"מנהיגים היום עושים מה שהעם רוצה, ולא מה שצריך"

אבי בניהו מאמין ש"דעת קהל" הוא מושג בעייתי. "צריך להיות בעל שאר רוח כדי לעשות את הדבר הנכון, גם אם הוא לא פופולרי", הוא אומר

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טלי חרותי-סובר

"לא מזמן התייעץ איתי איש צבא בכיר מאוד לשעבר בנושא ספר שהוא כותב", מספר אבי בניהו, תת אלוף במיל', בעבר דובר צה"ל וכיום בעל משרד יעוץ תקשורת פרטי. "אמרתי לו שיכתוב פרק ראשון שייקרא: 'אלה הטעויות שלי'. לאחר הפרק הזה, אמרתי לו, תוכל לכתוב בספר ככל העולה על רוחך וכולם יקראו, כי ביססת את האמינות שלך בפרק הראשון. הוא הקשיב לי, ולא עשה את זה. ברור למה – לא קל להודות בטעויות".

לבניהו עצמו דווקא די קל לדבר על טעויות שעשה. "בשנים 1992־1995 הייתי ראש ענף עיתונות בצה"ל, וב־1993 נשלחתי מטעם הצבא להיות דובר המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם הפלסטינים בראשות אמנון ליפקין־שחק המנוח. ליוויתי אותה עד לחתימת ההסכמים בקהיר. אחר כך הייתי דובר המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם ירדן, לצד דובר משרד החוץ. כך שבמשך כמה שנים הייתי שותף שלא במודע לקונספציה שלפיה תם עידן המלחמות. מעמדה של ישראל היה בשיא: היחסים עם ארצות הברית היו בשיאם, שלום קר שרר עם מצרים, נחתם הסכם שלום עם ירדן והיה משא ומתן עם הפלסטינים.

"אני זוכר דיון רב־משתתפים אצל רבין, שבו הציע ראש חטיבת המחקר באמ"ן, יעקב עמידרור, שניקח תרחיש קיצון שעל פיו אחד הארגונים בעזה יחליט מתישהו לירות פצמ"ר לעבר יישובי הגדר. הנוכחים ירדו עליו ואמרו לו: 'תחליף דיסקט, אנחנו מדברים על שלום'. לא עבר זמן רב וקיבלנו אלפי פצמ"רים על הראש. הטעות של כולנו היתה שנתנו המון משקל למציאות השלום, מבלי לזכור את הצד השני, כפי שאהוד ברק כרמטכ"ל הגדיר לפני הסכמי אוסלו: 'גם אחרי ההסכם צפויה להיות באזור מציאות ביטחונית מורכבת'. צריך היה לקחת בהסברת המציאות שולי ביטחון רחבים יותר".

טעות אחרת בה מודה בניהו נעשתה בזמן משבר המרמרה. "המרמרה היתה אונייה גדולה שבה שטו 600 איש, ולצדה היו עוד שש־שבע ספינות קטנות. את כולן הביא חיל הים לנמל אשדוד. כדובר צה"ל דאגתי להזמין תקשורת מכל העולם לנמל, אבל בדיעבד לא תכננתי נכון את סדר ההגעה של הספינות. הספינה הראשונה היתה צריכה להיות זו עם המוסלמים והגלביות, אבל במקומם ירדו ראשונים שוודים בלונדיניים, כך שבאירופה לא הבינו על מה המהומה ולמה נפגעו אנשים. כמי ששימש כ'במאי' האירוע, מי שצריך היה לדאוג לבסס את אמון הציבור ולגיטימיות האירוע, הייתי צריך לתכנן אחרת את הענקת ה'בונזו' לכלבי השמירה של הדמוקרטיה באירופה".

עוד טעות שעליה מתוודה בניהו התרחשה כשהיה מפקד גלי צה"ל. "אמרתי שאני חייב לבטל את מבזקי החצי. אדם קם בבוקר, שומע המון חדשות, וכל הזמן מבזקי חצי. אמרו לי תעשה סקר, התברר ש־90% רוצים להשאיר את המבזקים. באותו סקר שאלתי על פופולריות של מגישים, וגם על מי שלא מגיש – 'האם אתה מרוצה מתוכניתו של חיים יבין?'80% היו מרוצים. על אף שהיה ברור ש'דעת הקהל' פה בעייתית, הלכתי עם מה שרצו ולא עם מה שצריך, וזו היתה טעות. אחר כך בא ירון דקל ובצדק ביטל את מבזקי החצי.

אבי בניהו. "המדינה והצבא נתנו לי יותר ממה שאני נתתי להם. ניתנה לי ההזדמנות לפגוש נשיאים ומלכים, להסתובב בארמונות ובשיירות, להיות מעורב בענייני מלחמה ושלום, ולהשפיע" צילום: מוטי מילרוד

"כיום אנחנו רואים ביתר שאת כיצד מנהיגים עושים מה שהעם רוצה, ולא מה שצריך. הפוליטיקה מקלקלת מנהיגות, בעיקר בעידן הרשתות החברתיות. בהקשר הזה כדאי להזכיר לטובה את הנסיגה של הרמטכ"ל גדי אייזנקוט מההחלטה להקים זרוע סייבר בצה"ל. אדם שמקבל החלטה לרוב מתאהב בה, וצריך להיות בעל שאר רוח כדי לעשות את הדבר הנכון, גם אם הוא לא פופולרי".

בתקופת גלי צה"ל הציע לו שר החוץ אז סילבן שלום לשמש קונסול כללי בניו יורק. "חששתי מהתפקיד כי יש לי אנגלית של קיבוצניק. חשבתי גם שאחזור אחרי שלוש שנים ומי יזכור אותי כאן. לא סיפרתי אפילו לאשתי על ההצעה בזמן אמת והיא נתנה לי אחר כך על הראש. טעיתי כי יכולתי להשפיע בתפקיד הזה, שלא לדבר על החוויה למשפחה. אני פספסתי, אבל לאחרים אני לא נותן לפספס הזדמנויות כאלה. לפקודים והמנהלים שפעלו תחתיי בגלי צה"ל ובדובר צה"ל נהגתי לומר בשיחות הפתיחה שאני מצפה מהם לעשות טעויות ואפילו הרבה. הבטחתי גיבוי לטעויות אבל דרשתי מהם רק דבר אחד: לא לחזור על אותה טעות פעמיים".

כבר כמה שנים שאתה בשוק הפרטי, איך היה המעבר מהצבא ומהמגזר הציבורי?

"גדלתי בשכונה ובקיבוץ, במציאות שאסור להגיד בה שאתה מרוצה, אז אני לא אומר, אבל אני בהחלט מרוצה מהתפקידים שעשיתי עד היום. המדינה והצבא נתנו לי יותר ממה שאני נתתי להם. ניתנה לי ההזדמנות לפגוש נשיאים ומלכים, להיות מעורב בענייני מלחמה ושלום, ולהשפיע. כשהשתחררתי החלטתי לאתגר את עצמי ולהיכנס למקום שאני פחות מכיר, עסקי־פיננסי. הבנתי שבצבא ניהלתי כל יום 12 משברים. בשוק הפרטי אומרים לך – יש משבר, בוא מהר, ואתה אומר לעצמך – זה משבר?".

מן הסתם אתה מרוויח יותר.

"שמעון פרס אמר שאדם מתייצב בבוא יומו בפני בורא עולם עם אוסף חוויות, ולא עם אוסף חשבונות בנק. צברתי המון חוויות. כסף קצת פחות – כי עד לפני כמה שנים המשכורת שלי הלכה לקיבוץ, אבל אני לא מתלונן. המילה 'מרוויח' עדיין מפחידה אותי. עד היום כשאני נכנס למונית אני מקווה שאבא שלי, שבשמיים, לא רואה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker