העולם המת של תיאוריות הניהול - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ניהול

העולם המת של תיאוריות הניהול

מומחי ניהול מנסים למכור לנו תיאוריות שכבר אינן נכונות. הגיע הזמן לשנות את החשיבה

תגובות

השנה נציין 500 לאירוע שאולי יותר מהכל הביא ללידתו של העולם המודרני: מרטין לותר פרסם את 95 התזות שלו וקרא לכנסייה הקתולית לקחת אחריות על אינספור טעויות תיאולוגיות וחטאים ממוסדים. באופן בלתי נמנע, הרוויזיוניזם ההיסטורי סיבך את הסיפור (ואף הטיל ספק בסיפור שלפיו לותר תלה את הצעותיו על דלת כנסיית כל הקדושים בוויטנברג), אבל הנרטיב נשאר ברור. על הכנסייה נכפה שינוי. היא היתה מנותקת מחיי החברה ומלאה בשחיתות. באמצעות השינוי, לותר גרם לאמונה הנוצרית, כולל הקתוליות הרומית, לפתח סגנון חיים חדש.

ייתכן שהדמיון בין הנצרות של ימי הביניים והתיאוריות של עולם הניהול אינו ברור, אבל אם מחפשים אותו – אפשר למצוא.

HENDRIK SCHMIDT / Picture-Allian

תיאוריות הניהול שמקדשות קפיטליזם דומות מאוד לאנשי הדת שקידשו את הפאודליזם. בתי ספר למינהל עסקים הם קתדרלות ללימודי קפיטליזם. היועצים הם שליחי הדת. ובדיוק כמו שהכמורה בימי הביניים השתמשה בלטינית כדי להישמע סמכותית, תיאוריות הניהול משתמשות אף הן בשפה גבוהה ומבלבלת. הנוהג של מכירת מחילות בימי הביניים, שאפשר למאמינים להתנקות מחטאיהם תמורת כסף, דומה לתיאוריות ניהול שמוכרות טרנדים חולפים שאמורים לפתור את כל הבעיות בעסק שלכם. לאחרונה צץ דמיון נוסף: הגורואים איבדו קשר עם העולם שבו הם מנסים לשלוט. תיאוריות הניהול בשלות לרפורמציה משל עצמן.

תיאוריות הניהול מאורגנות לפי ארבעה רעיונות בסיסיים, שחוזרים על עצמם עד זרא בכל ספר עסקי ובכל ועידה. לרעיונות האלה אין כמעט כל קשר למציאות. הרעיון הראשון הוא שהעסקים תחרותיים יותר מתמיד. כך ניתן למצוא כותרים עם כותרות פופולריות כמו "קץ היתרון התחרותי" (של ריטה גונתר מגראת) או "היתרון של התוקף" (של רם קארן), היוצרים רושם שאנחנו נמצאים בעולם סופר־תחרותי, שבו ענקים מבוססים נופלים כל הזמן בשל כוחות שמפריעים להם לפעול.

די במבט על המספרים (או במסע בעקבות שוק התעופה האוליגולופוליסטי בארצות הברית) כדי להפריח את הבדיה הזו. המגמה הבולטת ביותר כיום בעולם העסקים היא לא תחרות, אלא קונסולידציה. השנים שחלפו מאז 2008 היו מהחזקות ביותר בתחום המיזוגים והרכישות, ובממוצע בוצעו בהן 30 אלף עסקות כאלה בשנה, בשווי מצטבר של כ־3% מהתמ"ג. דו"ח של מועצת היועצים הכלכליים שפורסם ב־2016 מראה כי תהליכי קונסולידציה מתקדמים בעיקר בארצות הברית, שבה אותן חברות גם נהנו מרווחי שיא. תעשיית הטכנולוגיה, למשל, נמצאת במקום גבוה ברשימת התעשיות המתכווצות. עמק הסיליקון היה בשנות ה־90 כר פורה לסטארטאפים; עכשיו הוא מלא בעיקר בכמה חברות ענק.

רעיון נוסף שעבר זמנו הוא שאנחנו חיים בעידן של יזמות. גורואים לניהול כמו פיטר דרוקר וטום פיטרס מטיפים כבר זמן רב על נפלאות המיזמים. הממשלות ניסו לעודד יזמות כהכנה לנפילה הצפויה של חברות גדולות. אולם הראיות מספרות סיפור שונה. מאז שנות ה־70, קצב ההקמה של עסקים חדשים בארצות הברית נמצא בירידה מתמדת. בכמה מהשנים האחרונות נסגרו יותר חברות מאשר הוקמו חברות חדשות. באירופה רוב הסטארטאפים נשארים קטנים, בעיקר בשל חוקי המס שמענישים חברות גדולות שמעסיקות יותר ממספר מסוים של עובדים, וגם מאחר שליזמים אכפת יותר מאיזון בין חיים לעבודה מאשר מצמיחה לטובתם האישית. הרבה אנשי עסקים שנמשכו לכת היזמות נתקלו רק בכישלונות ופורשים לעת זקנה עם חסכונות מעטים.

הרעיון השלישי הוא שעולם העסקים נהפך למהיר יותר. יש אמת מסוימת בכך. חברות אינטרנט יכולות להגיע למאות מיליוני לקוחות בתוך שנים מעטות. אבל יכול להיות שזה מרשים פחות מהמצב בעבר – יותר ממחצית ממשקי הבית בארצות הברית החזיקו במכונית רק שני עשורים אחרי שהנרי פורד הציג לראשונה את פס הייצור ב־1913 – ומבחינות רבות, עולם העסקים דווקא מאט. חברות מבזבזות לעתים קרובות חודשים או שנים בבדיקת ההחלטות שלהן בכמה מחלקות (חשבונאות, משפטית, פרטיות ועוד), או שהן מתמודדות עם ביורוקרטיה ממשלתית שלא נגמרת. האינטרנט לוקח מיד אחת ומעביר לשנייה. כיום כל כך קל להשיג מידע ולהתייעץ עם כל העולם (כולל ספקים ולקוחות), וחברות מהססות עד בלי סוף.

תפישה שגויה רביעית היא שהגלובליזציה היא בלתי־נמנעת ובלתי־הפיכה – תוצר של כוחות טכנולוגיים שהחלטות אנושיות אינן יכולות לשנות. על התפישה הזו חזרו בספרים רבי מכר שהבולט שבהם הוא "העולם השטוח" של תומס פרידמן שיצא ב־2005. התפישה גם התבטאה בפרסומות של חברות, כמו הסלוגן של HSBC "הבנק המקומי של העולם". אבל מבט היסטורי מראה שאלה שטויות. בשנים 1880־1914 העולם היה בהרבה מובנים גלובלי באותה מידה כמו בהווה, ועדיין הוא היה קורבן למלחמות ולאוטוקרטיה. העולם כיום מראה סימנים של חזרה לאחור. דונלד טראמפ מטיף על לאומנות אמריקאית ומאיים על סין עם מכסים. בריטניה מפרידה את עצמה מהאיחוד האירופי. החברות הרב־לאומיות שמסתכלות קדימה מתכוננות לעתיד לאומני יותר.

הכוחות שפועלים נגד גלובליזציה מדגישים את החולשה של תיאוריות הניהול: התמימות בנוגע לפוליטיקה. האורתודוקסיה המודרנית של הניהול התבססה בשנים 1980־2008, כשהליברליזם היה כוח עולה ופוליטיקאים מהזרם המרכזי היו מוכנים לחתום על חוקים עולמיים. אבל העולם כיום שונה מאוד. הצמיחה בפריון נחלשת במערב, חברות מתאחדות בקצב מדאיג, היזמות מדשדשת, הפופוליזם עולה והחוקים הישנים של העולם העסקי נקרעים לגזרים. תיאוריות הניהול צריכות לבחון את עצמן עם ראש נקי מתפישות דתיות, באותו אופן שהכנסייה עשתה זאת בהשפעת מרטין לותר. אחרת, הן עשויות להיות חשופות למשמעות של הסתמכות על רעיונות מתים.

 

תרגום: ישראל פישר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#