניים נותרו חסרי ישע. השליטה נמצאת בידי הפטריארך, סאמנר רדסטון, 93, המחזיק ב־80% ממניות ההצבעה של החברה. יאהו איבדה את דרכה, אך מאחר שיש לה סוג אחד של מניות, משקיעים חיצוניים הצליחו להתערב וכפו על החברה לפרק את עצמה ולהחזיר מזומן לבעלים.

ייתכן שהמערכת נמצאת בתהליך של תיקון עצמי מסוים. כמה קרנות פסיביות, כגון בלאקרוק, מגבירות את המעורבות שלהן בחברות. אם קרנות מדדיות (או קרנות אינדקס) יהפכו לגדולות מדי, תמחור המניות יהיה שגוי, מה שיוצר הזדמנויות עבור מנהלים אקטיביים. אם מניות ללא זכות הצבעה נמכרות במחירים מנופחים, הבעלים שלהן ייכוו בסופו של דבר, ולא יקנו אותן. ואם החברות הצעירות והאופנתיות לא יעמדו ביעדים, הן יזדקקו ליותר מזומנים ויקבלו אותו בתנאים גרועים. אך בסופו של דבר, דמוקרטיית בעלי המניות תלויה במשקיעים שמממשים את זכותם להצביע בתמורה לאספקת הון לחברות בעלות סיכון גבוה. אם הם לא יטרחו, הדמוקרטיה תדעך יותר ויותר. כדאי לחשוב על זה בזמן שמנהלי הקרנות עומדים בתור לקנות מניות בהנפקה של סנאפ.

תרגום: טלי גולדשטיין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#