הונאותמגזין TheMarker

אירוני? המשקיעים הרוויחו מהונאת מיידוף

בתי המשפט פוסקים שהנאמן אינו יכול לעשות דבר אם ההשקעה מגיעה מחשבון זר וכך הפסיקות מקלות על אנשים "להרוויח מרמאות"

אריק לארסון

ההשלכות המשפטיות של הונאת הענק שביצע ברנרד מיידוף כוללות טוויסט אירוני: הן סיפקו מפת דרכים למשקיעים שרוצים לשמור על רווחים שנראים טובים מדי מכדי להיות אמיתיים.

במהלך שמונה השנים מאז מאסרו של מיידוף, שורה של פסיקות בית משפט היטיבו עם משקיעים שהרוויחו מההונאה, אך גרמו לאירווין פיקארד, הנאמן על החזרת הכספים של קרן מיידוף, לאבד תקווה כי יצליח להציל כסף נוסף של קורבנות מיידוף – שהפסידו 17.5 מיליארד דולר, לפי מומחים משפטיים.

ברנרד מיידוףצילום: בלומברג

"הפסיקות הקטינו את הסיכון שקשור 
להשקעה בהונאת פונזי", אומר אנתוני קייסי, פרופסור למשפטים באוניברסיטת שיקגו. "כמה מהפסיקות היו מסקנות בלתי־נמנעות מהחוק. בתי המשפט לא היו רחמנים בהכרח כלפי המוסדות הגדולים, פשוט יצא שהמערכת עזרה למשקיעים העשירים יותר".

פיקארד וצוות של עורכי דין מניו יורק החזירו לנפגעי מיידוף 65 סנט לדולר – סכום גבוה מהמצופה. אולם בעוד מאמציו של הנאמן להחזיר את הכסף נמשכים בחזיתות שונות, לרבות תביעות נגד כמה מהמשקיעים הגדולים של מיידוף, הפסיקות הפחיתו מיליארדי דולרים מהסכום הנתבע, ונראה כי האפשרות לקבל בחזרה את מלוא הסכום אינה ריאלית. הפסיקות גם סיפקו למשקיעים מעין "שליף" לגבי הדרך הטובה ביותר לשמור על תשואות גבוהות, אם אי פעם יתברר שמקורן בהונאה. הדוברת של פיקארד סירבה להגיב.

וויליאם ביל קוךצילום: ASSOCIATED PRESS

חלק מלקוחותיו של מיידוף השקיעו באמצעות קרנות מזינות (Feeder Funds), קרנות מתווכות המספקות בעקיפין חשיפה לקרנות אחרות. שופט לפשיטות רגל ממנהטן פסק בנובמבר כי מי שהשקיע באמצעות קרנות מזינות מחוץ לארצות הברית – ושרווחיו הופקדו בחשבון זר לפני שההונאה קרסה – לא חייב להחזיר את הכסף. זאת מתוך כבוד לרשויות המקומיות, נקבע בפסיקה. כלומר, הקורבנות צריכים כעת לפנות לבתי משפט שאינם אמריקאיים כדי לקבל בחזרה את הכסף.

הפסיקה, שניתן לערער עליה, דחתה את הטענה של הנאמן כי החוק האמריקאי צריך לחול על המשקיעים, ובהם אזרחים אמריקאים רבים, מאחר שהם ידעו שהכסף שלהם יושקע בחברה הניו־יורקית של מיידוף. הפסיקה גם הפחיתה בכ־2 מיליארד דולר את הסכום שפיקארד רצה להציל עבור כ־100 לקוחות. ההחלטה "יצרה פרצה גדולה בחוק", אמר קייסי. "זאת היתה דרך ישירה לצמצם את הסיכון – בהנחה שאתה משקיע מתוחכם".

פיקארד אירווין צילום: בלומברג

מצב זה היטיב עם משקיעים מוקדמים של מיידוף, כגון תעשיות קוך של האחים המיליארדרים צ'רלס ודייוויד קוך, שהשקיעו בקרן מזינה זרה שהשקיעה בחברה של מיידוף. הפסיקה אפשרה להם לשמור על יותר מ־20 מיליון דולר, שמשכו עם סגירת החשבון שלהם שלוש שנים לפני שההונאה קרסה. דובר החברה סירב להגיב.

"בית המשפט הקל על אנשים להרוויח מרמאות ולשמור על כסף גנוב", אומרת תמר פרנקל, פרופסורית למשפטים באוניברסיטת בוסטון. "אם אתה מעוניין להשקיע בהונאת פונזי כיום, עשה זאת מחוץ לגבולות המדינה".

פיקארד תבע מאות מלקוחותיו של מיידוף שמשכו סכומים גבוהים יותר מאלה שהפקידו בחשבונות שלהם, אך הם לא הואשמו בכך שידעו על ההונאה. הטענות היו אופייניות לתיקים של פשיטת רגל, והן מאפשרות לחברות לקבל בחזרה את הכסף שהן העבירו מחוץ למדינה במהלך השנים, לפני שפשטו את הרגל. בדצמבר 2014, בית המשפט הפדרלי לערעורים במנהטן תמך בפסיקה של ערכאה נמוכה יותר, שקבעה כי פיקארד יכול להציל סכומים שנמשכו מחשבונות כאלה במהלך שנתיים בלבד במקום שש שנים, כפי שחשב. בית המשפט פסק כי מאחר שההחזרים שהחברה של מיידוף שילמה "היו קשורים לחוזה שעסק בניירות ערך" בין מיידוף לבין לקוחותיו, תוגבל החזרת רווחים שהושגו באמצעות הונאה (Clawback) לתקופה של שנתיים בלבד.

בנוסף, חסמה הפסיקה בפני פיקארד סכום של 4.3 מיליארד דולר – מה שהתגלה כרווח בעבור המשקיעים המוקדמים של מיידוף, שכמה מהם הרוויחו מעסקות מזויפות במשך שני עשורים ויותר. משקיעים שהגיעו למיידוף בשלב מאוחר יותר איבדו את השקעתם העיקרית, ולא קיבלו הזדמנות להרוויח.

באפריל 2014, אסר שופט מחוזי על פיקארד לתבוע כמה מהנמענים של הכסף הגנוב, אלא אם הוא יוכל להוכיח שהם ידעו שמיידוף מבצע הונאה. לפני מיידוף, די היה בכך שהנאמן הוכיח שהיתה התעלמות מסימני אזהרה. מצב זה הקשה על החזרת הכסף ממשקיעים שקיבלו תשלומים בלתי־ישירים מההונאה, ואולי הפך אותה לבלתי־אפשרית. ואולם התעלמות מסימני אזהרה או סירוב לבצע בדיקת נאותות עלולים לפגוע במשקיעים אם ההונאה קורסת לפני שההשקעה העיקרית מוחזרת.

השורה התחתונה: "כל עוד אנחנו מחויבים לחוקים הקיימים, יהיו אנשים שיחזיקו בכסף שהם לא אמורים להחזיק, ויהיו אנשים שיקבלו תשלום שלא מגיע להם", אומר ברוס מארקל, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ורת'ווסטרן.

תרגום: טלי גולדשטיין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker